יהודי ג׳ורג׳ו: ספרדים ואשכנזים בנמל הדנובה

ג׳וּרְג׳וּ (Giurgiu), עיר הנמל של ואלאכיה על הדנובה, הייתה ביתה של קהילה יהודית קטנה שבה חיו זה לצד זה ספרדים מהבלקן ואשכנזים. מבית הכנסת שלה נותר רק תיק בארכיון, אבל בית העלמין עדיין עומד: כמאה מצבות, ובהן מצבות ספרדיות עם כתובות בלדינו.

נמל על הדנובה

ג׳ורג׳ו שוכנת על הגדה השמאלית של הדנובה, מול החוף הבולגרי. לפי המרכז לאמנות יהודית של האוניברסיטה העברית, שתיעד את העיר במשלחת בינואר 2019, סמליה הם מגדל השעון שבנו העות׳מאנים וגשר הידידות, שהסובייטים בנו בשנים 1952–1954. הנמל חיבר את העיר לדרכי המסחר של הבלקן, ובדרכים האלה הגיעו אליה גם היהודים הראשונים.

ספרדים ואשכנזים

לפי ״האנציקלופדיה של החיים היהודיים לפני השואה ובמהלכה״ (Spector ו־Wigoder), כפי שהיא מובאת בוויקיפדיה, הגיעו לג׳ורג׳ו סוחרים יהודים ספרדים מהבלקן בשנות העשרים של המאה ה־19. אשכנזים התיישבו בעיר מאוחר יותר, ובין שתי העדות נתגלעו מחלוקות. בבית העלמין, לפי המרכז לאמנות יהודית, נקברו בני שתי העדות.

המצבות מספרות את סיפור המפגש. לצד מצבות אשכנזיות מן המחצית הראשונה של המאה ה־20, שהן הרוב, יש בבית העלמין כמה לוחות ספרדיים שוכבים, כמנהג הספרדים. בראשית המאה ה־20 אימצו גם הספרדים של ג׳ורג׳ו את המצבה הזקופה, אך שמרו על הכתובות בלדינו. המרכז לאמנות יהודית מביא לדוגמה את מצבותיהם של יוסף אליאס (1911) ושל מזל, אשת יצחק כלב (1911).

בית ספר, ציונות והתמעטות

לפי אותה אנציקלופדיה, כפי שהיא מובאת בוויקיפדיה, נפתח בעיר ב־1878 בית ספר יהודי משותף, ולמדו בו 60 תלמידים ב־1910. ב־1899 הוקמה אגודה ציונית של 70 חברים. בראשית המאה ה־20 מנתה הקהילה 533 נפש, כארבעה אחוזים מתושבי העיר. מאז הלכה והתמעטה: במפקד 1930 נרשמו בג׳ורג׳ו 207 יהודים, 0.7% מהאוכלוסייה.

שנות המלחמה

ג׳ורג׳ו הייתה חלק מ״הממלכה הישנה״ של רומניה, ויהודיה עברו בשנות המלחמה את הנישול שעבר על רוב יהודי ואלאכיה, אך לא גטו ולא גירוש. ״ועדת ויזל״ מתארת כיצד החל תהליך ״הרומניזציה״, החרמת הרכוש היהודי, ברכוש הכפרי והתרחב משם. בג׳ורג׳ו הוא הגיע גם אל בית הכנסת: במלאי ארכיון הפדרציה של הקהילות היהודיות שמור תיק משנים 1941–1944 שכותרתו ״בית הכנסת והבניין ברחוב ולאד צפש בג׳ורג׳ו – הפקעה בידי המרכז הלאומי לרומניזציה (CNR)״.

לפי האנציקלופדיה, כפי שהיא מובאת בוויקיפדיה, חיו בעיר ב־1941 ‏113 יהודים, ולפחות מחציתם עזבו. אחרי המלחמה עוד פעלה בג׳ורג׳ו קהילה.

בית העלמין

בתיק אחר בארכיון הפדרציה, משנים 1950–1952, נשמרה התכתבות על בתי העלמין של ג׳ורג׳ו ושל קלרש. רשימת בתי העלמין של הפדרציה משנת 2007 מונה בעיר שניים, ג׳ורג׳ו I וג׳ורג׳ו II, ושניהם שייכים כיום לקהילת יהודי בוקרשט.

משלחת המרכז לאמנות יהודית מצאה בינואר 2019 בית עלמין הצמוד לבית העלמין העירוני הנוצרי, אבל מוקף גדר משלו ובעל כניסה נפרדת. היו בו כמאה מצבות. הוותיקות מסוף המאה ה־19, והאחרונות מ־1992 ומ־1996. המשלחת דיווחה שבית העלמין מכוסה שיחים, שבסביבתו הושלכה פסולת, ושבית השומר שבו נטוש.

ג׳ורג׳ו לא הייתה הקהילה הספרדית היחידה לאורך הדנובה הוואלאכית. באותה משלחת תיעד המרכז לאמנות יהודית גם את אולטניצה הסמוכה, שבה התיישבו שבע משפחות יהודיות מבוקרשט עד 1856 ורוב הקבורים בבית העלמין הם ספרדים, ואת קלרש, שבה חלקו ספרדים ואשכנזים בית כנסת אחד מאז 1843. בית העלמין של ג׳ורג׳ו הוא אפוא חוליה אחת בשרשרת של קהילות נמל קטנות, שבהן נפגשו יהודי הבלקן עם יהודי אשכנז.

לביקור

• בתי העלמין: לפי רשימת הפדרציה (2007), ג׳ורג׳ו I נמצא ב־Strada Albinelor וג׳ורג׳ו II ב־Strada Mihai Viteazu 1. המקורות אינם מבהירים איזה מהשניים תיעדה המשלחת של 2019.
• תיאום: לא פורסמו שעות. בתי העלמין שייכים לקהילת יהודי בוקרשט, Strada Sfânta Vineri 9–11, לפי הפדרציה, ואליה יש לפנות מראש.
• בדרך: ג׳ורג׳ו קרובה לבוקרשט, ואפשר לשלב את הביקור ביום טיול מהבירה.
• בסביבה: בוקרשט; קלרש; פיטשט.