יהודי אורדיאה: מארבעה מתיישבים לגטו הגדול

ערב השואה חיו באורדיאה, נאג׳וואראד בהונגרית, למעלה מעשרים אלף יהודים, כחמישית מתושבי העיר. במאי 1944 נכלאו כאן כ־35,000 יהודים משני גטאות, הגטו הגדול ביותר בהונגריה מחוץ לבודפשט. כמעט כולם נשלחו לאושוויץ בתוך חמישה שבועות.

ראשית: ארבעה יהודים ליד המבצר

מסמכים מ־1407 ומ־1489 מזכירים יהודים הקשורים לעיר, אבל לפי האנציקלופדיה יודאיקה העדות המהימנה הראשונה להתיישבות קבע היא מראשית המאה ה־18. ב־1722 נרשמו בעיר ארבעה יהודים, ב־1731 נוסדה חברה קדישא, וב־1736 נרשמו עשר משפחות, כולל חזן. המתיישבים באו ממורביה, מבוהמיה ומפולין, וגרו ברובע וָרָאלְיָה (Subcetate) שלמרגלות המבצר.

ב־1787 קיבלו היהודים רשות לבנות בית כנסת, וב־1812 נבנה בית כנסת שני. לפי אתר Tikvah של יהדות אורדיאה, בית הספר היהודי הראשון נפתח כבר ב־1786, ובאותה שנה הוקם גם ה״הקדש״, מוסד בריאות שהפך ב־1856 לבית חולים.

המאה ה־19: מאלף לעשרת אלפים

ב־1840 מנתה הקהילה כ־1,600 נפש. רבים מיהודי העיר תמכו במהפכה ההונגרית של 1848–1849. ב־1851 התקבלו יהודים לגילדת הסוחרים, ומאז התחזקו מאוד בכלכלת העיר. לפי Tikvah, יזמים יהודים הפעילו את קו האומניבוס הראשון (1868), את רשת הטלפון (1888) ואת בית הדפוס של משפחת זוננפלד.

ב־1891 חיו בעיר 10,115 יהודים, 26.2% מהאוכלוסייה – השיעור הגבוה ביותר שמביאה האנציקלופדיה יודאיקה. ב־1910 הם מנו 15,115 נפש (23.6%). בית החולים היהודי החדש נפתח ב־1905, ולצדו פעלו בתי ספר יהודיים, אגודות צדקה ושני בתי ספר תיכוניים: האורתודוקסי, שנוסד ב־1888, והנאולוגי, שנוסד ב־1920. שניהם פעלו עד השואה.

אורתודוקסים ונאולוגים

קהילה רפורמית קמה כבר ב־1847 ופורקה ב־1848. לפי Tikvah, ב־1861 הוקמה קהילה נאולוגית של כ־220 משפחות, וב־1865 התאחדה שוב עם הקהילה הוותיקה. ב־1870 נפרדו הדרכים סופית, לקהילה אורתודוקסית ולקהילה נאולוגית. קבוצה שלישית, ״סטטוס קוו אנטה״, התקיימה עד 1885. החברה קדישא ובית החולים נשארו משותפים.

בראש האורתודוקסים עמד הרב אהרן יצחק לנדסברג (1853–1879), ואחריו הרב משה צבי פוקס ובנו בנימין (1915–1936). אצל הנאולוגים כיהנו אלכסנדר כהוט (1880–1884) וליפוט קצ׳קמטי (1897–1936). בזמן מלחמת העולם הראשונה מצאו מקלט בעיר אדמו״רים מבית ויז׳ניץ ומבית ז׳ידיטשוב, ולצד בתי הכנסת הגדולים קמו בתי תפילה חסידיים.

בין המלחמות: עיר רומנית, תרבות הונגרית

ב־1920 עברה אורדיאה לרומניה. ב־1930 חיו בה 20,587 יהודים (21%). יהודי העיר המשיכו לדבר ולכתוב בהונגרית, ובשנים 1929–1940 יצא בה השבועון הציוני־דתי Népünk. אדריכלים יהודים, ובהם מרצל קומור ודז׳ה יאקאב, מתכנני ארמון ״הנשר השחור״ (1908), עיצבו את פני העיר בסגנון הסצסיון.

ב־1927 ארגנו מנהיגי סטודנטים לאומנים רומנים פרעות בעיר. לפי האנציקלופדיה יודאיקה נהרגו כמה יהודים ובתי כנסת חוללו. באוגוסט 1940, בעקבות פסק הבוררות השני של וינה, הועברה העיר להונגריה. ב־1941 מנתה הקהילה 21,337 נפש (22.9%). משנת 1942 גויסו גברים יהודים לפלוגות עבודת כפייה.

1944: הגטו והגירוש

הגרמנים כבשו את הונגריה במרץ 1944. ב־3 במאי החל ריכוז יהודי צפון טרנסילבניה בגטאות. לפי דוח ועדת ויזל, באורדיאה הוקמו שני גטאות. בגטו העירוני, סביב בית הכנסת האורתודוקסי הגדול והשוק הגדול, נכלאו כ־27,000 יהודי העיר. בגטו נפרד, במחסני העצים של מֶזֵי, רוכזו כמעט 8,000 יהודים מכפרי המחוז. יהודי העיר, כ־30% מתושביה, נדחסו לשטח שנועד לחלק החמישה־עשר של אוכלוסייתה, ארבעה־עשר עד חמישה־עשר איש בחדר. בראש מועצת היהודים עמד שנדור לייטנר, ראש הקהילה האורתודוקסית.

הגירוש החל ב־23 במאי בפינוי מחסני העצים, והרכבת הראשונה מהעיר עצמה יצאה ב־28 במאי. לפי הנספח לדוח, יצאו מאורדיאה תשע רכבות ובהן כ־27,200 בני אדם. הרכבת האחרונה יצאה ב־27 ביוני. לפי ההיסטוריון אטילה גידו, אחרי הגירוש נאסף רכוש הנרצחים אל בית הכנסת האורתודוקסי, שהפך למחסן, ובעירייה ספרו 4,700 דירות ריקות.

בין המגורשים הייתה אווה היימן, ילדה בת 13, שכתבה יומן מיום הולדתה, 13 בפברואר 1944, ועד 30 במאי. היא נרצחה באושוויץ ב־17 באוקטובר 1944. יד ושם פרסם את היומן ב־1974. אביה החורג, הסופר בלה ז׳ולט, ניצל עם אמה ותיאר את ימי הגטו בספרו ״תשע מזוודות״.

אחרי המלחמה ואנשי העיר

אורדיאה שוחררה באוקטובר 1944. ב־1947 חיו בה כ־8,000 יהודים, ניצולים ושבים מאזורים אחרים. גלי הגירה, בעיקר לישראל, הקטינו את הקהילה לכ־2,000 נפש ב־1970 ולכ־170 ב־2002. לפי האנציקלופדיה יודאיקה, ב־1971 עוד פעלו בעיר שלושה בתי כנסת ומסעדה כשרה.

הקהילה הקטנה ממשיכה לפעול. היא מטפלת בבתי הקברות בעיר ובמחוז ביהור, וב־2021 הודיעה על הקמת בית מדרש לרבנים. ב־2018 נפתח בבית הכנסת ״אחוות רעים״ ברחוב פרימריי 25 המוזיאון לתולדות יהודי אורדיאה, ובו אנדרטה עם מסילת רכבת ושמות הנרצחים.

מאורדיאה יצאו, בין היתר, התסריטאי והמחזאי לאיוש בירו (1880–1948), שותפו של אלכסנדר קורדה בלונדון, וחוקר הספרות פרופ׳ ראובן צור מאוניברסיטת תל אביב (1932–2021), חתן פרס ישראל. רבים מאמני העיר נספו בשואה, ובהם הצייר ארנה טיבור, מייסד בית ספר לאמנות בעיר, שמת בדכאו ימים ספורים לפני השחרור.

לביקור

את הביקור כדאי להתחיל במוזיאון לתולדות יהודי אורדיאה ברחוב פרימריי 25 (Strada Primăriei 25). משם הולכים אל בית הכנסת האורתודוקסי הגדול ואל אנדרטת המגורשים ברחוב מיהאי ויטאזו 4, אזור הגטו של 1944, ואל בית הכנסת הנאולוגי ציון על גדת הנהר. לבתי העלמין היהודיים, החלקות האורתודוקסית והנאולוגית בבית העלמין העירוני, מגיעים בתיאום עם הקהילה. משרד הקהילה נמצא ברחוב מיהאי ויטאזו 4, טלפון ‎0259-434-843 לפי אתר הפדרציה. לא מצאנו מקור רשמי עדכני לשעות הביקור במוזיאון, ולכן מומלץ לתאם מראש.