בית הכנסת ״סטטוס קוו אנטה״ של טרגו מורש

במרכז טרגו מורש, ברחוב שנקרא פעם רחוב בית הספר, עומד אחד מבתי הכנסת הגדולים בטרנסילבניה: בניין אקלקטי עם כיפה מתומנת ושני מגדלים שבראשם מגיני דוד. הוא נבנה ב־1899–1900 לפי תוכנית האדריכל הווינאי יעקב גרטנר, שרד את השואה שבה נרצחה רוב הקהילה שהקימה אותו, ומשמש עד היום את הקהילה הקטנה שנותרה בעיר.

קהילה שהגיעה מאוחר לעיר

טרגו מורש — מרושוושרהיי (Marosvásárhely) בפי תושביה דוברי ההונגרית — הייתה עיר מרכזית של ארץ הסקלרים בטרנסילבניה. לפי אתר הקהילה היהודית המקומית, יהודים מוזכרים בסביבה כבר ב־1638, והתיישבו לאורך נהר המורש במאה ה־17. אבל בעיר עצמה הותרה להם ההתיישבות רק מאוחר: לפי האנציקלופדיה של ייוו״א, הראשון שקיבל זכות מגורים בעיר היה הצורף יוסף וויטיץ (Iosif Vojtitz) ב־1828, וב־1838 נמנו בה חמש משפחות יהודיות בלבד. אתר הקהילה מציין שההתיישבות החופשית בעיר התאפשרה רק אחרי 1850.

מאז הגידול היה מהיר. ב־1850 מנתה הקהילה 202 נפשות ובחרה ברב הראשון שלה, משה פירסט. לפי ייוו״א נוסד בית כנסת ב־1860 ונהרס ב־1862 בפרעות שהתפשטו בעיר ובכפרי הסביבה; Explore Carpathia מתארך את בית הכנסת הראשון בעיר ל־1857. ב־1890 כבר חיו בעיר יותר מאלף יהודים, וב־1910 — 2,755.

״סטטוס קוו אנטה״

אחרי הקונגרס היהודי הכללי בהונגריה ב־1868–1869 התפצלה יהדות הונגריה לשלושה זרמים: אורתודוקסים, נאולוגים וקהילות ״סטטוס קוו אנטה״ — קהילות שסירבו להצטרף לאחד משני המחנות ונשארו ״במצב שהיה קודם״. מקומה של קהילת מרושוושרהיי במפה הזאת אינו חד־משמעי: ייוו״א כותב שהקהילה הכריזה על עצמה נאולוגית, ואילו אתר הקהילה מתאר אותה כקהילת סטטוס קוו אנטה שנפרדה מהקהילה האורתודוקסית, וכך גם נקרא בית הכנסת עד היום. לצדה פעלה אחרי 1871 קהילה אורתודוקסית נפרדת. ניצול מן העיר סיפר לארכיון Centropa שבעיר היו רק שני בתי כנסת, אורתודוקסי וסטטוס קוו, ולא היה בה בית כנסת נאולוגי.

האדריכל מווינה

בסוף המאה ה־19 כבר לא הספיק בית התפילה הקטן לקהילה הגדלה. לפי Explore Carpathia הוזמנה התוכנית ב־1898 מיעקב גרטנר (Jakob Gartner), אדריכל יהודי וינאי ממוצא מורבי ואחד מבוני בתי הכנסת המבוקשים באימפריה ההבסבורגית לפני מלחמת העולם הראשונה. אתר הקהילה מציין שזה בית הכנסת היחיד שתכנן בטרנסילבניה, והיחיד מבין בתי הכנסת שלו בשטח הונגריה ההיסטורית שעדיין משמש לתפילה. את הבנייה ביצע הבנאי והקבלן פאל שואש (Soós Pál), ששמו חקוק עם שמות התורמים על לוחות השיש במבואה.

הבנייה החלה ב־1899, ולפי אתר הקהילה נחנך בית הכנסת ב־16 בספטמבר 1900 בידי הרב ד״ר יואכים וילהיים (Joachim Willheim), רב הקהילה בשנים 1889–1903, בנוכחות ראשי המחוז, ראש העיר ונציגי הדתות האחרות.

הבניין

הסגנון אקלקטי, ומשלב יסודות מוריים, רומנסקיים וגותיים. מעל אולם התפילה מתנשא מגדל מרכזי מתומן המעוטר בחלונות שושנה, ומשני צדי החזית עומדים שני מגדלים מתומנים קטנים, עם כיפות בצורת בצל ומגיני דוד בראשן. הכניסה היא אכסדרה רומנסקית בת שלוש קשתות, ומעליה חלון שושנה בהשראה גותית ובו הפסוק מישעיהו נו, ז: ״כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים״.

בפנים, לפי תיאור הקהילה, הבימה במרכז האולם וארון הקודש בכותל המזרחי, ומעליו כיפת בצל קטנה. התקרות צבועות בכוכבים ובמגן דוד מרכזי, דלת הכניסה הראשית משובצת ויטראז׳ בסגנון אר נובו, ועל הספסלים עדיין נשמרו אריחי קרמיקה לבנים עם שמות בעלי המקומות מלפני המלחמה. בבית הכנסת 552 מקומות: 314 לגברים באולם ו־238 לנשים ולילדים ביציע.

אחרי 1944

ב־1941 חיו בעיר 5,693 יהודים. במאי–יוני 1944, תחת השלטון ההונגרי, רוכזו יהודי העיר והסביבה בגטו במבדנת הלבנים וגורשו לאושוויץ (הפרטים בכתבה על יהודי טרגו מורש). ליד ארון הקודש קבועה אנדרטת שיש לבנה שעליה מספר הקדושים מן הקהילה — 5,943 לפי אתר הקהילה.

הניצולים חזרו לבניין, אך מספרם הלך וקטן, והבניין התבלה. לפי הדיווחים, עבודות חיזוק ושיקום — של הקירות, היסודות, הפנים והחזית — נערכו סביב שנת 2000 במימון הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה ותורמים מחו״ל, והחזית נצבעה מחדש בגוון משמש עם עיטורים לבנים. הבניין רשום ברשימת המונומנטים ההיסטוריים של מחוז מורש. ב־2018 נפתח לידו מוזיאון יהודי קטן של הקהילה.

לביקור

הכניסה לבית הכנסת ברחוב אורל פילימון 23 (Strada Aurel Filimon 23), במרכז העיר. לפי אתר הקהילה, בית הכנסת פתוח למבקרים בימים שני עד שישי בין 9:00 ל־12:30, וקבוצות מתבקשות להודיע על מועד ההגעה ועל מספר המשתתפים לפחות יום מראש. בבית הכנסת נערכות תפילות החגים, קונצרטים והרצאות, ויש מדריך שמע בארבע שפות שמופעל בקוד QR. אתר הפדרציה מציין את מספר הפקס 0265-261-810, שמופיע גם באתר הקהילה כמספר לתיאום ביקורים.

• חלון השושנה עם הפסוק מישעיהו מעל הכניסה
• לוחות השיש של התורמים במבואה
• אנדרטת השיש לזכר הנספים ליד ארון הקודש
• אריחי השמות על הספסלים
• המוזיאון הקטן של הקהילה, בתיאום