יהודי ביוש: קהילה בדרום ביהור, בצד הרומני של הגבול

ביוש (Beiuș; בהונגרית Belényes), עיירה בדרום מחוז ביהור, למרגלות הרי אפוסני, הייתה מרכז של קהילה אורתודוקסית קטנה ופעילה, עם בית כנסת גדול, בית ספר יהודי ורבנים מלומדים. ב־1940, כשאורדיה הסמוכה סופחה להונגריה, נשארה ביוש ברומניה, ויהודיה לא גורשו לאושוויץ. בית הכנסת לא שרד במה שמצאנו במקורות, אבל שני בתי העלמין של הקהילה עדיין קיימים.

עיירה רומנית בברכת הבישוף

ביוש הייתה במאה ה־19 מרכז של תרבות רומנית בביהור, עם רוב רומני ומיעוט הונגרי של כשליש מהתושבים. לפי ״פנקס הקהילות – רומניה״ של יד ושם, היהודים הראשונים התיישבו בה בתחילת המאה ה־19 ברשותו של הבישוף האורתודוקסי־הרומני של אורדיה, ובישופים מאוחרים יותר המשיכו לנהוג בהם בסובלנות. הקהילה נוסדה רשמית ב־1852 בידי 15 מתיישבים, אף שכבר אז חיו בעיירה יותר מ־15 משפחות. רוב היהודים עסקו במסחר ובמלאכה, דיברו הונגרית, ורומנית הייתה שפתם השנייה.

בית כנסת, חברה קדישא ובית ספר

לפי הפנקס, החברה קדישא נוסדה ב־1857, ובית הכנסת הגדול נבנה ב־1858; ספר הזיכרון של קהילות טרנסילבניה מתארך את בית הכנסת והמקווה ל־1857. ב־1894 הורחב בית הכנסת כדי שיוכל לשרת גם את יהודי הסביבה, וכך יכלו להתפלל בו כ־500 איש בימים הנוראים. הקהילה האורתודוקסית שימשה מרכז לרישום נישואים לאזור כולו, וב־1908 היו מסונפים אליה, לפי הפנקס, 103 כפרים במחוז ביהור.

ב־1886 נפתח בעיירה בית ספר יסודי יהודי, מן הראשונים בטרנסילבניה. בין המלחמות היו לקהילה בית מדרש, בית ספר בן שבע כיתות, מקווה ודירות לרב, לשני שוחטים, למלמד ולמזכיר הקהילה.

הרבנים

הרב הראשון, יעקב רובין, עבר לימים לואלאה לוי מיהאי (Érmihályfalva). הרב שמעון פולאק, מחבר הספר ״שם שמעון״, כיהן ברבנות העיירה בתחילת המאה ה־20 ועד מותו ב־1929; הפנקס וספר הזיכרון של טרנסילבניה נבדלים בשנת תחילת כהונתו. אחריו כיהן הרב אשר הלוי פולאק, מ־1931 ועד 1947, אז עבר לאורדיה.

לפי הפנקס, חיו בעיירה 563 יהודים ב־1920 (14.4% מהתושבים), 483 ב־1930 ו־433 ב־1941. במלחמת העולם הראשונה גויסו כ־30% מיהודי העיירה לצבא ההונגרי, ו־33 מהם נפלו.

1940–1944: בצד הרומני של הגבול

בפרס וינה השני, באוגוסט 1940, נחצה מחוז ביהור: אורדיה וצפון המחוז סופחו להונגריה, ויהודיהם גורשו לאושוויץ במאי–יוני 1944. ביוש, לעומת זאת, ״נשארה ברומניה״, כלשון הפנקס, שמונה אותה בין קהילות דרום טרנסילבניה. יהודיה עברו את שנות המלחמה תחת משטר אנטונסקו: חוקי גזע, הפקעות ועבודת כפייה, אך בלי גטו ובלי גירוש לאושוויץ.

כבר בשנות ה־30 החריף המצב, ולפי הפנקס הפכה ביוש למוקד של פעילות אנטישמית קיצונית. בליל 31 בדצמבר 1940, בימי השלטון הלגיונרי, תקפו לגיונרים את בית הכנסת, את בתי הקהילה ואת בית הרב וגרמו להם נזק כבד. ימים אחר כך נחקר הרב פולאק בחשד לאהדה קומוניסטית, וקצין צבא היכה אותו ואת המורה היהודי.

ב־1941 רוכזו יהודי הכפרים בעיירות, כפי שהורה אנטונסקו ב־18 ביוני אותה שנה, ורוב יהודי ביוש עצמה, לפי הפנקס, נדחקו מבתיהם לדירות קטנות בשולי העיר. צעירים רבים נשלחו לעבודת כפייה, ולפי אותו מקור, כמה מאלה שנשלחו לטרנסניסטריה נעלמו. ראש העירייה, איש ״משמר הברזל״, הודיע שבית הכנסת יהפוך למועדון, ורק התנגדות של תושבים לא־יהודים מנעה זאת. הפנקס מזכיר גם תוכנית לרכז את כל יהודי העיירה, כ־500 איש, בערד, ומספר שבסופו של דבר שימש הכפר גינטה (Ginta) מקום ריכוז ליהודי ביוש והסביבה.

בספטמבר 1944, כשהצבא ההונגרי חדר לדרום טרנסילבניה, ברחו כמעט כל יהודי ביוש, רובם לדבה ולערים אחרות בדרום. בסוף אוקטובר חזרו ראשונים ומצאו הרס רב. ב־1947 נותרו בעיירה 230 יהודים.

שני בתי העלמין

רשימת בתי העלמין של הפדרציה מ־2007 מונה בביוש שני בתי עלמין, הישן והחדש. לפי סקר ״פרויקט גילוי בתי העלמין״ של JewishGen משנת 2000:

• בית העלמין הישן (האורתודוקסי), ברחוב פְּלוֹפִּילוֹר: המצבה הקדומה ביותר מ־1852, הקבורה האחרונה ב־1903, בין 20 ל־100 מצבות בכתובות עבריות, גרמניות והונגריות. בעת הסקר כיסתה אותו צמחייה, בלי גדר ובלי שער.
• בית העלמין החדש (הנאולוגי), ברחוב רומנה 36, על גבעה: המצבה הקדומה הידועה מ־1893 והקבורה האחרונה ב־1994, בין 100 ל־500 מצבות, חלקה נפרדת לכהנים וכתובות בעברית, בהונגרית וברומנית. לפי הסקר ניקו יהודים מחוץ לרומניה את המצבות סביב 1998.

מה עלה בגורל בניין בית הכנסת, לא מצאנו במקור מוסמך.

לביקור

• בית העלמין החדש: Strada Romană 36, לפי רשימת הפדרציה. לא פורסמו שעות ביקור.
• בית העלמין הישן: Strada Plopilor, לפי רשימת הפדרציה.
• תיאום: הקהילה בביוש מסונפת לקהילת יהודי אורדיה, Strada Mihai Viteazu 4, לפי הפדרציה. מומלץ לתאם את הביקור מראש.
• בדרך: ביוש נמצאת דרומית־מזרחית לאורדיה, ואפשר לשלב אותה עם בתי הכנסת של אורדיה.