יהודי בוזאו: בית הכנסת שעל סף קריסה

בוזאו (Buzău), עיר מחוז בוולאכיה כ־110 קילומטר מצפון־מזרח לבוקרשט, היא אחת הנקודות הוותיקות של יהודים בממלכה הרומנית הישנה: כבר במאה ה־17 קברו בה יהודי פלויישט את מתיהם. ב־1899 היו היהודים 7.6% מתושבי העיר. בית הכנסת הגדול מראשית המאה ה־20 עדיין עומד ברחוב אלכסנדרו מרגילומן, אבל מאז רעידת האדמה של 1977 אין מתפללים בו, והוא עומד על סף קריסה.

מבית קברות עתיק לקהילה מאורגנת

העדות המוקדמת לנוכחות יהודית בבוזאו מגיעה דווקא מהעיר השכנה: לפי פנקס הקהילות של יד ושם, יהודי פלויישט, שהתיישבו בעירם במחצית השנייה של המאה ה־17, קברו בתחילה את מתיהם ״בבית הקברות של הכפר הסמוך בוזאו״. מאגר בתי הכנסת של אתר Jewish Romania מזכיר בית כנסת ברובע סרבריה שאולי פעל כבר ב־1765, ובית כנסת בפונדק הידוע של הפולקובניק נוצה ב־1812. לפי האנציקלופדיה יודאיקה, ב־1831 חיו בעיר שלוש משפחות יהודיות בלבד, ובשנות ה־30 של המאה ה־19 התארגנה קהילה; ההיסטוריון המקומי ולריו ניקולסקו נוקב בשנת 1830 ומוסיף שהקהילה אורגנה מחדש ב־1855.

באותה שנה רכשה הקהילה מגרש ברחוב דוברוג׳ה — היום רחוב אלכסנדרו מרגילומן — ועליו הוקמו לאורך השנים בית כנסת, בית ספר ובית מרחץ, שהושלם ב־1890. לפי ניקולסקו מנו יהודי העיר 174 נפש במפקד 1868, רובם בעלי מלאכה וסוחרים. בסוף המאה הייתה הצמיחה מהירה: לפי היודאיקה חיו בבוזאו ב־1899 1,660 יהודים, 7.6% מהאוכלוסייה. לצד בית הכנסת הגדול פעלו לפי מאגר Jewish Romania גם בית כנסת של החייטים (1890) ומניין ״אגודת ישראל״ בבית פרטי (1880–1920).

בית הספר ברחוב מרגילומן

בית ספר יהודי נפתח בעיר לפי היודאיקה ב־1873. לפי אתר המורשת של עיריית בוזאו, ב־1893 וב־1897 נבנו ברחוב מרגילומן 27 (לשעבר דוברוג׳ה 25) בניין בית ספר, גן ילדים ובית למנהל; בסביבות 1912 נוסדה גימנסיה, וב־1927 נבנה גן ילדים חדש. בין 1918 ל־1940 למדו בבית הספר כמאה תלמידים בשנה, ברומנית, ולצד תוכנית הלימודים הכללית נלמדו בו עברית ודת. לפי העירייה תרמו בני הקהילה ב־1877–1878 לאמבולנס ״ציון״ במלחמת העצמאות, השתתפו במלחמת הבלקן השנייה (1913) ובמלחמת העולם הראשונה, ובשנים 1916–1919 שימש בניין בית הספר בית חולים צבאי. היום שוכנת בו מחלקת הרווחה של העירייה.

בית הכנסת: מקדש שעל סף קריסה

לפי אתר העירייה, בית הכנסת הראשון ברחוב מרגילומן נבנה ב־1885 על מגרש שרכשו ברקו חיים ויאנקו ברקוביץ׳; הוא התגלה כקטן מדי ונהרס, והקהילה רכשה מגרש סמוך. תאריך הבניין שבא אחריו שנוי במחלוקת: לפי ניקולסקו, כפי שמצטט ״אדוורול״, המקדש נבנה ב־1910–1912 על פי מסמך יסוד מ־24 במאי 1909, ונחנך חלקית ב־1910, כשבראש הקהילה עמד ה׳ קורן; סוכנות הידיעות ״אג׳רפרס״ כותבת 1907–1910; העירייה מוסיפה שהבניין נבנה מחדש ב־1928. ברשימת המונומנטים ההיסטוריים (BZ־II־m־B־02339) הוא מתוארך ״המאה ה־19״, וברשימת הפדרציה — 1855, שנת רכישת הקרקע. מאגר Jewish Romania מייחס ל״בית הכנסת הגדול״ מ־1910 ארבע מאות מקומות.

הבניין, בסגנון ״מזרחי״ לפי ״אג׳רפרס״, עומד מאחורי בית הספר לשעבר. ברעידת האדמה של 1977 נפגע קשות, ומאז לא התפללו בו מחשש שהקשתות יקרסו; התפילות עברו למבנה קטן ומשופץ באותה חצר. בקירות סדקים עמוקים, נברשת הברונזה הגדולה נגנבה ונמכרה כגרוטאה והריהוט נעלם. ראש הקהילה מקס וינר הגדיר אותו ב־2023 ״במצב של טרום־קריסה״, והציע להפוך אותו למוזיאון; ראש העירייה קונסטנטין טומה הציע ב־2023 ושוב ב־2025 שיתוף פעולה לשיקום בדגם בית הכנסת ״ציון״ באורדיה, אך לא פורסם פרויקט מאושר. במרץ 2025 ביקר במקום שגריר ישראל ליאור בן דור.

1940–1944: עבודת כפייה ובני ערובה

בוזאו, בלב הממלכה הישנה, לא ידעה גירוש המוני, אבל יהודיה נפגעו קשות מהמדיניות האנטי־יהודית. ב־1930 מנתה הקהילה לפי היודאיקה 1,604 נפש, 4.5% מהתושבים, ולפי העירייה חיו בעיר ב־1940 כ־1,100 יהודים. העירייה מונה בין הפגיעות במוסדות הקהילה את רעידת האדמה של 1940, ונדליזם של הלגיונרים, הפקעות והחרמות בימי משטר אנטונסקו. לפי היודאיקה נשלחו יהודי העיר בדצמבר 1940 לעבודת כפייה, ובחודש יולי 1941 נעצרו הגברים בני 18–60 והוחזקו עד סוף השנה. לפי ״אדוורול״ נאסר על היהודים ב־1941 לצאת לרחוב בין 20:00 ל־07:00, וב־1942 הוקמה ועדה מחוזית לניהול הרכוש שהופקע מהם.

בוזאו קלטה גם יהודים שגורשו מערים אחרות ברומניה, והקהילה סייעה להם. הפרק הבולט ביותר: באפריל 1944 הגיעו לעיר, לפי היודאיקה, 900 יתומים יהודים מטרנסניסטריה, והקהילה טיפלה בהם.

אחרי המלחמה והיום

ההגירה לישראל רוקנה את הקהילה: לפי היודאיקה מנתה 274 חברים ב־1956, כשלושים משפחות עם רב ושוחט ב־1970, ו־22 יהודים ב־2002. מקורות עיתונאיים מאוחרים יותר מדברים על כחמישים חברים (״אדוורול״ 2018, ״אג׳רפרס״ 2023), ו״אדוורול״ ב־2016 על עשרים לכל היותר. בדף אנשי הקשר של הפדרציה אין לבוזאו קהילה עצמאית: היא מסונפת, יחד עם רמניקו סרט, לקהילת פוקשאן, והאחראי עליה הוא ברנרד וינר.

בתי העלמין

לפי ניקולסקו נוסד בית העלמין היהודי ב־1853 בשולי רובע פושטה, וב־1896 ביקש ראש העיר להעבירו, ונחתם שטר מכר למגרש חדש. סקר הפרויקט של JewishGen משנת 2001 מתעד שני אתרים: בית עלמין ישן וקטן (כשלושים על שלושים מטר) מהמאה ה־19, שהקבורה האחרונה בו הייתה ב־1940 ושנפגע בוונדליזם במלחמה; ובית העלמין הגדול בדרך לאורזיצ׳ני, שלפי הסקר החל לשמש ב־1940. בגדול יש בית טהרה, אוהל, אנדרטה לזכר השואה, אנדרטה לחיילים יהודים ומצבות בעברית, ביידיש וברומנית. לפי ״אדוורול״ (2016) חוללו קברים בידי משמר הברזל והצבא הגרמני בשנות ה־40; ב־2016 אישרה מועצת העיר לקהילה למכור כמחצית מהשטח הריק מקברים, כדי לממן את שימור היתר. ״אג׳רפרס״ תיאר ב־2023 את בית העלמין ובית התפילה שבו במצב הזנחה מתקדם.

לביקור

• בית הכנסת: רחוב אלכסנדרו מרגילומן 29 (Strada Alexandru Marghiloman 29), לפי רשימת המונומנטים ורשימת הפדרציה. הבניין בסכנת קריסה ואינו פתוח למבקרים; ניתן לראותו מבחוץ. לא פורסמו שעות פתיחה.
• בית הספר היהודי לשעבר: רחוב מרגילומן 27, לפי אתר העירייה; היום מחלקת הרווחה העירונית.
• בית העלמין: סגור בשער נעול; ביקור בתיאום.
• תיאום: קהילת יהודי פוקשאן, שאליה מסונפת בוזאו, טלפון ‎0237-623-959 לפי אתר הפדרציה.
• בסביבה: פלויישט, בראילה ופוקשאן.