הקלויז של ויז׳ניץ: בית הכנסת האחרון של סיגט

מתוך עשרות בתי כנסת, קלויזים ושטיבלך שהיו בסיגט ערב השואה נשאר על תלו בית כנסת היסטורי אחד: הקלויז של חסידי ויז׳ניץ ברחוב בסרביה, שנבנה בתחילת המאה ה־20. בעיר מכנים אותו ״בית הכנסת הספרדי״ – אף שאין בו שום דבר ספרדי מלבד נוסח התפילה.

עיר של קלויזים

לפי ארכיון יהדות בוקובינה וטרנסילבניה של מכון לאו בק, כבר בסוף המאה ה־19 פעלו בסיגט יותר מתריסר בתי מדרש וקלויזים, לצד בתי כנסת גדולים. אתר התיירות True Romania מונה בשיא שני ״טמפלים״, שישה בתי כנסת ושלושה־עשר בתי תפילה, וקרן תרבות בסיגט מדברת על כתריסר בתי כנסת גדולים לזרמים השונים, מלבד שטיבלך בבתים פרטיים. כל חצר חסידית – טייטלבוים, קוסוב, ויז׳ניץ, ספינקא, קרצ׳נוב – החזיקה מקום תפילה משלה.

חסידי ויז׳ניץ היו כוח מרכזי באזור: לפי מכון לאו בק, ״חסידיו של הרבי מוויז׳ניץ שלטו ברוב מחוז מרמרוש״. בעיר עצמה הם היו מיעוט לצד חצר טייטלבוים, אבל קהילה עשירה ומבוססת דיה כדי לבנות לעצמה בית תפילה מרשים.

הוויז׳ניצער קלויז

לפי קרן תרבות ומדריך המורשת היהודית jguideeurope, בית הכנסת נבנה בשנת 1902 בסגנון אקלקטי־מורי. True Romania מתארך את הבנייה לשנים 1901–1902 ומייחס אותה למשפחת כהנא (Káhán), אחת המשפחות האמידות בעיר. את ייחוס הבנייה למשפחה זו לא מצאנו במקור נוסף, ולכן הוא מובא כאן בשם האתר בלבד.

השם ״ספרדי״ מטעה מבקרים רבים. בסיגט, כמו בהונגריה כולה, ״ספרדים״ היו החסידים שהתפללו בנוסח ספרד, להבדיל מהאשכנזים שהתפללו בנוסח אשכנז. מכון לאו בק מתאר את פיצול הקהילה בשנת 1887 למחנה אורתודוקסי ולמחנה ״ספרדי״ – החסידי – שהצטרף אחר כך לזרם ״הסטטוס קוו״. במדריכי מורשת הוא מופיע גם בשם ״Klaus Wijnitzer Temple״ או ״Vijnițer Klaus Temple״.

מלחמה, מחסן ושיקום

לפי True Romania, בזמן המלחמה שימש הבניין מחסן, וזה כנראה מה שהציל אותו. אחרי המלחמה הוא היה למרכז הדתי של השורדים שחזרו לעיר – כ־2,300 נפש בשנת 1947 לפי האנציקלופדיה יודאיקה – ובמשך עשרות שנים לבית הכנסת היחיד שלהם. לפי קרן תרבות, הבניין שוקם בשנת 2004.

היום אין בו מניין קבוע, לא בימי חול ולא בחגים. לפי קרן תרבות, מתפללים בו כשמגיעות לעיר קבוצות גדולות, ובמיוחד ביום הזיכרון לגירוש בסוף מאי, כשצאצאי יהודי סיגט באים מישראל ומארצות הברית.

בתי הכנסת שאבדו

בית הכנסת הגדול של העיר נשרף בזמן המלחמה. לפי קרן תרבות, השורדים שחזרו ב־1945 הקימו את האנדרטה לזכר הקורבנות במקום שבו עמד, ברחוב גאורגה דוז׳ה 75. True Romania מתאר את ״בית הכנסת האורתודוקסי הגדול״ של בית טייטלבוים כמתחם שכלל את בית הרב, בתי מדרש ומקווה, ושנשרף אחרי ששימש מחסן מזון. ממנו, לפי האתר, נשארו רק קירות המקווה.

צילום בארכיון מוזיאון השואה בוושינגטון מראה את בית הכנסת ״מלביש ערומים״ ברחוב טגלאש שרוף, אחרי גירוש יהודי העיר בשנת 1944. ספר הזיכרון של מרמרוש מזכיר עוד את בית הכנסת של ״תלמוד תורה״, את הקלויז של חסידי קוסוב, את בית המדרש של הרב יוסף ליכטנשטיין, שבו הטיף לציונות, ואת בית המדרש הגדול שבנו חסידיו של רבי פנחס הגר בשנת 1927. כמעט כל אלה נעלמו בלי להשאיר עקבות.

בית הכנסת החדש

ב־21 במאי 2017 הונחה אבן הפינה לבית כנסת חדש של קהילת סאטמר, בטקס שבו השתתפו, לפי True Romania, יותר מ־250 רבנים בהנהגת רבי אהרן טייטלבוים, שסבו, רבי יואל מסאטמר, נולד בסיגט. בית הכנסת נחנך בנובמבר 2021, ומתחם הכולל גם מסעדה, בית ספר ומלון נבנה לצדו. לפי Digi24 הוא מומן כולו בידי הקהילה החסידית בניו יורק. כך עומדים היום בסיגט שני בתי כנסת: הקלויז ההיסטורי ברחוב בסרביה והמבנה החדש והגדול של חסידי סאטמר.

עדות שלישית לעולם התפילה של מרמורוש נמצאת מחוץ לעיר, במוזיאון הכפר של מרמורוש: בית דרימר, בית עץ שהועבר מהכפר ברסנה ונפתח למבקרים במאי 2014. לפי קרן תרבות, בעליו היה רב, שוחט ומלמד, וביתו שימש גם בית תפילה ואכסניה לעוברי דרך, עד שגורש לאושוויץ בשנת 1944. זהו אחד המקומות המעטים שבהם אפשר לראות איך נראה מקום תפילה של יהודי כפר במרמורוש.

לביקור

בית הכנסת נמצא ברחוב בסרביה (Strada Basarabiei) במרכז העיר, מספר 8 לפי jguideeurope ומספר 10 לפי קרן תרבות, במרחק הליכה קצר מבית אלי ויזל. אין שעות פתיחה קבועות שפורסמו. את הביקור יש לתאם מראש עם הקהילה היהודית בסיגט, עם קרן תרבות המקומית, שמציעה סיורים מודרכים, או דרך פדרציית הקהילות היהודיות ברומניה. בית העלמין והאנדרטה ברחוב גאורגה דוז׳ה משלימים את הסיור.