יהודי טרגו מורש: מן הכפרים אל העיר, ומשם לאושוויץ

יהודים חיו לאורך נהר המורש כבר במאה ה־17, אבל בעיר מרושוושרהיי עצמה הותר להם להתיישב רק במאה ה־19. בתוך פחות ממאה שנה צמחה כאן קהילה של כ־5,700 נפש, שרובה נרצחה באושוויץ אחרי שרוכזה באביב 1944 בגטו במבדנת הלבנים של העיר. היום חיים בטרגו מורש כמאתיים יהודים, סביב בית הכנסת הגדול ובית העלמין.

מן הכפרים אל העיר

טרגו מורש — מרושוושרהיי בהונגרית — הייתה עיר מרכזית של ארץ הסקלרים בטרנסילבניה. לפי אתר הקהילה היהודית, יהודים מוזכרים בסביבה כבר ב־1638, ובמאה ה־18 הייתה זו הקהילה השנייה בגודלה בטרנסילבניה אחרי אלבה יוליה. אבל מדובר ביהודים שישבו בכפרים ובאחוזות שלאורך הנהר: בעיר עצמה לא הורשו לגור. לפי האנציקלופדיה של ייוו״א, הראשון שקיבל זכות מגורים בעיר היה הצורף יוסף וויטיץ ב־1828. ב־1830 חיו בה שתי משפחות יהודיות, ב־1833 — 16 נפשות, וב־1838 — חמש משפחות ובהן 36 נפשות. אתר הקהילה מציין שההתיישבות החופשית בעיר התאפשרה רק אחרי 1850.

צמיחה במאה ה־19

ב־1850 מנתה הקהילה 202 נפשות ובחרה ברב הראשון שלה, משה פירסט (1850–1870). לפי ייוו״א נוסד בית כנסת ב־1860, ושנתיים אחר כך, ב־1862, נהרס בפרעות שהתפשטו בעיר ובכפרי הסביבה. הצמיחה נמשכה בכל זאת: ב־1869–1870 נמנו בעיר 773 יהודים (6.1% מהתושבים), ב־1890 — 1,024, וב־1910 — 2,755 (10.8%). ב־1880 נבנה בית ספר יסודי יהודי, וב־1907 נוסד תלמוד תורה.

אחרי הקונגרס היהודי הכללי בהונגריה ב־1868–1869 התפלגה הקהילה. ייוו״א כותב שהקהילה הכריזה על עצמה נאולוגית ושאחרי 1871 קמה לצדה קהילה אורתודוקסית; אתר הקהילה מתאר את הקהילה הגדולה כקהילת ״סטטוס קוו אנטה״ שנפרדה מהאורתודוקסים. כך או כך, בעיר פעלו שתי קהילות, ולכל אחת רבנים משלה. ברבנות הקהילה הגדולה כיהנו בין השאר יואכים וילהיים (1889–1903) ופרנץ לווי (1903–1944), וברבנות האורתודוקסית אהרן משה מנדלבאום (1898–1915) ומנחם עמנואל סופר (1918–1944). ב־1900 נחנך בית הכנסת הגדול של יעקב גרטנר, וב־1927 נבנה בית כנסת אורתודוקסי.

בין המלחמות

אחרי מלחמת העולם הראשונה עברה טרנסילבניה לרומניה. ב־1930 חיו בעיר 5,193 יהודים, 13.5% מהתושבים. לפי נתוני הקהילה מ־1924–1928, כ־60% מהמפרנסים עסקו במסחר, 22.5% בתעשייה ובמלאכה, והשאר היו פקידים, בעלי מקצועות חופשיים ועובדי הקהילה. ב־1923 נוסדה חברה קדישא, ב־1934 אגודת נשים, ופעלו בעיר אגודה ציונית, מועדון יהודי וכמה כתבי עת.

תחת השלטון ההונגרי

בפרס וינה השני, באוגוסט 1940, הועברה צפון טרנסילבניה, ובה מרושוושרהיי, להונגריה. חוקי הגזע ההונגריים הוחלו על היהודים: הגבלות במסחר, בתעשייה ובמקצועות החופשיים ו״נומרוס קלאוזוס״ על סטודנטים. לפי JewishGen גויסו בשנים 1941–1944 כ־1,200 גברים יהודים מן העיר לפלוגות עבודת הכפייה של הצבא ההונגרי, ויותר ממחציתם מתו בהונגריה, בפולין ובאוקראינה. ב־1941 חיו בעיר 5,693 יהודים.

1944: הגטו במבדנת הלבנים

במרס 1944 כבשה גרמניה את הונגריה. במאי 1944 רוכזו יהודי העיר והסביבה בגטו שהוקם במבדנת הלבנים של העיר — אחד מ־13 הגטאות המרכזיים בצפון טרנסילבניה. לפי ייוו״א הוחזקו בו 7,549 יהודים; מוזיאון השואה האמריקאי כותב ״יותר מ־7,000״. משם הם גורשו לאושוויץ בשלושה משלוחים — ב־27 וב־30 במאי וב־8 ביוני 1944. מקורות אחרים מוסרים נתונים שונים מעט על מספר המגורשים, ואתר הקהילה מעריך שמתוך כ־7,700 יהודים שגורשו מן העיר והסביבה לא חזרו כ־5,900.

מאותה תקופה נשמרו רשימות שערכה מועצת היהודים בגטו ורשימת גירוש של כ־4,600 מתושבי העיר. ברנט זאובר, לימים נשיא הקהילה, מסר אותן ב־1999 למוזיאון השואה בוושינגטון, והן מתומללות היום במאגרי JewishGen — מקור חשוב למי שמחפש את שורשיו.

אחרי המלחמה והיום

הניצולים שחזרו הקימו מחדש את הקהילה בהנהגת הרב שמעון הרמן. לפי ייוו״א חיו בעיר ב־1947 כ־820 יהודים. רבים עלו לישראל בשנים שלאחר מכן, ובתחילת המאה ה־21 נותרו כמאתיים חברים בקהילה. במשך עשרות שנים התקיימה בכל תחילת מאי עצרת זיכרון לגירוש בבית העלמין, ובשנים האחרונות, בגלל גילם של חברי הקהילה, היא נערכת בבית הכנסת. ב־4 במאי 2003 נחשפה בעיר אנדרטת ברונזה ליהודי העיר והסביבה, וליד ארון הקודש בבית הכנסת קבוע לוח שיש ועליו מספר הקדושים: 5,943.

בית העלמין היהודי הוא שטח של כשלושה הקטרים. לפי סקר של JewishGen מתחילת שנות האלפיים, המצבה העתיקה שנמצאה בו היא מ־1854, נותרו בו כ־2,300 מצבות במקומן ועוד כ־1,500 שנפלו או נשברו. בבית העלמין עומדת אנדרטה בצורת קבר אחים, שעל קירותיה חקוקים שמות מגורשים שלא חזרו מאושוויץ, ומשפחות רבות חקקו את שמות קרוביהם שנרצחו על מצבות משפחתיות מלפני המלחמה.

לביקור

הקהילה פועלת ליד בית הכנסת, ברחוב אורל פילימון 23 (Strada Aurel Filimon 23). לפי אתר הקהילה, בית הכנסת פתוח למבקרים בימים שני עד שישי בין 9:00 ל־12:30, וקבוצות מתבקשות להודיע לפחות יום מראש. את הביקור בבית העלמין ובמוזיאון הקטן של הקהילה כדאי לתאם מראש; אתר הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה מציין את מספר הפקס 0265-261-810, שמופיע גם באתר הקהילה לתיאום ביקורים. מי שמחפש קרובים ימצא ב־JewishGen את רשימת הגטו, את רשימת הגירוש ואת רשימות הקדושים מספר הזיכרון ״קורות יהודי מרושוושרהיי והסביבה״ (1977).

• בית הכנסת הגדול ולוח הזיכרון ליד ארון הקודש
• המוזיאון של הקהילה, בתיאום
• בית העלמין היהודי ואנדרטת קבר האחים