יהודי גרלה: בית הכנסת של סמושויואר ואנדרטת המגורשים

גרלה (Gherla; בהונגרית Szamosújvár), עיירה על נהר הסומש בין קלוז׳ לדז׳, נוסדה כעיר של ארמנים, ויהודים הורשו לגור בה רק באמצע המאה ה־19. בתוך שני דורות קמה בה קהילה אורתודוקסית של כאלף נפש, עם בית כנסת גדול, תלמוד תורה ומקווה. ב־1940 עברה העיר לשלטון הונגריה, ובמאי 1944 רוכזו יהודיה ויהודי הכפרים שסביבה בגטו, הועברו לגטו קלוז׳ ומשם גורשו לאושוויץ. בית הכנסת עדיין עומד, ולצדו אנדרטה ובה שמות יותר מאלף מהנרצחים.

עיר ארמנית שנפתחה ליהודים

לפי ההיסטוריה שפרסמה ״קהילת יהודי גרלה״, ארגון של בני העיר בתפוצות, נוסדה גרלה בסביבות 1700 על ידי ארמנים, באישור הקיסר לאופולד הראשון. יהודים הורשו בתחילה לגור רק בכפרים שבסביבה, ובאיקלוד (Iclod) הסמוכה הייתה קהילה גדולה כבר ב־1772. רק אחרי מהפכת 1848 הותר ליהודים להתיישב בעיר עצמה. לפי פרויקט בתי העלמין של JewishGen, חיו בה 162 יהודים במפקד 1857. העיתון הקלוז׳אי ״פקליה״, שאותו מצטט האתר ״אקטואל דה קלוז׳״, מתארך את הקמת הקהילה ל־1860. עד שנות ה־70 של המאה ה־19 קברו יהודי גרלה את מתיהם באיקלוד, ואז נפתח בית עלמין בעיר.

הקהילה הייתה אורתודוקסית. לפי אותה היסטוריה קהילתית, הרב הראשי הראשון היה יצחק יוסף הכהן, שכיהן משנת 1880 עד מותו ב־1920. אחריו כיהן חתנו, אברהם שלמה אליאס, עד מותו ב־1930, ואחריו בנו יעקב שמואל אליאס, שגורש ב־1944 ומת במחנה ליד אושוויץ ב־1945. לקהילה היו שוחט, חברה קדישא, אגודות צדקה ובית הארחה לעניים, תלמוד תורה שנפתח ב־1922 ומקווה חדש על גדת הסומש מ־1925. מיהאי אייזיקוביץ׳, שהתראיין לארכיון ״צנטרופה״, זכר שני בתי כנסת, גדול וקטן, ורב שני שנמלט מגליציה וכונה ״הרב מקולומיאה״. במפקד 1930 נמנו בעיר כאלף יהודים: 1,037 לפי ההיסטוריה הקהילתית, 1,019 לפי JewishGen.

בית הכנסת ברחוב קרישאן

בית הכנסת עומד ברחוב קרישאן (Strada Crișan) 46, לפי רשימת בתי הכנסת של הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, שמתארכת אותו ל־1911 ואינה מציינת אותו כפעיל. ההיסטוריה הקהילתית, ״פקליה״ ו־Jewish Heritage Europe נותנים את השנה 1903. Jewish Heritage Europe מציין שהבניין ידוע בתקרה המצוירת שלו. לפי ההיסטוריה הקהילתית, בשנות המלחמה שימש בית הכנסת מחסן לרכוש שהוחרם מהיהודים, ושופץ ב־1945 בידי השבים.

בעשורים שאחרי כן התרוקן הבניין והתדרדר. ביוני 2021 פנתה הפדרציה לעירייה וביקשה את עזרתה בשיקומו, ובפברואר 2022 אישרה מועצת העיר להעביר אותו לניהול העירייה ל־25 שנה. לפי ״אקטואל דה קלוז׳״, הבניין, ששטחו 648 מ״ר, עומד על יסודות אבן, קירותיו מלבנים וגגו רעפים, והוא ״במצב מתקדם של הידרדרות״. העירייה הודיעה שתבקש מימון מהאיחוד האירופי כדי לשקם אותו ולפתוח אותו לאירועי תרבות. הבעלות נשארה בידי הפדרציה. לא מצאנו דיווח רשמי על תחילת עבודות השיקום.

1940–1944: בצד ההונגרי של הגבול

בפרס וינה השני, באוגוסט 1940, עברה גרלה עם כל צפון טרנסילבניה לשלטון הונגריה. ״פנקס הקהילות – רומניה״ של יד ושם מונה אותה בפרק על יהודי צפון טרנסילבניה. לפי ההיסטוריה הקהילתית, ב־1942 ישבה בעיר ועדת גיוס של שירות העבודה ההונגרי. ביוני 1942 גויסו 424 יהודים מקלוז׳, מגרלה ומהסביבה, רובם נשלחו לחזית המזרחית באוקראינה ורובם לא חזרו.

ב־3 במאי 1944 רוכזו יהודי העיר, ויחד איתם יהודי הכפרים שסביבה, בגטו שהוקם בבית חרושת ללבנים. לפי ההיסטוריה הקהילתית, נדחסו בו כ־1,600 איש. המכון לחקר השואה והג׳נוסייד של אוניברסיטת באבש־בויאי בקלוז׳, שסייע בזיהוי שמות הנרצחים, מדבר על כ־1,200 איש מגרלה ומהיישובים הסמוכים. ב־18 במאי הועמסו כלואי הגטו על קרונות בהמות והועברו לגטו קלוז׳, ומשם, לפי ההיסטוריה הקהילתית, גורשו ב־25 במאי 1944 לאושוויץ־בירקנאו. רובם נרצחו. משפחה אחת, משפחת פטאקי, קיבלה פטור והוחזקה במעצר בית, ולפי אותו מקור הצילה את רוב ספרי התורה של בית הכנסת.

אחרי המלחמה

לפי ההיסטוריה הקהילתית, חזרו לעיר כארבעים יהודים, והג׳וינט תמך בבית מחסה ובמטבח ציבורי שהוקמו להם. ב־1947 חיו בגרלה 210 יהודים, רבים מהם פליטים שהגיעו ממקומות אחרים. מאז החלה ההגירה, בעיקר לישראל: 140 חברי קהילה ב־1956, 21 ב־1966, וב־1971 ארבע משפחות בלבד. ב־2002 נשאר בעיר יהודי אחד, ניצול השואה זולטן בלום, ששמר על המפתחות לבית הכנסת ולבית העלמין. ב־2015 הוענק לו תואר אזרח כבוד של גרלה, ולאחר מכן עבר לבתו באורדיה.

האנדרטה

ב־22 במאי 2016 נחנכה ליד בית הכנסת אנדרטה ל־1,600 יהודי גרלה שגורשו, ובה קיר עם שמות 1,040 נרצחים שזוהו. היא מכבדת גם את תושבי העיר שהצילו יהודים. לפי הברית הבינלאומית לזיכרון השואה (IHRA), עיצוב האנדרטה מזכיר את עבודת הכפייה במחצבות, ואת הפרויקט ריכזו אלכסנדרו זומר, יושב ראש קהילת יהודי גרלה, ומייק קליין, יליד העיר שהיגר לארצות הברית. לפי Jewish Heritage Europe, המימון הגיע דרך הוועדה האמריקנית לשימור המורשת בחו״ל, מתרומות של ניצולים וצאצאיהם שהועברו באמצעות הג׳וינט. מאז מתקיימים ליד האנדרטה טקסי זיכרון, למשל בינואר 2020, במלאת 75 שנה לשחרור המחנות. יוצאי העיר בישראל הוציאו לאור ב־1971 ספר זיכרון, ״ספר זיכרון של קדושי עיירתנו סמושויואר־איקלאד והסביבה״, ובו רשימת הנספים.

בית העלמין

לפי סקר JewishGen משנת 2000 (עודכן ב־2016), בית העלמין האורתודוקסי נמצא על מדרון בשולי העיר, ליד בתי עלמין אחרים, מוקף גדר ושער נעול. נראות בו 100 עד 500 מצבות משיש, גרניט ואבן חול, עם כתובות בעברית וביידיש, ויש בו אוהל. הקבורה האחרונה הידועה הייתה ב־1993. הקרקע בבעלות הקהילה היהודית, ומתנדב מקומי מטפל במקום.

לביקור

• בית הכנסת: רחוב קרישאן 46, לפי הפדרציה. הבניין אינו פעיל ומצבו ירוד, ואפשר לראות אותו ואת האנדרטה מבחוץ. לא פורסמו שעות פתיחה.
• בית העלמין: סגור בשער נעול; לא פורסמה כתובת רשמית. את הביקור יש לתאם מראש.
• תיאום: הקהילה היהודית של קלוז׳ או הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה.
• בדרך: גרלה נמצאת על הכביש ועל קו הרכבת בין קלוז׳ לדז׳, ואפשר לשלב אותה ביום אחד עם בית הכנסת ואנדרטת המגורשים בדז׳.