קלרש: קהילה קטנה ותחנתה האחרונה של רכבת המוות מיאשי

קָלָרָש (Călărași), עיר על זרוע הבורצ׳ה של הדנובה, הייתה ביתה של קהילה יהודית קטנה של ספרדים ואשכנזים. בקיץ 1941 הפכה העיר לתחנה האחרונה של ״רכבת המוות״ הראשונה מיאשי: כאלף ומאה ניצולים הוחזקו בה במחנה כחודשיים. בית העלמין היהודי, ובו אנדרטה שהקימה הקהילה, הוא היום אתר הזיכרון היחיד לכך בעיר.

קהילה קטנה על הדנובה

לפי המרכז לאמנות יהודית של האוניברסיטה העברית, שתיעד את העיר במשלחת בינואר 2019, התיישבו בקלרש ספרדים ואשכנזים בשנת 1843 וחלקו בית כנסת אחד, שלא שרד. ב־1930 חיו בעיר כשלוש מאות יהודים, ורובם עזבו אחרי מלחמת העולם השנייה. קלרש נמצאת ב״ממלכה הישנה״ של רומניה, ויהודיה עברו בשנות אנטונסקו את מה שעברו רוב יהודי ואלאכיה: חקיקה אנטישמית, נישול רכוש ועבודת כפייה, אך לא גטו ולא גירוש.

יוני–יולי 1941: רכבת המוות

ב־29 ביוני 1941 התחולל ביאשי הפוגרום שבו נפתחה השמדת יהודי רומניה. לפי יד ושם, נרצחו כ־13 אלף יהודים בעיר ובשתי ״רכבות המוות״ שיצאו ממנה. הרכבת הראשונה יצאה מתחנת יאשי בשעות הבוקר המוקדמות של 30 ביוני, לפי מאגר JewishGen המבוסס על רשימות קהילת יאשי, ובה כ־2,500 יהודים דחוסים בקרונות משא חתומים. יותר מ־1,400 מתו בדרך. היא נעה כשבוע במסלול של כחמש מאות קילומטרים, והגיעה לקלרש ב־6 ביולי 1941.

לפי ההיסטוריון אדריאן צ׳יופלנקה, נותרו בחיים בהגעה 1,111 איש, ומהם 69 גוססים. רכבת המוות השנייה מיאשי הגיעה לפודו אילואיי, ושם הוקם מחנה דומה.

״המחנה של קלרש״

צ׳יופלנקה, שחקר את המקום במאמר ״המחנה הנשכח של קלרש״ (2019), מסביר ש״המחנה״ היה שמו של מוסד, לא של מקום אחד. העיקר היה קסרקטין של גדוד הרגלים ה־23, מבנה בצורת צלב, שרובו קרס היום. לצדו שימשו לכליאה בית הספר בשכונת מגורני, שני בתי כנסת ברחוב סנט ניקולאה, מחסני פינץ על גדת תעלה, ובית החולים המקומי.

העצורים, רבים מהם עירומים או לבושים למחצה, ישנו על בטון ורעבו וצמאו. חלקם הועסקו בעבודת כפייה בנמל ובבתי המלאכה של הצבא, ורבים הושפלו והוכו. דיזנטריה הייתה סיבת המוות העיקרית; אצל 25 מהמתים קבע רופא את סיבת המוות, ובהן אלח דם, אי־ספיקת לב ודימום מוחי. לפי הנתונים הרשמיים מתו 80 עד 28 ביולי ו־98 עד 23 באוגוסט; רשימה בארכיון מונה 153 שמות, וניצולים דיברו על כמאתיים. כארבעים מהחולים ביותר מתו זמן קצר אחרי שהועברו לבית הספר במגורני, חמישה עד שישה ביום.

עזרה מבוקרשט

לפי צ׳יופלנקה, הרשויות המקומיות בקלרש היו עוינות פחות מאלה של יאשי, ובכסף שנשלח מבוקרשט שופרו התנאים. איאנקו אברמוביץ׳, נציג הפדרציה של איגודי הקהילות היהודיות, הביא בגדים ותרופות, ואחריו הביא פרד שרגה סיוע נוסף. ראש הקהילה המקומית, שמואל שור, תיווך מול השלטונות. בזכות התערבות הפדרציה הועברו חלק מהעצורים למקומות טובים יותר.

בסוף אוגוסט 1941 הוחלט להחזיר את הניצולים ליאשי. כ־556 הגיעו לשם ב־30 באוגוסט וכ־455 ב־4 בספטמבר. לפי יד ושם, הם שוחררו אחרי חודשיים של מעצר במחנות קלרש ופודו אילואיי.

זיכרון שנעלם ונמצא

לפי צ׳יופלנקה, הקהילה הקימה אנדרטה בבית העלמין היהודי של קלרש, ובתצלום משנת 1950 כבר חסר לוח הזיכרון שלה. במלאי ארכיון הפדרציה יש תיק משנים 1950–1952 העוסק בבתי העלמין של ג׳ורג׳ו וקלרש ובלוח זיכרון. בשנים 1978–1979 הוצאו בחשאי לפחות חלק מהקורבנות מקברי האחים והועברו לקבורה בבית עלמין בחולון. נכון ל־2019, כתב צ׳יופלנקה, ״שום סימן ציבורי בקלרש אינו מזכיר את הטרגדיה של יהודי יאשי שמתו שם״.

לביקור

• בית העלמין: Strada Oborului 3, קלרש, לפי רשימת בתי העלמין של הפדרציה (2007). לפי המרכז לאמנות יהודית, הוא שוכן ליד בית עלמין מוסלמי וסמוך לבית עלמין נוצרי גדול, ויש בו כמאה מצבות מסוף המאה ה־19 ומהמחצית הראשונה של המאה ה־20. כאן עומדת האנדרטה שהקימה הקהילה.
• הקסרקטין: צ׳יופלנקה מתאר את המקום כ״לא מסביר פנים ומסוכן״. אין להיכנס אליו.
• תיאום: לא פורסמו שעות. בית העלמין שייך לקהילת יהודי בוקרשט, Strada Sfânta Vineri 9–11, לפי הפדרציה, ואליה יש לפנות מראש.
• בסביבה: בוקרשט; קונסטנצה; בריילה.