יהודי סיגישוארה: בית כנסת בצל המצודה

סיגישוארה — שֶׁסבורג (Schäßburg) בפי הסקסונים ושגשוואר (Segesvár) בפי ההונגרים — ידועה בעיר העליונה המבוצרת שלה, שנבנתה בידי מתיישבים סקסונים. היהודים הגיעו אליה מאוחר ובמספרים קטנים, אבל בית הכנסת שבנו ב־1903 בעיר התחתית עומד עד היום, מטופח ופתוח למבקרים — בעיר שאין בה עוד אף יהודי.

מחוץ לעיר הסקסונית

במשך רוב תולדותיה הייתה סיגישוארה עיר של אומנים וסוחרים סקסונים, ונוכחות יהודית כמעט לא נרשמה בה. נתוני המפקדים שמביא מאגר בתי העלמין של JewishGen מלמדים עד כמה הייתה הקהילה קטנה: 12 יהודים ב־1838, שישה ב־1850, 12 ב־1857 ו־24 בלבד במפקד 1869–1870. לפי מאגר בתי הכנסת של אנו – מוזיאון העם היהודי, קהילה מאורגנת קמה בעיר בשנות ה־60 של המאה ה־19, והקימה בית תפילה וישיבה שלמדו בה כ־35 תלמידים. הקהילה הייתה אשכנזית; לפי עדויות שנאספו בשנים האחרונות, המשכילים שבה דיברו בעיקר גרמנית, והאומנים — יידיש.

בית הכנסת של 1903

לפי אנו ולפי רשימת האתרים היהודיים ברומניה של הוועדה האמריקנית לשימור מורשת בחו״ל, בית הכנסת נבנה ב־1903, כשמנתה הקהילה מעט יותר ממאה נפשות; יש מקורות שמקדימים או מאחרים את התאריך (נמצא גם 1911), אבל 1903 הוא התאריך המקובל. המבנה הוא בית כנסת קטן בעיר התחתית: חזית מטויחת בגוון שמנת, גג גמלון תלול עם גמלונים מחודדים, חלונות גבוהים בקשת וחלונות עגולים, וכרכובים מעוטרים מעל הכניסה.

בפנים, לפי תיאור אנו, אולם התפילה צבוע תכלת, ובתקרה הלבנה מצוירים כוכבים ביד. עזרת הנשים נמשכת לאורך שלושה קירות. ארון הקודש מעץ מגולף, צבוע לבן ובראשו מגן דוד כחול כהה, ומשני צדיו מצוירים על הקיר עצי דקל — רמז לפסוק ״צדיק כתמר יפרח״ מתהילים צ״ב. הבימה עומדת במרכז האולם, מוקפת מעקה לבן. לפי התיאורים, הפנים נשמרו כמעט בלי שינוי.

בין שתי מלחמות העולם

הקהילה נשארה קטנה גם בתקופה הרומנית: במפקד 1930 נמנו בסיגישוארה 146 יהודים, ואנו מביא נתון של 173 חברי קהילה, כאחוז אחד מתושבי העיר. מוסדה המרכזי היה בית הכנסת ברחוב טאקה יונסקו (Tache Ionescu).

מלחמת העולם השנייה

בחלוקת טרנסילבניה באוגוסט 1940 עבר הגבול החדש מצפון לעיר: טרגו מורש, כ־50 ק״מ צפונה, סופחה להונגריה, וסיגישוארה נשארה בשלטון רומני. יהודי העיר סבלו מחוקי אנטונסקו — לפי אנו, חוק מ־27 בנובמבר 1940 חייב אותם לוותר על רכושם — אבל באותן שנים גם קלטה הקהילה הקטנה כ־2,000 פליטים, ככל הנראה יהודים שגורשו מהכפרים שבסביבה, כפי שקרה בעיירות אחרות בדרום טרנסילבניה. ב־1942 פתחה הקהילה בית ספר לילדים, ששפת ההוראה בו הייתה יידיש.

בשאלת גורל יהודי העיר המקורות חלוקים. מאגר JewishGen וכתבה של סוכנות JTA מ־2025 קובעים שהיהודים רוכזו בגטו טרגו מורש ונשלחו לאושוויץ, או שהשואה ״הכריתה את רוב הקהילה״. אבל טרגו מורש הייתה אז בהונגריה, וסיגישוארה ברומניה, שבה לא גורשו היהודים לאושוויץ; גם נתוני הקהילה אחרי המלחמה — 286 איש ב־1948 ו־217 ב־1956, לפי אנו ולפי עדויות מקומיות — אינם מתיישבים עם גירוש המוני. ייתכן שהכוונה ליהודים ממשפחות העיר שחיו בצד ההונגרי של הגבול. לא מצאנו מקור מחקרי שמכריע בשאלה.

אחרי המלחמה: קהילה שנעלמה

אחרי המלחמה גדלה הקהילה לזמן קצר, עם יהודים שהגיעו מהסביבה, ואחר כך התרוקנה בהדרגה, בעיקר בעלייה לישראל. לפי אנו נותרו בעיר 35 יהודים ב־1966, עשרה ב־1977, שניים ב־1992 ואחד ב־2007. המניין האחרון התקיים, לפי אנו, ב־1985 (JTA מציינת את 1984). היהודי האחרון, אליו דוד רדוקאנו (Eliu David Răducanu), שימש שומר בית הכנסת, הדריך בו מבקרים ושלח את ספרי התורה לבוקרשט; לפי JTA, עורך הדין רדוקאנו נפטר ב־2009.

שיקום ושמירה

בית הכנסת עמד סגור יותר מעשרים שנה, עד שדוד בלום (David Blum), עורך דין יהודי מניו יורק, ראה אותו בביקור ומימן את שיפוצו לזכר בני משפחתו. ב־23 באוגוסט 2007, לפי אנו, נפתחו דלתותיו מחדש בטקס שהשתתפו בו תושבי העיר ויהודים מרומניה ומישראל. מאז מטפלים בו שכניו, בני הזוג ויוריקה ואיליה בלוץ (Viorica și Ilie Băluț), נוצרים אורתודוקסים, שפותחים אותו למבקרים. בית הכנסת אינו משמש עוד לתפילה, אבל הוא מטופח ופתוח לביקור.

הבניין היה גם יעד לוונדליזם. לפי ״פרסהאב״ הושלך בעבר בקבוק תבערה דרך אחד החלונות, והאש כבתה מעצמה, ובדצמבר 2021 צוירו צלבי קרס על עמודי החזית; נער בן 15 נחקר באותו מקרה, והפדרציה של הקהילות היהודיות התקינה מצלמות אבטחה. מקורות אחרים מתארכים את ניסיון ההצתה ל־2014 ומזכירים ריסוס צלבי קרס גם ב־2015.

בית העלמין

בית העלמין היהודי, אורתודוקסי, נוסד במאה ה־19. לפי סקר הוועדה האמריקנית מ־2000, כפי שהוא מובא ב־JewishGen, הוא שוכן על קרקע שטוחה בפאתי העיר, בגישה מכביש ציבורי, ללא שלט; גדר עם שער לא נעול מקיפה אותו. נותרו בו 20 עד 100 מצבות מאבן גיר, גרניט ושיש, עם כתובות בעברית ושרידי צבע, והקדומה שבהן מהמאה ה־19. רבע עד מחצית מהמצבות נפלו או נשברו, והצמחייה חוסמת לעתים את הגישה. הקרקע בבעלות הקהילה היהודית, ואין לבית העלמין שומר.

לביקור

בית הכנסת נמצא ברחוב טאקה יונסקו (Strada Tache Ionescu) בעיר התחתית, כמה דקות הליכה מהעיר העליונה; מספר הבית מופיע כ־11 בכתבה של ״פרסהאב״ וכ־10 ברשימת הוועדה האמריקנית. אין בעיר קהילה יהודית, ואין שעות פתיחה מאומתות. לפי המקורות, השכנים המטפלים בבניין פותחים אותו למבקרים, אבל כדאי לתאם מראש דרך קהילת יהודי טרגו מורש או הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה. גם את הביקור בבית העלמין, שאין בו שלט ואין לו שומר, כדאי לתאם.

• אולם התפילה התכול ותקרת הכוכבים
• ארון הקודש הלבן ועצי הדקל המצוירים
• עזרת הנשים לאורך שלושת הקירות
• בית העלמין בפאתי העיר