פוגרום יאשי, יוני 1941: חצר המשטרה ו״רכבות המוות״

בסוף יוני 1941, ימים ספורים אחרי שרומניה הצטרפה למלחמה נגד ברית המועצות, נרצחו ביאשי ובשתי ״רכבות המוות״ אלפי יהודים. דוח ועדת ויזל (2004) קובע ש״ההשמדה הפיזית של יהדות רומניה החלה בפוגרום יאשי״.

העיר בקיץ 1941

ב-22 ביוני 1941 פלשה רומניה, יחד עם גרמניה, לברית המועצות. יאשי, בירת חבל מולדובה, הייתה עיר חזית. ב-29 ביוני חיו בה כ-45,000 יהודים, לפי דוח ועדת ויזל; יד ושם מעריך כ-51,000, משום שבתחילת 1941 רוכזו בעיר גם יהודים מהכפרים שבסביבה. משטר יון אנטונסקו, ששלט ברומניה מספטמבר 1940, כבר הפעיל נגדם חוקים ורדיפות.

אחרי הפצצות סובייטיות על העיר הפיצו השלטונות האשמת שווא: יהודים, כך נטען, מאותתים למטוסי האויב. לפי דוח הוועדה, שוטרים וקצינים אף ביימו ״התקפות״ על חיילים כדי ליצור מראית עין של מרד יהודי. ב-27 ביוני הורה אנטונסקו בטלפון למפקד חיל המצב, קולונל קונסטנטין לופו, ״לטהר את יאשי מאוכלוסייתה היהודית״, וחזר על ההוראה בליל 28–29 ביוני.

״יום ראשון השחור״

בתשע בערב ב-28 ביוני נשמעה אזעקה, ובעיר החל ירי. בלילה ובבוקר שאחריו נבזזו בתי יהודים, נשים נאנסו ואנשים נרצחו ברחובות. אלפי יהודים נעצרו והובלו לחצר מטה המשטרה, ה״קסטורה״. ב-29 ביוני, היום שיד ושם מכנה ״יום ראשון השחור״, נורו בחצר יהודים רבים: יד ושם מתאר אלפים, ו-USHMM מתאר מאות.

דוח ועדת ויזל מונה את המבצעים: משטרת יאשי בסיוע ז׳נדרמים ושוטרים מבסרביה, חיילי צבא רומניה, צעירים שחומשו בידי אנשי שירות הביון (SSI), חיילי ורמאכט מהקורפוס ה-30 ואזרחים מקומיים. נשמרה רשימה של 286 אזרחים שהשתתפו. הוועדה מציינת שאיינזצגרופה D לא השתתפה.

״רכבות המוות״

ב-30 ביוני הועמסו הניצולים מהחצר על שתי רכבות משא אטומות. הרכבת הראשונה, לקלרש בדרום רומניה, נסעה הלוך ושוב כשבעה ימים. לפי דוח הוועדה עלו עליה עד 5,000 יהודים, ורק 1,011 הגיעו בחיים; המשטרה ספרה 1,258 גופות. כשעצרה הרכבת ברומן, הביאה להם ויאוריקה אגריצ׳י, יושבת ראש הצלב האדום המקומי, מים ומזון. יד ושם הכיר בה כחסידת אומות העולם בשנת 1983.

הרכבת השנייה נסעה לפודו אילואיי, עיירה במרחק 15–20 קילומטר, ונמשכה כשמונה שעות. לפי הדיווח הרשמי שמביא הדוח עלו עליה 1,900 יהודים, ו-1,194 מתו. ניצול הרכבת יאנקו צוקרמן סיפר שבקרון שלו היו 137 אנשים, ושמונה שרדו.

כמה נרצחו

אין מספר אחד מוסכם, וכל מקור נותן מספר אחר. הוועדה כותבת ששירות הביון הרומני הודה במותם של 13,266 יהודים, ושהקהילה היהודית, אחרי מפקד שערכה, הגיעה ל-14,850. בית המשפט שדן את המבצעים בשנת 1948 קבע שנרצחו ״יותר מ-10,000״. USHMM כותב ״לפחות 4,000 בעיר יאשי״, בלי הנרצחים ברכבות.

משפט, הכרה וזיכרון

המשפט המרכזי הסתיים ביוני 1948, עם 57 נאשמים ו-165 עדים, רובם ניצולים. 21 נאשמים נידונו למאסר עולם עם עבודת פרך, ואחדים זוכו. בשנת 2004, אחרי דוח הוועדה בראשות אלי ויזל, הזכיר נשיא רומניה יון איליסקו את ״הפוגרום של יאשי״ והטיל את האחריות על משטר אנטונסקו. ב-30 ביוני 2021 קיים הפרלמנט הרומני לראשונה מושב חגיגי לזכר הקורבנות.

הזיכרון ממשיך גם היום. ב-2011 הובאו לקבורה בבית העלמין היהודי ביאשי שרידיהם של לפחות 40 קורבנות שנמצאו ליד פופריקאני. ביוני 2026, במלאת 85 שנה לפוגרום, נקברו שם שרידיהם של עוד 22 קורבנות מקברי האחים ביער פופריקאני, בנוכחות נשיא המדינה יצחק הרצוג.

אתרי הזיכרון למבקר

• מוזיאון פוגרום יאשי — בבית המוזיאונים (Casa Muzeelor), רחוב וסיל אלכסנדרי 6, בבניין מטה המשטרה לשעבר. הקימו אותו מכון אלי ויזל ומוזיאון השואה האמריקני, ויש בו צילומים, עדויות, מסמכים ופריטים. פתוח בימים ג׳–א׳ 10:00–17:00 (לפי מדריך המוזיאונים cIMeC).
• האובליסק מול בית הכנסת הגדול — רחוב סינגוגילור.
• בית העלמין היהודי בפקוראר — קברי האחים מתחת ללוחות בטון, ואנדרטה לקורבנות הפוגרום והרכבות. הכניסה דרך שער נעול; מתאמים עם הקהילה.
• פודו אילואיי — קבר אחים ואנדרטה בבית העלמין היהודי, כ-20 ק״מ מערבה.
• טרגו פרומוס — קבר אחים מסומן ואנדרטה בבית העלמין היהודי.
• תחנת הרכבת ברומן — פסל ראש של ויאוריקה אגריצ׳י.

טקס הזיכרון השנתי מתקיים סביב 28–29 ביוני: ״מצעד החיים״ אל בית העלמין וטקסים ביאשי, בפודו אילואיי ובטרגו פרומוס.