יהודי קראיובה: ספרדים ואשכנזים באולטניה

קראיובה, בירת אולטניה שבמערב ולאכיה, הייתה אחת הקהילות היהודיות הוותיקות ברומניה ומרכז של תרבות יהודית־ספרדית, קרוב לדנובה ולקהילות בולגריה. לצד הספרדים התיישבו במאה ה־19 אשכנזים, ושתי הקהילות חיו זו לצד זו עד המאה ה־20. היום נותר בעיר בית כנסת אחד, ״טמפלול קורל״ ברחוב הורזולוי, ובית עלמין גדול.

ראשית ספרדית

לפי האנציקלופדיה יודאיקה חיו יהודים ספרדים בקראיובה כבר במחצית הראשונה של המאה ה־17. האנציקלופדיה היהודית מ־1906 משערת שיהודים התיישבו בעיר עוד קודם, אולי אחרי גירושם מהונגריה במאה ה־14, ומציינת קהילה מאורגנת עם רב בראשית המאה ה־17. בשנים 1718–1739 הייתה אולטניה בשלטון אוסטרי: ב־1727 העניק הקיסר קרל השישי פריבילגיות למתיישבים בולגרים שאסרו על יהודים, טורקים ויוונים להציג סחורה ביריד העירוני, מלבד היריד השנתי הגדול. כשחזר האזור לוולאכיה ב־1739, חזרו היהודים לסחור בחופשיות.

ב־1790, אחרי שבעל קרקע רומני העניק להם שטח לבית עלמין, ייסדו הספרדים חברה קדישא. במפקד וולאכיה של 1831 נרשמו בעיר 82 משפחות יהודיות. שורשי הספרדים היו בבוקרשט ובקהילות בולגריה שעל הדנובה, ושמות משפחה כמו אלבו, בנבנישתי, פרחי, פרנסס וליאון מעידים על הקשר הזה.

שתי קהילות בעיר אחת

באמצע המאה ה־19 כבר היו האשכנזים רוב, אף שקהילתם הוכרה רשמית רק ב־1913. ב־1865 פתחו בית ספר לבנים שפעל עד 1948; בית הספר הספרדי פעל בנפרד עד 1887, אז אוחדו המוסדות. לפי האנציקלופדיה היהודית, לכל אחת משתי הקהילות היו בית כנסת וחברה קדישא משלה, אבל בית עלמין ובית ספר משותפים, והמתחים ביניהן הם שהותירו את קראיובה בלי רב — מקרה יוצא דופן בקהילה חשובה. האנציקלופדיה יודאיקה מזכירה שני בתי כנסת, מ־1842 ומ־1880. ב־1860 חיו בעיר 490 יהודים, ובסוף המאה ה־19 — 2,891.

העיר לא הייתה שקטה. ב־10 במאי 1883, בחג הלאומי, ניפץ המון חלונות ראווה של חנויות יהודיות ופצע כמה אנשים, וכעבור ימים אחדים הוצת בית כנסת. ב־1884 הושלכה פצצה לתיאטרון בזמן הופעה של להקה יהודית. לפי האנציקלופדיה היהודית עזבו רבים את העיר בעקבות זאת. ב־1930 נמנו בקראיובה 2,274 יהודים, 3.6% מהאוכלוסייה.

בית הכנסת ברחוב הורזולוי

בית הכנסת היחיד שנותר הוא ״טמפלול קורל״, הידוע גם כבית הכנסת הגדול, ברחוב הורזולוי (Strada Horezului). תולדותיו אינן ברורות לגמרי. רשימת בתי הכנסת של הפדרציה מציינת את 1829 כשנת הבנייה; לפי עלון מורשת על קראיובה, נבנה במקום ב־1832 בית כנסת ספרדי שהתבלה, ועל אותו מגרש נחנך ב־1887 ״טמפלול קורל״. לפי כתבה מקומית מ־2010, הבניין המקורי הוקם בשנים 1829–1832, נבנה מחדש ב־1887 בידי אדריכל בשם בירקנטל, איבד בשיפוצים את צריחיו בסגנון מורי, נפגע ברעידת האדמה של 4 במרץ 1977 ותוקן ב־1982. בית הכנסת הספרדי, ״בית אל״, נהרס באותה רעידת אדמה. ב־1937 היו בעיר שלושה בתי כנסת.

על הקיר החיצוני של בית הכנסת קבועה אנדרטה ליהודי קראיובה שנפלו במלחמות הבלקן ובמלחמת העולם הראשונה, בשנים 1912–1918: 62 שמות, ובהם שישה קצינים, כולם רופאים.

מלחמת העולם השנייה

בסוף 1940, בימי ״מדינת הלגיון״, החרימו אנשי משמר הברזל חנויות יהודיות וסימנו אותן בשלטים. בינואר 1941 נעצרו סוחרים יהודים באשמת ״חבלה כלכלית״ ונאלצו להעביר את עסקיהם בפחות משוויים; יותר ממאה עסקים נבזזו, והמשטרה החרימה מכשירי רדיו. עד סוף 1941 עברו רוב החנויות לבעלים רומנים. במפקד 1941 נמנו בעיר 1,817 יהודים.

יהודי קראיובה לא גורשו, אבל העיר הפכה לתחנה בדרכם של מגורשים אחרים. ב־30 ביוני 1941 הודיע הנציב שבעיר ישוכנו 250 נשים ו־250 ילדים ממחוז דורוהוי; לפי האנציקלופדיה יודאיקה הועברו לקראיובה בכפייה כ־1,800 יהודים מצפון מולדובה. בספטמבר 1941 רוכזו בתחנת הרכבת יהודים מסירט ונשלחו הלאה לרדאוץ. יהודי העיר עצמם גויסו לעבודת כפייה: ב־13 במאי 1942 יצאה פלוגה של 73 איש לבלטה שבטרנסניסטריה, ובאוגוסט–ספטמבר 1943 עבדה פלוגה אחרת במחוז באקאו. באביב 1943 הגיעו לעיר גם 15 יהודים מפלויישט, והקהילה המדולדלת התקשתה לעזור להם.

אחרי המלחמה והיום

אחרי המלחמה גדלה הקהילה בזכות פליטים מטרנסניסטריה ומבוקובינה, שלא רצו לחזור לצפון בוקובינה שעברה לשלטון ברית המועצות; ב־1947 חיו בעיר כ־2,500 יהודים. רובם עלו כעבור שנים אחדות לישראל. ב־1969 נותרו כ־75 משפחות ובית כנסת אחד, ב־2004 — 89 יהודים, ובמפקד 2011 — 25. ב־1998 נוסד באוניברסיטת קראיובה מכון ללימודי יהדות. בראש הקהילה, הנקראת היום קהילת יהודי אולטניה, עומד האקדמאי קורנליו סבתאי, והיא אחראית גם על יהודי אורשובה.

בית העלמין

בית העלמין היהודי נמצא ברחוב בוקובץ (Strada Bucovăț) 209, ליד בית קברות קתולי. לפי סקר JewishGen מ־2001 שטחו כ־3.5 הקטאר, הוא מוקף חומה ושער נעול, ויש בו בית טהרה, מאות עד אלפי מצבות בעברית, בגרמנית וברומנית ואנדרטה לחיילים יהודים. המצבה הקדומה הידועה בו היא מ־1876. בין הקבורים בו מוריציו דורוסטיאנו (1862–1935), נשיאה הראשון של הקהילה הספרדית, והרב אושר סגל (1905–1959).

לביקור

• בית הכנסת ומשרדי הקהילה: רחוב הורזולוי (Strada Horezului) — מס׳ 5 לפי דף אנשי הקשר של הפדרציה, 15 לפי רשימת בתי הכנסת שלה. טלפון לפי אתר הפדרציה: ‎0351-434-036. שעות פתיחה לא פורסמו — מתאמים מראש.
• בית העלמין: רחוב בוקובץ 209; שער נעול, ביקור בתיאום עם הקהילה.