בית הכנסת הגדול של בוטושאני: ביירות על הקיר המערבי

בלב בוטושאני, מוקף בבלוקים של מגורים, עומד בית כנסת שהיהודים קראו לו ״הויכע שיל״, בית הכנסת הגבוה. הוא נבנה ב־1834 לפי המקורות המקובלים, ובתקרתו מצוירים נופי ארץ ישראל שאינם דומים לשום דבר אחר בבתי הכנסת של מולדובה. מתוך עשרות בתי תפילה שפעלו פעם בעיר, זה היחיד שעדיין פתוח.

בית הכנסת הגבוה

בבוטושאני של המאה ה־19 התגוררה אחת הקהילות היהודיות הגדולות במולדובה. פנקס הקהילות של יד ושם מונה בעיר באותה מאה שני בתי כנסת ושישים בתי תפילה, ובין שתי מלחמות העולם שני בתי כנסת וכשבעים בתי מדרש ו״שילן״ של אגודות ובעלי מלאכה. השם ״הויכע שיל״ (ברומנית Sinagoga Înaltă, ״בית הכנסת הגבוה״, ובשמו הרשמי Sinagoga Mare, ״בית הכנסת הגדול״) הבדיל אותו מבתי התפילה הקטנים שסביבו.

שנת הבנייה 1834 מופיעה ברשימת בתי הכנסת של פדרציית הקהילות היהודיות ברומניה (FCER), באתר הזיכרון של Memorial Museums ובעיתונות המקומית. פנקס הקהילות עצמו אינו נוקב בשנה, ומספר ש״בית הכנסת הגדול״ של העיר עלה באש ב־1887 יחד עם חמישה בתי לימוד והתלמוד תורה. לא מצאנו מקור שמבהיר אם מדובר באותו בניין או בבית כנסת אחר, ולכן השאלה נשארת פתוחה.

הבניין

מבחוץ זהו מבנה מוארך ומאופק, שקירותיו מחולקים בפילסטרים. שתים־עשרה חלונות בגובה הקומה העליונה מאירים את אולם התפילה המלבני. העיתונות המקומית מתארת את הסגנון כרומנטי עם נגיעות ניאו־גותיות. בפנים נשמרו דלתות העץ הכבדות, ושלושה חללים מעוטרים בציורי קיר ותקרה: אולם התפילה הראשי, עזרת הנשים ובית תפילה קטן ומחומם, שבו התפללו בחורף.

מדריכי טיול מתארים גם נברשות מעוטרות, בימה מרכזית מוקפת סבכה וארון קודש מגולף וצבוע שבראשו נשר דו־ראשי, מוטיב מוכר בבתי הכנסת של מזרח אירופה. מסביב לבניין צמחו בתקופה הקומוניסטית בלוקים של מגורים, ומי שמגיע בפעם הראשונה עלול לעבור לידו בלי לזהות אותו.

נופי ארץ ישראל בתקרה

האוצר של בית הכנסת הוא ציורי הקיר. ההיסטוריון של האמנות היהודית אליה רודוב מאוניברסיטת בר־אילן חקר אותם במאמר שפרסם ב־2013, על סמך תצלומים שצילם זוסיה אפרון ב־1968. לדבריו, הציורים מאוחרים לבניין: הם נעשו אחרי 1875, כי הם מעתיקים את ״פנורמה של ארץ הקודש״ של מ׳ מונק, שיצאה לאור באותה שנה. הצייר לא ידוע.

לאורך תחתית הקמרון עוברות שתי שורות של לוחות מצוירים: נופים, סמלי המזלות ובעלי חיים אלגוריים. רודוב מגדיר אותן ״הסדרה המוקדמת ביותר הידועה של ציורי נוף״ בבתי הכנסת של מולדובה. בין הנופים בית לחם והר ציון, וגם לוח שכיתובו ״הכפר ביריאת״. לפי רודוב, הצייר קרא לא נכון את השם ״בירייא״ שבמפה של מונק, והתבלבל בין האותיות.

הפתעה נוספת מחכה על הקיר המערבי. העיר המצוירת שם איננה ירושלים אלא ביירות, מועתקת מאותה ״פנורמה״. בניגוד לבתי כנסת אחרים במולדובה, בקמרון כמעט אין מקומות קדושים מוכרים ואין קברי צדיקים, אלא שמיים כחולים, גבעות ירוקות ובתים לבנים בגגות אדומים. רודוב מציע שההדגשה של ביריה וביירות משקפת את רוח חיבת ציון ואת המעבר מערגה לארץ הקודש לתוכניות התיישבות מעשיות, וקורא לציורי בוטושאני ״ניסוי מקומי ייחודי״. זו פרשנות של החוקר ולא עובדה מתועדת. הוא גם מציין שציור העיר על הקיר המערבי צויר מחדש ב־1971, ״בערך לפי קווי המתאר והצבעים של המקור״.

שיקום ושחיקה

לפי אתר Memorial Museums, הפנים בסגנון ניאו־רנסנס, עם ציורי הקיר, ציורי התקרה והנברשת, שוקם בשנים 2008–2012. לא מצאנו מקור נוסף שמפרט את היקף העבודות או את מימונן.

מאז הבניין שוב נשחק. באוקטובר 2024 אמר נשיא הקהילה פרדי גולדנברג לעיתונות המקומית שבית הכנסת במצב של התדרדרות: מי גשמים חודרים פנימה ופוגעים בעיקר בבד הצבוע, ושיקומו יקר מאוד. הקהילה פנתה למשרד התרבות ולעיריית בוטושאני בבקשת עזרה. העירייה כבר מימנה בעבר תיקונים גדולים בבית העלמין היהודי.

בית הכנסת היום

ברשימה של הפדרציה בית הכנסת רשום כפעיל, והוא בית הכנסת הפעיל היחיד בעיר. בניין נוסף ברחוב וורניק בולדור 18, מהמאה ה־18 או ה־19, רשום שם כבית כנסת שאינו פעיל. לפי הקהילה, חיים היום בבוטושאני כשלושים יהודים. ב־19 באוקטובר 2024, ב״ליל בתי הכנסת הפתוחים״, נכנסו עשרות מתושבי העיר לבית הכנסת, ומדריכת הקהילה מיהאלה טלפלריו סיפרה שהוא פתוח יום אחד בשבוע, ושימי הביקור מתפרסמים בדף הפייסבוק של הקהילה.

לביקור

בית הכנסת נמצא במרכז העיר. הפדרציה רושמת את הכתובת רחוב מרקיאן 1 (Strada Marchian 1), והעיתונות המקומית רחוב טאטרולוי 1 (Strada Teatrului 1). שעות פתיחה קבועות לא מצאנו. את הביקור מתאמים מראש עם קהילת יהודי בוטושאני, רחוב 1 בדצמבר 54 (Strada 1 Decembrie 54), טלפון ‎0742-267-384, לפי אתר הפדרציה. מה כדאי לראות:

• שתי שורות הלוחות שבתחתית הקמרון: נופים, מזלות ובעלי חיים
• ציור העיר על הקיר המערבי, ביירות ולא ירושלים
• ארון הקודש המגולף ודלתות העץ המקוריות
• עזרת הנשים ובית התפילה הקטן לחורף, גם הם מצוירים

על תולדות הקהילה ראו את הכתבה על יהודי בוטושאני.