חצר שטפנשט: ״המלאך״ מבית רוז׳ין והאוהל בבית העלמין

שטפנשט (Ștefănești), עיירה קטנה בעמק הפרוט שבמזרח מחוז בוטושאני, הייתה במאה ה־19 עיירה שכשלושה רבעים מתושביה יהודים, ובמשך יותר משישים שנה — מקום מושבה של אחת החצרות החסידיות המפורסמות ברומניה, חצר שטפנשט של בית רוז׳ין. האדמו״ר האחרון, רבי אברהם מתתיהו פרידמן, נפטר בלי ילדים ב־1933, ועצמותיו הועלו לימים לישראל; אבל האוהל הריק בבית העלמין של העיירה עדיין מושך מתפללים ופתקאות.

עיירת גבול על דרך המסחר

לפי האנציקלופדיה יודאיקה, היהודים הראשונים התיישבו בשטפנשט בראשית המאה ה־17. המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה על שם אלי ויזל (INSHR) מתאר עיירת שוק ימי־ביניימית על שלוחה של דרך המסחר בין האימפריה העות׳מאנית לפולין, ומציין שכבר ב־1640 עברו ממנה יהודים לבוטושאני מפחד צבאות אוקראינים שפלשו לאזור. במאה ה־18 משכו הבויארים מתיישבים יהודים בהקלות מס, והקהילה התארגנה בגילדה. במפקד הגילדה מ־1801 נרשמו 71 משפחות בעלות חנויות, 49 בלי חנויות ו־11 חוכרים, ולפי הערכות מנתה הקהילה כולה, עם העניים, כ־1,300 נפש.

ב־1812 סופחה בסרביה לרוסיה, ושטפנשט, השוכנת סמוך לפרוט, הפכה לעיירת גבול. לפי היודאיקה היא גדלה בעקבות זאת, וב־1814 התיר שליט מולדובה ליהודים נוספים להתיישב בה; ב־1838 נמנו 628 יהודים. השיא הגיע ב־1886: 3,886 יהודים, 76.5 אחוז מהתושבים. לפי היודאיקה, כשקנתה העירייה ב־1883 קרקעות כדי למכור אותן לתושבים, אסר הפרלמנט הרומני על היהודים לרכוש נכסים. בית הכנסת הראשון נבנה לפי היודאיקה בראשית המאה ה־18 ונבנה מחדש ב־1854, בשנה שבה נבנה גם המקווה; לפי המכון, בית כנסת ראשון קם כבר עם ההתיישבות במאה ה־17. בעיירה פעלו שמונה קהילות מאורגנות, שתיים מהן של חייטים, ובית ספר יסודי.

בנו של הרוז׳ינר

רבי ישראל פרידמן מרוז׳ין, מגדולי מנהיגי החסידות במאה ה־19, שהקים את חצרו בסדיגורה שבבוקובינה, נפטר ב־1850, ובניו הקימו חצרות משלהם: סדיגורה, צ׳ורטקוב, הוסיאטין, בויאן — ושטפנשט. לפי היודאיקה, בנו השלישי, רבי מנחם נחום (1827–1869), עמד בראש השושלת שמושבה בשטפנשט. בנו היחיד, רבי אברהם מתתיהו, נולד בסדיגורה — ב־1848 לפי היודאיקה, ב־1847 לפי מקורות אחרים — ולפי העיתונות הרומנית קיבל את ההנהגה בגיל 21, אחרי מות אביו, והחזיק בה 64 שנה.

בימיו נעשתה שטפנשט לשם דבר. היודאיקה מתארת חצר שהייתה ידועה בכל יהדות רומניה, ובעיירה השכנה דרבאני היו רבים מהיהודים, לפי אותו מקור, חסידי האדמו״ר משטפנשט. לפי העיתונות המקומית עמדו בחצר ביתו שלושה בתי כנסת, ובכינויו ביידיש נקרא ״דער מלאך״ — המלאך. גם נוצרים, כותבים העיתונאים הרומנים, באו לבקש את ברכתו. רבי אברהם מתתיהו נפטר בכ״א בתמוז תרצ״ג (1933) בלי ילדים, ועם מותו, כותבת היודאיקה, הגיעה שושלת שטפנשט לקיצה.

האוהל בבית העלמין

רבי אברהם מתתיהו נקבר באוהל קטן בבית העלמין היהודי שבשולי העיירה, על צלע הגבעה. לפי ״אדברול״ (2015), כשלושים ושש שנים אחרי מותו הוצאו עצמותיו והועלו לקבורה בישראל — לפי מקורות אחרים ב־1968, בחלקת רוז׳ין בבית העלמין נחלת יצחק. ההילולא שלו נערכת שם מדי שנה בכ״א בתמוז, ולפי כתבה באתר JDN מ־2022 מגיעים אליה רבבות.

האוהל בשטפנשט לא נשכח. לפי ״אדברול״ ו״בוטושנאול״, מאות חסידים, רובם מאוקראינה, מישראל ומארצות הברית, מגיעים לבית העלמין מדי שנה, לפי העיתונות בסוף נובמבר, ומשאירים במקום פתקאות עם שמות ובקשות; דרך זכוכית אפשר לראות את פנים האוהל. העיתונות הרומנית מכנה אותו ״מקום העלייה לרגל החשוב ביותר באירופה לחסידים״ — תיאור עיתונאי, לא מחקרי. לפי סקר בתי העלמין שפורסם באתר JewishGen יש בבית העלמין בין 500 ל־5,000 מצבות מהמאות ה־19 וה־20.

ארון הקודש במוזיאון בבוקרשט

בקומה השנייה של המוזיאון לתולדות יהודי רומניה בבוקרשט מוצג ארון קודש משוחזר, ומוצאו שנוי במחלוקת באתר המוזיאון עצמו. הנוסח האנגלי מייחס אותו לבית הכנסת בהרלאו (Hârlău), והנוסח הרומני — לבית הכנסת של חסידי הרבי משטפנשט ביאשי (״Shtefaneshter Reb״). כלומר, גם לפי הנוסח הרומני הארון לא בא מהעיירה שטפנשט עצמה, אלא מבית התפילה של חסידיה בבירת מולדובה. איננו יודעים על בית כנסת שנותר בשטפנשט.

רבנים, ציונים ובעלי מלאכה

לצד החצר החסידית התקיימה בעיירה רבנות קהילתית. לפי המכון עמד בראש הקהילה עד 1905 הרב בצלאל זאב שפרן, שעבר אז לבאקאו וכיהן בה עד מותו ב־1930; בנו, אלכסנדר שפרן, היה לימים הרב הראשי של רומניה. לפי המכון הייתה שטפנשט גם מרכז ציוני: תנועת הנוער ״מכבי״ נוסדה בה ב־1923, ופעלו בה ״השומר הצעיר״ ו״גורדוניה״. בשנות ה־30 פעלו עשרה בתי כנסת, חדר, ישיבה ובית ספר יהודי־רומני. הסוחרים היהודים ייצאו בקר, תבואה ועורות.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשבסרביה חזרה לרומניה, איבדה שטפנשט את מעמדה כעיירת גבול וחשיבותה המסחרית ירדה. ב־1910 נמנו בה 2,883 יהודים לפי המכון, וב־1930 — 2,361. שיעורם באוכלוסייה באותה שנה שנוי במחלוקת: 26.5 אחוז לפי היודאיקה, 16 אחוז לפי המכון.

מלחמת העולם השנייה

שטפנשט השתייכה למחוז בוטושאני — לא למחוז דורוהוי השכן, שצורף ב־1938 לבוקובינה ויהודיו גורשו לטרנסניסטריה. לפי המכון, ב־1938 נדרשו היהודים להוכיח את אזרחותם, וב־1940, אחרי מסירת בסרביה וצפון בוקובינה, התנכלו חיילים נסוגים ליהודי העיירה. ביוני 1941, עם פרוץ המלחמה בברית המועצות, פונו כ־750 המשפחות היהודיות לסוליצה, ומשם עברו לבוטושאני. לפי היודאיקה גורשו יהודי שטפנשט לבוטושאני ומשם נשלחו לעבודות כפייה. דוח שמביא ״פנקס הקהילות״ מונה בנובמבר 1941 בבוטושאני 1,547 מגורשים משטפנשט, מתוך כ־11,000 יהודים מהעיירות והכפרים הסמוכים שנדחסו לעיר.

לפי המכון שבו לעיירה ב־1945 כ־300 ניצולים. ב־1947 נמנו בשטפנשט 870 יהודים, ובהם משפחות פליטים, וב־1950 — 600. עם ההגירה, בעיקר לישראל, נותרו ב־1969 כ־12 משפחות.

לביקור

• בית העלמין והאוהל — בשולי העיירה. לא פורסמו שעות ביקור, ולא מצאנו כתובת מאומתת במקור רשמי עדכני.
• תיאום — אין בשטפנשט קהילה. הקהילה הקרובה היא קהילת יהודי בוטושאני, לפי אתר הפדרציה: Strada 1 Decembrie 54, טלפון ‎0742-267-384.
• ארון הקודש — במוזיאון לתולדות יהודי רומניה בבוקרשט (Strada Mămulari 3).

מומלץ לשלב את הביקור עם בית הכנסת הגדול בבוטושאני, ועם דורוהוי ודרבאני שבצפון המחוז.