אוקטובר 1941: הגירוש מבוקובינה לטרנסניסטריה

בתוך ימים ספורים באוקטובר 1941 גורשו כמעט כל יהודי דרום בוקובינה מבתיהם, ברכבות משא, אל מעבר לנהר הדניסטר. מתחנות סוצ׳אבה, רדאוץ, גורה הומורולוי, קימפולונג וואטרה דורניי הם נשלחו לטרנסניסטריה, שטח בין הדניסטר לבוג שרומניה שלטה בו. רבים לא חזרו.

בוקובינה בקיץ 1941

דרום בוקובינה הייתה חלק מרומניה מאז 1918. את צפון בוקובינה, עם צ׳רנוביץ, סיפחה ברית המועצות ביוני 1940, ורומניה כבשה אותו מחדש ביולי 1941. דוח ועדת ויזל מציין שהרציחות הראשונות בדרום בוקובינה היו בסירט, ביולי 1941. לפי פנקס הקהילות, עוד ב-20 ביוני 1941 הובלו יהודי סירט ברגל 12 ק״מ לדורנשט, ו-18 חולים שנשארו מאחור נרצחו.

ההוראה

בסוצ׳אבה, לפי ספר היזכור, הוצגה פקודת הגירוש בישיבה חשאית במחוז ב-8 באוקטובר 1941. ב-9 באוקטובר בשש בבוקר הודיעו עליה לראש הקהילה, ד״ר מאיר טייך. ברדאוץ קיבלו היהודים ב-11 באוקטובר הוראה לעזוב תוך 48 שעות.

מחמש תחנות

• סוצ׳אבה: 9–11 באוקטובר, מתחנת בורדוג׳ני, בקרונות בהמות של 40–50 איש: 3,253 מהעיר ועוד 1,634 מבורדוג׳ני. בעיר נשארו 27 יהודים.
• רדאוץ: ב-12–13 באוקטובר הוסעו כ-6,000 למרקולשט שבבסרביה, ולפי פנקס הקהילות 90% מהם נרצחו. המשלוח האחרון, של כ-4,000, יצא ב-13 באוקטובר לאטאקי.
• גורה הומורולוי: ב-10 באוקטובר, ״ביום אחד״: 2,945 לפי הוגו גולד, 2,954 לפי מקור אחר.
• קימפולונג מולדובנסק: כמעט 2,000 יהודים, מ-13 באוקטובר לפי G4Media; גולד מתארך את הגירוש מעיירות הדרום ל-9–10 באוקטובר.
• ואטרה דורניי: לפי האנציקלופדיה יודאיקה רוכזו יהודי האזור בגטו בעיירה. מתוך 2,029 נשארו 21. גולד מונה 2,650 מגורשים מדורנה והכפרים שמסביב.

הדרך

הרכבות הגיעו לאטאקי, על הגדה הרומנית של הדניסטר. משם חצו המגורשים את הנהר אל מוגילב, ברפסודות או על גשר סירות. ממוגילב פוזרו לגטאות ולמחנות. יהודי סוצ׳אבה הגיעו בעיקר לשרגורוד ולמורפה. לשרגורוד הגיעו כ-800 איש, במקום 500 שסוכמו.

כמה גורשו: שלושה מספרים, שלושה שטחים

מקורות שונים נותנים מספרים שונים, וכל אחד מתייחס לשטח אחר:

• 91,845 — יהודים שגורשו מכל בוקובינה, כולל מחוזות חוטין ודורוהוי, לפי הדוחות הרשמיים שמביא דוח ועדת ויזל. זה גם המספר על לוחות הזיכרון שהוצבו ב-2016.
• כ-40,000 — יהודי רדאוץ, סוצ׳אבה, גורה הומורולוי, קימפולונג וואטרה דורניי, שגורשו ב-9–10 באוקטובר 1941, לפי ספרו של הוגו גולד. נראה שהמספר כולל את כל דרום בוקובינה.
• 21,229 — מספר בדוח ועדת ויזל ליהודים שגורשו ״בשנים 1941 ו-1942״. לא ברור לאיזה שטח בדיוק הוא מתייחס.

לפי גולד, כמחצית מכ-120,000 יהודי בוקובינה מתו בשואה. לפי דוח ועדת ויזל, בסתיו 1943 נותרו בחיים כ-47,000 מכלל המגורשים לטרנסניסטריה, שמספרם היה לפחות 155,000.

החזרה

לפי ספרו של גולד, שורדי דרום בוקובינה הוחזרו באפריל 1944. דוח ועדת ויזל מתאר החזרה הדרגתית: מגורשי דורוהוי ב-20 בדצמבר 1943, 1,846 יתומים ב-6 במרץ 1944, ו-2,538 איש בין 17 ל-30 במרץ 1944. בגורה הומורולוי, לפי גולד, חזרו ״כמאה״ באביב 1944; מקור אחר מדבר על כ-1,500 שהורשו לחזור. רבים מהשורדים עלו אחר כך לישראל.

לוחות הזיכרון

ב-2016, במלאת 75 שנה, הציבו פדרציית הקהילות היהודיות והקהילות המקומיות לוחות זיכרון בתחנות ובבתי הכנסת של העיירות — למשל בתחנה ובבית הכנסת של גורה הומורולוי. בסוצ׳אבה נחנך באותם ימים מחדש בית הכנסת גאח. מי שנוסע במסלול המורשת של בוקובינה עובר באותן תחנות שמהן יצאו הרכבות.

עיר אחת שלא גורשה

פלטיצ׳ני, העיירה המולדבית הסמוכה, לא הייתה חלק מבוקובינה, ויהודיה לא גורשו בגירוש ההמוני לטרנסניסטריה. לפי האנציקלופדיה יודאיקה, כ-1,000 גברים יהודים נשלחו משם לעבודת כפייה בבסרביה.