יהודי בוצ׳צ׳ה: עיירת שוק שרוב תושביה היו יהודים

בּוּצֶ׳צֶ׳ה (Bucecea), עיירה קטנה באזור בוטושאני שבצפון מולדובה, נוסדה ב־1828 כעיירת שוק, ובמשך יותר ממאה שנה היו רוב תושביה יהודים. ב־1937 פעלו בה חמישה בתי כנסת, בית ספר ומקווה. ביוני 1941 גורשו כל יהודיה לבוטושאני, ומה שנותר מהם היום הוא בית העלמין, שנפתח עם ראשית היישוב.

עיירה שנולדה בכתב נסיך

לפי ״פנקס הקהילות – רומניה״ של יד ושם, נוסדה בוצ׳צ׳ה ב־1828 ברשות הנסיך יוניצה סטורדזה, שליט מולדובה, והיהודים התיישבו בה לפי הזכויות המקובלות אז ביישובי שוק חדשים. אתר הקהילה של JewishGen, המסתמך על מאמרו של ההיסטוריון אליאס שוורצפלד מ־1914, מוסיף שכתב הנסיך ניתן ב־16 בינואר 1828 והתיר להקים עיירת שוק על אחוזתו של הבויאר אלכסנדרו רלט.

העיירה הייתה יהודית מראשיתה. לפי הפנקס חיו בה ב־1831 ‏98 יהודים, 86.7% מהתושבים; ב־1859 ‏523 (61.2%); וב־1899, בשיאה, 1,281 יהודים, 72% מהאוכלוסייה. היהודים התפרנסו מסחר בבקר, מבתי מרזח, מקצבות, מאפיות וייצור סבון, מחנויות ומרוכלות. ב־1910 נמנו בעיירה 79 סוחרים, 11 חייטים, 8 סנדלרים, פחח, 4 נגרים ועוד 37 בעלי מלאכה אחרים.

גזרות ופרעות

רומניה של סוף המאה ה־19 לא העניקה ליהודיה אזרחות, וחייהם בעיירות השוק היו תלויים בחסדי השלטון המקומי. בספטמבר 1894 יצא צו לגרש כמאתיים מיהודי בוצ׳צ׳ה, אך לפי הפנקס הוא בוטל, משום שהרשויות חששו מהנזק לכלכלת העיירה.

ב־18 במרץ 1907, בימי מרד האיכרים הגדול ברומניה, פשטו על העיירה כאלף איכרים מהכפרים שבסביבה ובזזו חנויות ובתים של יהודים. לפי הפנקס נשדדו 154 בתים יהודיים, ועשרים משפחות נותרו חסרות כול.

חיי הקהילה

הקהילה התארגנה רשמית ב־1900, עם הנהלה של תשעה חברים. שלושה רבעים מהכנסות מס הבשר הוקדשו לבית הספר, והרבע הנותר לנזקקים. לפי הפנקס, סמכותו של רב העיירה חלה גם על היהודים שבסביבה, עדות לכוחה של החסידות בבוצ׳צ׳ה; ב־1880 הוא שמינה, באישור בעל האחוזה, את רבה של הרצה הסמוכה. הפנקס אינו מזכיר את שמות הרבנים.

ב־1910 עדיין לא היה בעיירה בית ספר יהודי, והילדים למדו בחדרים. עד 1937 השתנתה התמונה: לפי הפנקס פעלו אז בבוצ׳צ׳ה חמישה בתי כנסת, בית ספר עם שני מורים, גן ילדים ומקווה כשר, ולקהילה היה בית עלמין שראשיתו בראשית היישוב. מפקד 1930 רשם בעיירה 848 יהודים, 59.9% מתושביה.

יוני 1941: הגירוש לבוטושאני

ערב הפלישה לברית המועצות, ב־18 ביוני 1941, הורה יון אנטונסקו להעביר את יהודי הכפרים והעיירות הקטנות במולדובה לבירות המחוזות. לפי ״ועדת ויזל״, עד 31 ביולי 1941 הועברו כך כ־40 אלף יהודים. בוצ׳צ׳ה, שבה חיו אז 758 יהודים (59.5% מהתושבים), הייתה בין העיירות האלה: לפי הפנקס, עם פרוץ המלחמה ביוני 1941 גורשו כל יהודיה לבוטושאני, עיר המחוז.

הגברים גויסו לעבודות כפייה, ורבים מהם נשלחו לבסרביה ועבדו שם במחצבה. בכך דמה גורלם לגורל רוב יהודי ״הממלכה הישנה״ של רומניה: נישול, עבודת כפייה וגירוש מן העיירות, אך לא גירוש לטרנסניסטריה. מחוז דורוהוי השכן נהג אחרת: לפי ״ועדת ויזל״, אנטונסקו הורה לגרש את יהודיו לטרנסניסטריה. פנקס הקהילות אינו מזכיר גירוש כזה מבוצ׳צ׳ה.

אחרי המלחמה

אחרי המלחמה חזרו לבוצ׳צ׳ה חלק מהמגורשים והקימו מחדש את הקהילה. ב־1947 חיו בעיירה 300 יהודים. לפי אתר הקהילה של JewishGen, רובם עזבו עד סוף שנות החמישים. האתר מציין גם שבזכות מפתוח רישומי הלידה, הנישואין והפטירה של יהודי העיירה מן השנים 1860–1907, שנעשה בידי מתנדבים, בוצ׳צ׳ה היא כיום אחת הקהילות היהודיות המתועדות ביותר ברומניה מבחינה גנאלוגית.

לביקור

• בית העלמין: רשום ברשימת בתי העלמין של הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה (2007) תחת קהילת בוטושאני, בלי כתובת רחוב. לפי הפנקס, ראשיתו בראשית היישוב היהודי בעיירה.
• תיאום: לא פורסמו שעות ביקור. יש לפנות מראש לקהילת יהודי בוטושאני, Strada 1 Decembrie 54, לפי הפדרציה.
• שורשים: למי שמחפש את משפחתו, אתר הקהילה של JewishGen מפרסם מפתחות של רישומי הלידה, הנישואין והפטירה של יהודי בוצ׳צ׳ה מן השנים 1860–1907, ורשימות של יוצאי העיירה שהיגרו ממנה.
• בסביבה: בוטושאני ובית הכנסת הגדול שלה; ששטפנשט וחצר החסידות; דורוהוי וסבני.