בית הכנסת ציון באורדיאה: כיפה על גדת הנהר

על גדת נהר קרישול רפדה, במרכז אורדיאה, עומד בית כנסת עם כיפה גדולה שנבנה בשנים 1877–1878 בידי הקהילה הנאולוגית שנפרדה מן האורתודוקסים. אחרי עשרות שנים של הזנחה שוקם ״ציון״ ונפתח מחדש בנובמבר 2015 כאולם קונצרטים ומרכז תרבות.

קהילה שנחצתה לשתיים

בשנת 1870 התפצלה קהילת אורדיאה – נאג׳וואראד בפי יהודיה דוברי ההונגרית – לקהילה אורתודוקסית ולקהילה נאולוגית, כך לפי האנציקלופדיה יודאיקה. הנאולוגים, שנקראו בהונגריה גם ״קונגרסאים״, ביקשו בית כנסת שיבטא את מקומם החדש בעיר: מודרני, מפואר, עם עוגב ועם דרשה בהונגרית.

לפי זיכרונותיו של דז׳ה שן בספר הזיכרון של אורדיאה, את מסע ההתרמה הוביל ירומוש ויינברגר. בין התורמים הראשונים היו אברהם שוורץ וליפוט ברול, שהתחייבו ל־5,000 פורינט כל אחד. את יתר הכסף גייסו ממכירת מקומות ישיבה לכל החיים ומהלוואה בנקאית גדולה.

אבן פינה באפריל 1877

אבן הפינה הונחה ב־9 באפריל 1877, ובית הכנסת הושלם ב־24 בספטמבר 1878. את התוכניות שרטט דויד בוש (Busch Dávid), האדריכל הראשי של העיר, ואת הבנייה ביצע הקבלן קלמן רימנוצי האב. לפי זיכרונותיו של שן, הדגם היה בית הכנסת של נירנברג.

בית הכנסת עמד בלב ״העיר החדשה״ (Orașul Nou), אחד מארבעת היישובים שאוחדו ב־1849 לעיר אחת. מיקומו על הנהר הפך אותו לאחד המבנים הבולטים בנוף העיר.

כיפה, עוגב ועיטורים מוריים

החזית אקלקטית ומאופקת, עם נגיעות ניאו־קלאסיות. החלל הפנימי עשיר הרבה יותר: עיטורים גאומטריים בסגנון מורי שצייר האמן מור הורוביץ מקושיצה. לפי הסקירה האדריכלית של Arhitectura 1906, המבנה בנוי משלוש סְפִינוֹת, ומעליו כיפה גדולה הנשענת על תוף עם 16 חלונות. את היציעים נושאים 20 עמודי ברזל יצוק.

בית הכנסת מכיל יותר מ־1,000 מקומות ישיבה, והוא מכוון ממזרח למערב, לעבר ירושלים. העוגב הגדול, סימן ההיכר של בתי הכנסת הנאולוגיים, נשמר. כיום הוא משמש רק באירועים שאינם טקסים דתיים.

רבני ציון

בבית הכנסת דרשו כמה מן הרבנים החשובים של יהדות הונגריה. אלכסנדר כהוט כיהן כרב הקהילה הנאולוגית בשנים 1880–1884, לפני שהיגר לניו יורק. ליפוט קצ׳קמטי, שהאנציקלופדיה יודאיקה מכנה ״המשפיע ביותר״, כיהן מ־1897 ועד מותו ב־1936. בעיר זכורה במיוחד דרשתו ביום הכיפורים 1906, ״קידוש השם של ישראל״. הרב הנאולוגי האחרון, ד״ר אישטוואן וַיְדָה, נכנס לתפקידו ב־1939 ונרצח באושוויץ ב־1944 יחד עם קהילתו.

אחרי השואה: שלוש חנוכות ושתיקה ארוכה

לפי זיכרונותיו של שן, בית הכנסת נחנך שלוש פעמים: בהשלמתו ב־1878, לאחר השחרור ב־1945, ושוב ב־1954. בשנים 1949–1954, בשיא התקופה הסטליניסטית, הוא היה סגור. בזמן כתיבת הזיכרונות, במלאת מאה שנה לבית הכנסת, התפללו בו רק בלילות שבת, כשלושים עד ארבעים מתפללים. הקירות נסדקו, לדברי שן בגלל רעידות החשמלית שעברה ברחוב.

הקהילה הלכה והצטמצמה בגלי ההגירה, בעיקר לישראל, והבניין הגדול נותר כמעט ריק. בית הכנסת רשום ברשימת המונומנטים ההיסטוריים של רומניה (LMI) תחת הקוד BH-II-m-B-01054.

השיקום: מבית כנסת למרכז תרבות

השיקום נעשה במסגרת פרויקט חוצה גבולות בין עיריית אורדיאה לקהילה היהודית של דברצן שבהונגריה, ששיקמה במקביל את בית הכנסת ברחוב קאפולנאש בעירה. לפי Future for Religious Heritage, הפרויקט קיבל מענק של יותר מ־1.41 מיליון אירו מהקרן האירופית לפיתוח אזורי.

ביולי 2014 דיווח Digi24 שהעירייה הצליחה לבצע את עבודות החוץ בזול מהמתוכנן, ושההפרש, כ־400 אלף אירו, יופנה לשיקום הפנים, הריהוט והציורים. בית הכנסת נפתח מחדש לציבור ב־26 בנובמבר 2015, אחרי כשנתיים של עבודות, בעלות כוללת של 1.6 מיליון אירו. לפי אתר המקום, במהלך השיקום נמצא בקבוק חתום ובו מסר משנת 1878.

כיום משמש ציון אולם לקונצרטים, תערוכות, השקות ספרים, הצגות וכנסים, ומדי פעם גם לאירועים קהילתיים ודתיים. בנובמבר 2025, למשל, נערך בו פסטיבל הג׳אז ORA.

לביקור

בית הכנסת נמצא ברחוב אינדפנדנצ׳יי 22 (Strada Independenței 22), על גדת הנהר, כמה דקות הליכה מבית הכנסת האורתודוקסי הגדול ומהכיכר המרכזית, פיאצה אוניריי. הוא פתוח בעיקר בזמן אירועים ותערוכות. לא מצאנו מקור עדכני ואמין לשעות פתיחה קבועות או למחירי כניסה, ולכן מומלץ לבדוק את לוח האירועים באתר Oradea Heritage ולתאם מראש עם הקהילה היהודית של אורדיאה ברחוב מיהאי ויטאזו 4.

• הכיפה והחזית מצד הנהר
• הציורים המוריים של מור הורוביץ ועמודי הברזל היצוק
• העוגב, שעדיין משמש בקונצרטים