יהודי טרגו לפוש: האוהל בבית העלמין של ארץ לפוש

טרגו לפוש (Târgu Lăpuș; בהונגרית Magyarlápos), עיירת השוק של ״ארץ לפוש״ שבדרום מרמורש, הייתה ביתם של מאות יהודים אורתודוקסים. ב־1940 סופחה להונגריה, ובמאי 1944 נכלאו יהודיה בבית הכנסת, הועברו לגטו דז׳ ומשם לאושוויץ. בית הכנסת איננו עוד, אבל בית העלמין, ובו 470 מצבות ואוהל של שני רבנים שבנו מחדש מבקרים מישראל, נשמר ומטופל.

עיירת שוק בארץ לפוש

״ארץ לפוש״ (Țara Lăpușului) היא אגן הררי בדרום מחוז מרמורש, בין באיה מארה לדז׳, וטרגו לפוש היא עיירת השוק שלו. לפי כתבה ב״אֶ־מרמורש״ (eMaramureș), חיו בעיירה ב־1885 כ־500 יהודים, שבנו בה בית כנסת גדול ותרמו תרומה ניכרת למסחר ולתעשייה המקומיים. לפי ״פרויקט גילוי בתי העלמין״ של JewishGen, מנתה הקהילה 425 נפש ב־1891, והייתה קהילה אורתודוקסית. גם יהודי הכפרים רזואַרֶה ודמקושֶני קברו את מתיהם בעיירה.

במפקד ההונגרי של 1941 נמנו בטרגו לפוש 2,411 תושבים, מהם 717 יהודים, לפי ״סאות׳רן ג׳ואיש לייף״, שמביא את נתוני הלוח שהוצב בעיירה. אחרי השואה כינסו יוצאי הקהילה את זיכרונותיהם בספר ״אלבום הזהב: זיכרונות מילדותנו, ארבעה דורות של קהילת מגיארלאפוש והסביבה״ (ירושלים, 1982), בעריכת אריה אייזיק.

1940–1944: בשלטון הונגריה

בפרס וינה השני, באוגוסט 1940, עברו צפון טרנסילבניה ומרמורש, ובהן טרגו לפוש, לשלטון הונגריה. לפי ״אֶ־מרמורש״, מצבם של היהודים בצפון־מערב טרנסילבניה החמיר מיד: האנטישמיות התפשטה, ועסקים יהודיים נסגרו.

אחרי כיבוש הונגריה בידי גרמניה במרץ 1944 הוחל בגטאות ובגירושים. ״יום 4 במאי 1944 היה תחילת השואה של יהודי טרגו לפוש,״ כתב ״אֶ־מרמורש״: הם נכלאו בבית הכנסת, ולמחרת הובלו לדז׳, לגטו שהוקם ביער בונגור. לפי ״סטיפטונג דנקמאל״, רוכזו ביער כ־3,700 יהודי דז׳ ועוד כ־4,000 מהסביבה, ובין 28 במאי ל־8 ביוני 1944 נשלחו בשלוש רכבות לאושוויץ־בירקנאו. לפי הדוח הסופי של ״ועדת ויזל״, גורשו מצפון טרנסילבניה שבשלטון הונגריה כ־132,000 יהודים לאושוויץ במאי–יוני 1944. מעטים מיהודי טרגו לפוש חזרו.

הלוח במקום בית הכנסת

ב־4 במאי 2018, ביום השנה לריכוז היהודים, נחשף בעיירה לוח זיכרון לזכר 717 היהודים מטרגו לפוש והסביבה שגורשו במאי 1944 לאושוויץ־בירקנאו ונרצחו שם. לפי ״סאות׳רן ג׳ואיש לייף״, הלוח נקבע על קיר בניין הסמוך למגרש הריק שבו עמד בית הכנסת. היוזמה הייתה של איימי מקדונלד, מורה מבירמינגהם שבאלבמה, שכתבה עם הניצול מקס שטיינמץ, בן העיירה, את ספר זיכרונותיו. המרכז לחינוך על השואה בבירמינגהם מימן את הלוח, וראש העיר אישר את הצבתו.

בית העלמין והאוהל

רשימת בתי העלמין של הפדרציה מ־2007 מונה את בית העלמין של טרגו לפוש תחת קהילת באיה מארה. סקר הוועדה האמריקנית לשימור מורשת אמריקה בחו״ל, שנערך באפריל 2000 ופורסם ב־JewishGen, מתאר אותו בפירוט:

• המצבות: 470 מצבות, 439 מהן במקומן המקורי, של שיש, גרניט, אבן גיר ואבן חול. רבות נוטות, ו־31 שבורות או הפוכות.
• האוהל: אוהל שנבנה מחדש ב־1999 בידי מבקרים מישראל, ובו מצבותיהם של שני רבנים. שמות הרבנים אינם נזכרים בסקר.
• השמירה: גדר ושער נעול הוקמו ב־1990. השומרת, אנה פולמן (Anna Pohlman), שמשפחתה טיפלה בבית העלמין עוד לפני המלחמה, קיבלה שכר מתרומות, צבעה מחדש את הכתובות וביקשה כסף לייצוב המצבות.
• גודל: כ־2,500 מ״ר. לפי הסקר, כ־300 מ״ר סופחו לגינה שכנה, כנראה ב־1944.
• הקבורה האחרונה: ב־1972.

במאגר JOWBR של JewishGen רשומות 162 קבורות מבית העלמין.

לביקור

• בית העלמין: בטרגו לפוש, לפי רשימת הפדרציה (בלי כתובת). השער נעול; לא פורסמו שעות ביקור.
• לוח הזיכרון: על קיר בניין ליד המגרש שבו עמד בית הכנסת. את המיקום המדויק יש לברר מראש.
• תיאום: קהילת יהודי באיה מארה, Strada Someșului 3, לפי הפדרציה.
• בדרך: טרגו לפוש נמצאת בין באיה מארה לדז׳, ואפשר לשלב אותה עם אתר הגטו ביער בונגור ועם האנדרטה בדז׳.