יהודי גאלאץ: נמל הדנובה ובירת חיבת ציון

גאלאץ, נמל הדנובה של מולדובה, הייתה קהילה של סוחרים, בעלי מלאכה וספנים, וגם זירה של פרעות חוזרות בידי ההמון. בשנות ה־80 של המאה ה־19 ישב כאן הוועד המרכזי של ״ישוב ארץ ישראל״, שתמך בראשית זכרון יעקב וראש פינה, ומכאן יצא הצייר ראובן רובין.

נמל על הדנובה

יהודים התיישבו בגאלאץ בסוף המאה ה־16. לפי פנקס הקהילות של יד ושם, בבית העלמין הישן נמצאו מצבות משנות 1590–1595. במאה ה־18 הייתה העיר הנמל החשוב של מולדובה, והתחרות בין סוחרים יהודים ליוונים ולבולגרים קיבלה אופי אנטישמי. אחרי חוזה אדריאנופול (1829) והכרזת העיר כנמל חופשי, צמחה הקהילה: מ־72 משלמי מסים ב־1803 לכ־6,000–7,000 נפש ב־1841, ול־13,066 ב־1890, 22.1% מהתושבים.

הקהילה התארגנה רשמית ב־1812. ב־1845 הקימה בית חולים, וב־1873 נוסדה לשכת בני ברית ״פרנקלין״, שבראשה עמד יוסף ב. ברוצ׳ינר. ב־1897 כינסה גאלאץ ועידה של קהילות רומניה, עם 49 צירים מ־18 ערים, וב־1906 קיבלה הקהילה מעמד משפטי.

עלילות, פרעות והטביעות של 1867

מדי שנה, בערב חג הפסחא, הסתובבו מלחים יוונים שחיכו להפשרת הדנובה עם בובה בדמות יהודי ותקפו יהודים. על המנהג הזה כתבו המיסיונרים הסקוטים בונאר ומקשיין, שביקרו כאן ב־1839. בשנת 1797 (או 1796, לפי האנציקלופדיה יודאיקה) התפרע המון בעקבות עלילת דם, ויהודים נהרגו ונטבעו בדנובה. ב־1821, בימי המרד היווני, הציתו המורדים בתי כנסת. פרעות נוספות היו ב־1842 וב־1846.

באביב 1859 נעצרו כמה יהודים באשמה שלקחו דם מזרועו של ילד יווני לצורכי פסח. הפרעות נמשכו שלושה ימים: כמה יהודים נרצחו, בתים נבזזו ובית הכנסת הגדול נהרס. הן נפסקו רק אחרי התערבות נציגים זרים, בעיקר הצרפתים והברון רוטשילד.

הפרשה שהסעירה את אירופה התרחשה ב־1867, בתקופת ממשלת יון בראטיאנו, כשיהודים גורשו ממולדובה כ״נוודים״. לפי פנקס הקהילות, קבוצת מגורשים הועלתה בגאלאץ על סירה אל הגדה הטורקית, והחיילים הרומנים הורידו אותה על אי מוצף. הטורקים הצילו את המגורשים והחזירו אותם לגדה הרומנית, ושם דחפו אותם החיילים למים. שלושה טבעו ושישה נכלאו. הקונסולים של אוסטריה, צרפת, אנגליה, איטליה, פרוסיה ורוסיה מחו, והממשלה הרומנית הטילה את האשמה על הטורקים. ב־1868 פרצו בעיר פרעות נוספות.

בירת חיבת ציון ברומניה

לפי האנציקלופדיה יודאיקה, מ־1881 עד 1919 הייתה גאלאץ מרכז התנועה הציונית ברומניה. בקיץ 1881 ייסד שמואל פינלס את אגודת ״ישוב ארץ ישראל״, ובוועידת פוקשאן בינואר 1882 נבחרה גאלאץ למושב הוועד המרכזי. בספטמבר 1883 החליטה הוועידה למסור לניהולו של הברון רוטשילד את שתי המושבות שנוסדו בתמיכתה, זכרון יעקב וראש פינה. ב־1893 נוסדה כאן ״חובבי ציון״, וב־1899 הפכה להסתדרות הציונית של רומניה, ומרכזה בגאלאץ. פינלס התכתב עם הרצל, והעיתון ״התקווה״ יצא בעיר מ־1915.

גם אחרי שההנהגה הציונית עברה לבוקרשט נשארה גאלאץ מרכז פעיל. עד ראשית 1921 עברו דרכה כ־11,000 פליטי פוגרומים מאוקראינה בדרכם לארץ ישראל. ב־1926 נוסדה בעיר ההסתדרות הרוויזיוניסטית של רומניה, וב־1928 נבחר הציוני ברוך צוזמר לסגן ראש העיר. ב־1930 חיו בגאלאץ 19,912 יהודים, 20% מהתושבים.

בני העיר

• ראובן רובין (1893–1974), נולד בגאלאץ. ב־1912 נסע לירושלים ללמוד בבצלאל, וב־1923 השתקע בתל אביב. אחרי קום המדינה היה הציר הראשון של ישראל ברומניה. ביתו ברחוב ביאליק בתל אביב הוא היום מוזיאון רובין.
• נינה קסיאן (1924–2014), משוררת ופסנתרנית, נולדה בגאלאץ למשפחה יהודית. ב־1985, בזמן ביקור בארצות הברית, נמצאו שיריה בידי הסקוריטטה, והיא קיבלה שם מקלט.
• ברבו נמצ׳אנו (בנימין דויטש, 1887–1919), משורר שתרגם את היינה לרומנית.
• אבא ברדיצ׳ב, יליד גאלאץ, מצנחני היישוב שהוצנחו באירופה. נרצח במאוטהאוזן בינואר 1945, והמושב אלוני אבא נקרא על שמו.

מלחמת העולם השנייה

ב־30 ביוני 1940, בימי הנסיגה מבסרביה, פתחו חיילים רומנים באש על המון שהתקבץ בתחנת הרכבת של גאלאץ. לפי ועדת ויזל נהרגו כ־300 בני אדם, רובם יהודים. בספטמבר 1940 הוכרזו 50 מיהודי העיר כבני ערובה. ביוני 1941 ריכזה המשטרה כ־3,700 גברים יהודים בבית קולנוע, ומשם הועברו למחנה בכפר פילשט. לפי פנקס הקהילות סוכלה אז מזימה לטבוח בהם. מ־3 ביולי 1941 חויבו היהודים לענוד טלאי צהוב, ויהודי הכפרים שבסביבה גורשו לעיר.

גברים נשלחו לעבודת כפייה בהטיית נהר הסירט ובבניית סכרים, וחלקם גורשו לטרנסניסטריה. הוחרמו 1,557 בתים ו־25 ספינות. באוגוסט 1944 הציתו הגרמנים הנסוגים רבעים שלמים, בעיקר יהודיים, ובהם בתי כנסת. הקהילה עצמה לא הושמדה: ב־1942 חיו בה 12,946 יהודים.

אחרי המלחמה והיום

ב־1947 חיו בגאלאץ כ־13,000 יהודים, ב־1950 כ־9,000, וב־1969 נותרו כ־450 משפחות. רובם עלו לישראל. במפקד 2002 הצהירו 115 תושבים על עצמם כיהודים. הקהילה, שמשרדיה ברחוב דורניי 7–11, מחזיקה את ״מקדש בעלי המלאכה״ שחודש ב־2014 ואת בית העלמין. על בית הכנסת ועל בית העלמין ראו את הכתבה ״בתי הכנסת של גאלאץ״.

לביקור

משרד הקהילה ובית הכנסת נמצאים ברחוב דורניי 7–11 (Strada Dornei 7–11). לפי אתר הפדרציה, הטלפון הוא ‎0236-413-662. אין שעות פתיחה קבועות שפורסמו, ולכן יש לתאם מראש ביקור בבית הכנסת ובבית העלמין.