יהודי רומן: מבית העלמין שנהרס ועד רכבת המוות

רומן, עיר השוק שבמפגש הנהרות סירט ומולדובה, הייתה במאה ה־19 אחת הקהילות היהודיות הגדולות במולדובה: ב־1899 היו היהודים 39% מתושביה. כאן הרסה העירייה ב־1867 את בית העלמין הישן, וכאן עצרה ביולי 1941 ״רכבת המוות״ מיאשי, ואחות אחת התעקשה לפתוח את הקרונות.

אגדות ומסמכים

לקהילת רומן יש מסורות עתיקות: מגילה עברית שטענה לישיבה יהודית בעיר ב־1491, ואגדות על הנסיך אלכסנדרו הטוב שביקר בבית כנסת מעץ ועל בוגדן השלישי שתרם ספר תורה. פנקס הקהילות של יד ושם קובע שהמגילה מזויפת, ומציג את השאר כאגדה. התיעוד הממשי מתחיל במאה ה־18: מסמך מ־1709, מימי הנסיך מיהאי רקוביצה, קובע את המסים של סוחרים נוצרים, ארמנים ויהודים. מסמך עברי מ־1752 מזכיר בית כנסת, והמצבה הקדומה בבית העלמין הישן הייתה מ־1746.

המאה ה־18 הביאה גם עלילות דם. לפי האנציקלופדיה היהודית (1906), ב־1714 נתלו שני יהודים נכבדים, והאשמים האמיתיים נמצאו רק אחר כך. עלילה נוספת הועלתה ב־1842. הקהילה גדלה מהר: 416 יהודים ב־1820, 1,936 ב־1838 ו־6,432 ב־1899.

בתי כנסת, חסידים ורבנים

במאה ה־19 פעלו ברומן 16 בתי תפילה. המרכזי שבהם היה ״בית הכנסת הגדול״, שנקרא גם בית הכנסת של החייטים. הכנסייה דרשה להרוס אותו, אבל מועצת העיר סירבה, כי נבנה ברשיון של הנסיך. רק ב־1852 הותר לגדר אותו. לצדו קמו בית המדרש של חסידי קוסוב (1825), בית הכנסת של הסוחרים (נבנה מחדש ב־1835) ובית הכנסת של הסנדלרים (1870). אגודת בעלי המלאכה ״פועלי צדק״ פעלה מ־1794, וההקדש הפך ב־1875 לבית חולים.

הרב הראשון הידוע הוא יצחק בן יהודה ליב, מ־1792. הרב יעקב בעריש, ״הרומנער רב״, כיהן בשנים 1825–1840 ועלה לצפת. אחריו כיהן הרב דוד איזקסון 68 שנה, מ־1839 עד 1907, ונכדו שלמה איזקסון היה רב העיר מ־1910. ספר הדיווחים של התלמוד תורה שרד מ־1817. בית ספר מודרני נפתח ב־1866 ונסגר בידי המשטרה שנה אחר כך. ב־1893, כשילדים יהודים גורשו מבתי הספר הציבוריים, פתחה הקהילה בית ספר עברי משלה.

1867: המצבות שנופצו

בית העלמין הישן שכן בלב העיר, והכנסייה דרשה לסגור אותו כבר ב־1825. הנסיך יוניצה סנדו סטורדזה סירב. ב־1846 קנתה הקהילה מגרש חדש, וב־1849 ננטש בית העלמין הישן. ב־1866 הפסיקה העירייה להכיר בבעלות הקהילה עליו, וב־1867, בצו עירוני, הרסו אותו חיילים וכבאים: עצמות פוזרו, ועל מצבות הרבנים צוירו צלבים. לפי פנקס הקהילות עורר המעשה מחאות בעולם, ומועצת העיר פוזרה. השרידים והמצבות הישנות הועברו לבית העלמין החדש.

בין המלחמות

ב־1930 חיו ברומן 5,563 יהודים, 28% מהתושבים. לפני מלחמת העולם השנייה פעלו בעיר 18 בתי כנסת, שני בתי ספר יסודיים, גן ילדים, בית חולים, בית אבות ומקווה ששימש גם כמרחץ הציבורי היחיד בעיר. הסניף הציוני הוציא עיתון דו־שבועי. לפי פנקס הקהילות, עורך הדין הציוני מישו וייסמן מרומן עמד לזמן קצר בראש ההסתדרות הציונית ברומניה, ולימים היה שגריר ישראל בבלגיה. במקביל התחזקה האנטישמיות: ב־1937 סירבה לשכת עורכי הדין לקבל חברים יהודים.

רכבת המוות וויוריקה אגריצ׳י

לפי דו״ח ועדת ויזל, זמן קצר לפני 21 ביוני 1941 קיבלה הז׳נדרמריה הוראה ״לטהר את השטח״ בשלושה מקומות במולדובה, ורומן אחד מהם. ב־1 ביולי 1941, אחרי פוגרום יאשי, נלקחו 160 ממנהיגי הקהילה, ובהם הרב איזקסון, כבני ערובה, והוחזקו שלושה חודשים בבית הכנסת המרכזי.

למחרת, ב־2 ביולי, עצרה בתחנת רומן רכבת המוות שהובילה את ניצולי הפוגרום מיאשי לקלרש. לפי ועדת ויזל עלו עליה אולי 5,000 יהודים, ורק 1,011 הגיעו בחיים. ויוריקה אגריצ׳י, יושבת ראש הצלב האדום המקומי, שמעה את הזעקות מהקרונות הנעולים. בעזרת מפקד חיל המצב פתחה את הדלתות, חילקה מים ומזון והוציאה את המתים. לפי פנקס הקהילות, 53 נוסעים כבר מתו עד אז. בעקבות זאת אולצה לפרוש מתפקידה. יד ושם הכיר בה כחסידת אומות העולם ב־3 בינואר 1983.

בהמשך המלחמה גורשו 38 יהודים מרומן לטרנסניסטריה ו־80 למחנה וַפְּניארקה כ״קומוניסטים״, ויותר מ־1,000 נשלחו לעבודת כפייה. ב־1944 הגיעו לעיר כ־1,400 פליטים מטרגו פרומוס וכ־1,000 מפשקני, ופקודה להקים גטו בוטלה בשוחד. באביב 1944 הביאה הקהילה מטרנסניסטריה 132 יתומים ושיכנה אותם בבתים יהודיים. הנהגת הקהילה נשארה על כנה כל המלחמה, ורוב יהודי רומן שרדו.

אחרי המלחמה והיום

הגירה לישראל צמצמה את הקהילה מעשור לעשור. היום, לפי אתר פדרציית הקהילות היהודיות ברומניה, מונה הקהילה כ־50 חברים, כולל בני זוג לא יהודים וחברים מסונפים, ותפילות נערכות בליל שבת, בשבת ובחגים. בית הכנסת הפעיל עומד ברחוב בראדולוי 16 (Strada Bradului 16). הפדרציה מכנה אותו ״לייפציגר״ ומתארכת אותו ל־1850. דו״ח של הוועדה האמריקאית לשימור מורשת בחו״ל מ־2010 מכנה את הבניין בכתובת זו ״רינצלר״ (1880), ומונה בעיר גם את בית הכנסת של החייטים, ״פועלי צדק״, שאינו בשימוש.

בית העלמין ברחוב בוגדן דרגוש 184 מוקף חומה ושער נעול. לפי סקר JewishGen נראות בו כ־15,000 מצבות בעברית, ביידיש, בגרמנית וברומנית. יותר משלושה רבעים מהן הפוכות או שבורות, וחלקו האחורי נפגע משיטפונות נהר מולדובה. יש בו בית טהרה ואנדרטה לחיילים יהודים, ולפי הדו״ח האמריקאי גם אנדרטה לקורבנות רכבת המוות.

לביקור

• משרד הקהילה: רחוב סוצ׳דאווה 131 (Strada Sucedava 131), טלפון ‎0233-726-621, לפי אתר הפדרציה.
• בית הכנסת: רחוב בראדולוי 16. תפילות בליל שבת, בשבת ובחגים; ביקור בימי חול בתיאום מראש.
• בית העלמין: רחוב בוגדן דרגוש 184. הכניסה ברשות הקהילה בלבד.
• תחנת הרכבת: מקום עצירתה של רכבת המוות. לפי דיווחים, יש בה פסל ולוח זיכרון לויוריקה אגריצ׳י.

אין שעות פתיחה קבועות שפורסמו. רומן נמצאת על קו הרכבת בין בוקרשט לסוצ׳אווה, ונוח לשלב אותה בנסיעה ליאשי או לפלטיצ׳ן.