יהודי מיהאילן: עיירת הגבול שיהודים ייסדו

מיהאילן (Mihăileni), עיירה קטנה בצפון מחוז בוטושאני, על הגבול ההיסטורי בין מולדובה לבוקובינה האוסטרית, נוסדה ב־1792 בהסכם בין יהודים לבעל האחוזה. במשך רוב המאה ה־19 היו בה יותר יהודים מנוצרים, ולפני מלחמת העולם השנייה פעלו בה תשעה בתי תפילה. ב־1941 גורשה הקהילה כולה, תחילה לדורוהוי ומשם לטרנסניסטריה. מן העולם הזה נותר בית עלמין גדול בין השדות.

עיירה שנוסדה בחוזה

לפי האנציקלופדיה היהודית (1906), נוסדה העיירה, שנקראה תחילה ולאדני (Vlădeni) וטרגו נוי, בידי יהודים שחתמו על הסכם עם בעל האחוזה. נסיך מולדובה אלכסנדרו מורוזי אישר את ההסכם בצו באותה שנה. המייסדים קיבלו הטבות אישיות ושימוש חינם בקרקע לבית כנסת, למרחץ ולבית עלמין. לפי האנציקלופדיה יודאיקה, בתחילה הותרה ההתיישבות רק ליהודים מעבר לגבול, ובית התפילה והמקווה היו פטורים ממס.

כשעברה העיירה לידי הנסיך מיכאיל סטורדזה ניסה הנסיך לשנות את ההסכם המקורי, ולפי האנציקלופדיה היהודית נרדפו בתקופתו התושבים, ובמיוחד היהודים. חוק משנת 1838, שנוסח בוועדה שישבו בה שבעה נציגים יהודים, פטר מדמי חכירה את בית הכנסת הגדול, שני בתי כנסת קטנים, בית תפילה והמרחץ.

רוב יהודי

במפקד 1831 נמנו במיהאילן 747 יהודים ו־72 נוצרים בלבד. ב־1859 היו בה 2,472 יהודים, 67.6% מהתושבים, ולפי האנציקלופדיה היהודית הגיעה הקהילה לשיאה ב־1886, עם 2,855 נפש. היהודים עסקו בעיקר במסחר, ובמיוחד בפרוות. ב־1903 היו בעיירה, לפי האנציקלופדיה יודאיקה, 248 סוחרים יהודים לעומת 58 נוצרים. העגלונים היהודים, ששירתו את כל הסביבה, החזיקו בית תפילה משלהם.

בתחילת המאה ה־20 העסיקה הקהילה רב וארבעה שוחטים. היו לה בית הכנסת הגדול מימי הייסוד ואחד־עשר בתי כנסת ובתי תפילה קטנים יותר, חברת צדקה ואגודה ציונית. ב־1897 נוסדה קהילה מאורגנת, וב־1899 נפתח בית ספר יסודי יהודי. במיהאילן חי ומת הסופר העברי מתקופת ההשכלה מרקוס שטרליסקר, ובה נולד המשורר היידי יעקב גרופר (1890–1966).

״השטעטל היקר שלי״

זיסו לבל, שנולד בעיירה ב־1922 ועלה לישראל ב־1973, כתב בחיפה ב־1998 ספר זיכרונות על מיהאילן. לפי לבל פעלו בעיירה תשעה בתי כנסת, כמעט כולם ב״רחוב התחתון״. בית הכנסת הראשון, מעץ, עמד יותר ממאה שנה עד ששריפה גדולה כילתה אותו ב־1934. הוא מתאר את הרחוב הראשי, רחוב קרול, באורך של פחות מקילומטר, עם כמאתיים בתים, חנויות ובתי מלאכה, ובית ספר יהודי־רומני שפעל מ־1920 ועד יוני 1941. בין בני העיירה הוא מונה את העיתונאי והפוליטיקאי אידוב כהן, לימים חבר הכנסת.

לבל מתאר עיירה מעורבת, שחיו בה רומנים, יהודים, גרמנים, אוקראינים וליפובנים, ושפת הרחוב שלה הייתה במידה רבה יידיש. הסרט הראשון הוקרן בה ב־1930 באולם של משפחת מסינגר, ששימש גם לחתונות ולהופעות של להקות נודדות, ותנועות הנוער הציוניות, ובהן בית״ר, פעלו בה בשנות ה־30. בין בני העיירה הוא מונה גם את הסופר אורי בנאדור ואת המשורר פאון פינצ׳ו.

לפי האנציקלופדיה יודאיקה חיו בעיירה ב־1930 1,490 יהודים. באותה שנה זכתה ״המפלגה היהודית״ בבחירות למועצה המקומית, אך השלטונות ביטלו את התוצאות.

1941: דורוהוי וטרנסניסטריה

מיהאילן הייתה חלק ממחוז דורוהוי, שבשנות המלחמה צורף למנהל בוקובינה, וגורל יהודיו היה כגורל יהודי בוקובינה. לפי לבל, ב־21 ביוני 1941, יום לפני הפלישה לברית המועצות, גורשה הקהילה כולה לעיר דורוהוי. בנובמבר 1941 גורשו משם לטרנסניסטריה, ולבל מזכיר בהקשר זה את מוגילב. לפי נציבות ויזל גורשו ממחוז דורוהוי 9,367 יהודים. רבים מיהודי מיהאילן מתו בטרנסניסטריה, ובהם הוריו של לבל.

מעטים חזרו. ב־1947 חיו במיהאילן 680 יהודים, ב־1950 כ־400, ורובם עלו לישראל. כשביקר לבל בעיירה ב־1958 נותרו בה 31 יהודים, ושלושה רבעים מהבתים שזכר נעלמו, וב־1969 נותרו, לפי האנציקלופדיה יודאיקה, כעשר משפחות.

לביקור

• בית העלמין היהודי: כ־2 ק״מ מהעיירה, בשטח חקלאי פתוח. לפי סקר מ־2001 גודלו כ־250 על 80 מטר, ונותרו בו מאות מצבות משיש, מאבן גיר ומאבן חול, עם כתובות בעברית, בגרמנית וברומנית ותבליטים של אריות ואיילים. רוב המצבות נפולות או שבורות.
• גישה: בית העלמין מגודר ושערו נעול. הוא רשום בפדרציה תחת קהילת דורוהוי, בלי כתובת, ולא פורסמו שעות. מומלץ לתאם מראש עם קהילת יהודי דורוהוי.
• בסביבה: דורוהוי, סירט, ראדוץ ודרבן, וכן בוטושאני.