יהודי דז׳: רבני פאנעט, יער בונגור ומקדש האחווה

דֵז׳ — דֵש (Dés) בפי דוברי ההונגרית, ״דייז׳״ ביידיש — היא עיירה על נהר הסומש, כשישים קילומטר מצפון לקלוז׳. ערב השואה היו היהודים כחמישית מתושביה, קהילה אורתודוקסית וחסידית שבראשה עמדו במשך שלושה דורות רבני משפחת פאנעט. במאי 1944 רוכזו יהודי העיר והסביבה ביער בונגור שמחוץ לעיר, ומשם נשלחו לאושוויץ.

קהילה צעירה שצמחה מהר

עד אמצע המאה ה־19 לא הורשו יהודים לגור בדז׳ עצמה, והם ישבו בכפרים שבסביבה. לפי האנציקלופדיה יודאיקה ההתיישבות בעיר החלה ב־1834, והאיסור בוטל רשמית ב־1848. אחרי מהפכת 1848 הגיעו מהגרים רבים מגליציה, והם שעיצבו את אופי הקהילה: אורתודוקסית, עם נוכחות חסידית חזקה, שדיברה יידיש והונגרית. לפי הערך של לסלו ג׳מאנט באנציקלופדיה של ייֹוואָ, ב־1857 נמנו בעיר 122 יהודים, ב־1890 כבר 1,114, וב־1930 — 3,360, שהם 22.2% מהאוכלוסייה. ב־1941 חיו בדז׳ 3,719 יהודים.

אחרי הפילוג הגדול של יהדות הונגריה ב־1868–1869 בחרה הקהילה בזרם האורתודוקסי. בראשה עמדו רבני בית פאנעט: מנחם מנדל פאנעט (1862–1885), משה (1886–1903), יחזקאל (1903–1929) ויעקב אלימלך פאנעט, שכיהן מ־1930 ועד החורבן ב־1944. העיר נודעה גם כמושבה של חצר חסידית — ״דייז׳״ בפי החסידים.

בתי הכנסת

בית הכנסת הראשון נוסד בשנות ה־60 של המאה ה־19 — האנציקלופדיה יודאיקה מציינת 1863, וג׳מאנט 1864. בתחילת המאה ה־20 נבנה בית כנסת חדש וגדול, ואת הישן קיבלו כ־250 המשפחות החסידיות בעיר. גם על תאריך הבנייה של בית הכנסת החדש המקורות חלוקים: האנציקלופדיה יודאיקה ומאגר בתי התפילה של המכון הרומני לזיכרון תרבותי (CIMEC) מציינים 1907, ואילו ג׳מאנט וקרן הזיכרון הגרמנית Stiftung Denkmal מציינים 1909. זה הבניין שעומד עד היום ברחוב אינפרציריי 1 (Strada Înfrățirii 1), ושמו הרשמי ״מקדש אינפרציריאה״ (Templul „Înfrățirea”), כלומר ״מקדש האחווה״. לצד בתי הכנסת פעלו בעיר ישיבות, 14 חדרים, תלמוד תורה (מ־1923) ובית ספר יסודי יהודי, ומ־1894 גם בית דפוס עברי שהדפיס 14 ספרים.

מדז׳ יצאו הסופר מאיר יהודה מאיירוביץ׳ והציירת אווה לזאר, ובעיר פעל הרופא והסופר נתן פרידלנדר. בספר הזיכרון של הקהילה מסופר שהציור האחרון של לזאר תיאר את הצעדה אל הגטו.

1941–1944: הדרך ליער בונגור

בספטמבר 1940 חזרה צפון טרנסילבניה, ובה דז׳, לשלטון הונגריה. הגבלות וגיוס לעבודת כפייה באו מיד. לפי Stiftung Denkmal, ביולי 1941 גורשו כעשר משפחות יהודיות שלא יכלו להוכיח אזרחות הונגרית לקמניץ־פודולסקי שבאוקראינה, ושם נרצחו. ביולי 1942 גויסו 70 גברים לפלוגות עבודה של הצבא ההונגרי, ורובם מתו בחזית המזרחית.

אחרי הכיבוש הגרמני של הונגריה במרץ 1944 הוחלט על גטו. לפי ספר הזיכרון הוצע תחילה לרכז את היהודים ברחוב קודור, השכונה היהודית, אבל מועצת העיר העדיפה את יער בונגור, כשלושה קילומטרים מהעיר. ב־3 במאי 1944 הובאו לשם כ־3,700 יהודי דז׳ וכ־4,000 יהודים מהעיירות והכפרים של מחוז סולנוק־דובוקה. לא היו שם מבנים ולא מים זורמים; האנשים הקימו אוהלים מסדינים ושמיכות, ורבים לנו תחת כיפת השמיים. מנת הלחם הייתה 160 גרם ליום. שוטרים ואנשי ״צלב החץ״ עינו אסירים בבית סמוך כדי לגלות היכן הסתירו רכוש, ולפי Stiftung Denkmal מתו בגטו 25 בני אדם. ערב המשלוח הראשון שמו קץ לחייהם שני רופאים מהעיר.

הגטו פונה בשלושה משלוחים לאושוויץ־בירקנאו — ב־28 במאי, ב־6 ביוני וב־8 ביוני 1944. לפי ג׳מאנט נשלחו מבונגור 7,674 יהודים. רובם נרצחו עם הגעתם.

אחרי המלחמה

ב־1946 התארגנה הקהילה מחדש בידי 239 ניצולים, וב־1947 כבר נמנו בה כאלף איש — חלקם יוצאי העיירות שבסביבה. ב־4 ביוני 1947 נחנכה מול בית הכנסת אנדרטת ברונזה לזכר המגורשים, מעשה ידי הפסל מרטון איזאק (Izsák Márton) — מן האנדרטאות הראשונות לשואה שהוקמו באירופה. בעשורים שאחר כך עלו רוב היהודים לישראל. בתחילת המאה ה־21 נותרו בעיר יהודים ספורים — לפי ג׳מאנט כשלושים ב־2003, ולפי האנציקלופדיה יודאיקה פחות מעשרה ב־2004. ב־2004, במלאות שישים שנה לגירוש, התקיים טקס זיכרון בבית הכנסת והונחו זרים לרגלי האנדרטה, בהשתתפות ראש העיר והרב הראשי של בוקרשט, ד״ר אשר ארנפלד.

בית העלמין

בית העלמין היהודי שוכן על מדרון ברחוב טיבלשולוי 16 (Strada Tibleșului 16). לפי סקר של פרויקט בתי העלמין של JewishGen (2000), שטחו כ־5,800 מ״ר, הוא מגודר ונעול, ויש בו מאות רבות של מצבות בשיש, בגרניט ובאבן חול, עם כתובות בעברית, בהונגרית וברומנית, וכמה אהלים. במקום קבר אחים מסומן ואנדרטה לקורבנות השואה. הסקר מציין שהקבורה האחרונה בו הייתה ב־1951.

לביקור

• בית הכנסת ״אינפרציריאה״ — רחוב אינפרציריי 1. ביקור בתיאום מראש בלבד.
• אנדרטת המגורשים (1947) — מול בית הכנסת; Stiftung Denkmal מציינת את הכתובת פיאצה שטפן צ׳ל מארה (Piața Ștefan cel Mare), והיא פתוחה תמיד.
• בית העלמין — רחוב טיבלשולוי 16; השער נעול, ויש לתאם מראש.
• יער בונגור — אתר הגטו, כשלושה קילומטרים מהעיר.

לא מצאנו שעות פתיחה שפורסמו במקור מהימן. לפי אתר הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, לקהילת דז׳ יש כתובת ברחוב אינפרציריי 3 וטלפון ‎0264-215-179; אפשר לפנות גם לקהילת קלוז׳ (‎0264-433-470). בעיר אין מסעדה כשרה, וכדאי להצטייד מראש.