פבריק ויוספין: בתי הכנסת האחרים של טימישוארה ובית העלמין

בטימישוארה היו שלוש קהילות יהודיות, ולכל אחת בית כנסת גדול ברובע שלה. בית הכנסת בפבריק, שתכנן ליפוט באומהורן, נחנך ב־1899 ועומד היום הרוס בחלקו, בתחילתו של תהליך הצלה. בית הכנסת האורתודוקסי ביוספין היה במשך כמעט ארבעים שנה בית הכנסת היחיד שפעל בעיר. בבית העלמין היהודי עומדת מצבה משנת 1636.

פבריק: קהילה של ״סטטוס קוו״

הרובע פבריק (Fabric, ״בית החרושת״) היה הרובע התעשייתי של טימישוארה, ורוב יהודי העיר גרו בו במאה ה־19. לפי פרויקט ״סיפורי בתי הכנסת״ של עמותת Pantograf, בית הכנסת הקודם של הרובע נבנה בשנת 1838 ברחוב טימוקולוי, ועם הזמן נעשה קטן מדי. אחרי פיצול ״קונגרס היהודים״ של 1868–1869 שמרה קהילת פבריק על עמדת ״סטטוס קוו אנטה״, דרך ביניים בין הניאולוגים לאורתודוקסים. בשנת 1892 הוקמה ועדה של שלושים חברים לגיוס כסף לבית כנסת חדש. היוזם היה נשיא הקהילה ברנאט דויטש, ואת הוועדה עמד בראשה מיקשה שטיינר. לפי Pantograf, הבנייה עלתה 81,450 פורינט, והעירייה תרמה 3,000 מהם.

באומהורן מתכנן, קרמר בונה

את התוכניות השלים בשנת 1897 ליפוט באומהורן (Lipót Baumhorn), שכונה ״אבי בתי הכנסת״ ותכנן גם את בית הכנסת הניאולוגי בבראשוב. היתר הבנייה ניתן ב־28 ביולי 1897. את הבנייה ניהל האדריכל המקומי יוז׳ף קרמר, והיא נמשכה שנתיים. החנוכה נערכה ב־3 בספטמבר 1899, ערב ראש השנה. נאמו בה הרב ד״ר יעקב זינגר וראש העיר קרוי טלביס.

הבניין אקלקטי: מאגר המורשת העירוני מתאר בעיקר מוטיבים רומנסקיים עם השפעות מוריות, ו־Pantograf מוסיף אלמנטים ניאו־גותיים, ניאו־רנסנסיים ושל הסצסיון. החזית משלבת טיח ולבנים אדומות וצהובות, ומעל הכניסה הראשית לוחות הברית. ארבע כיפות קטנות מקיפות את הכיפה המרכזית, ובתוף המתומן שלה שמונה חלונות ורדה צבעוניים. ארון הקודש ממוסגר בעמודים ומעליו כיפה מוזהבת, ומאחוריו נראים צינורות העוגב. Pantograf מכנה את הבניין ״חזרה גנרלית״ לבית הכנסת הגדול שבאומהורן תכנן אחר כך בסגד.

מסגירה להתפוררות

בשנת 1920 הצטרפה קהילת פבריק לאיגוד הקהילות הניאולוגיות של טרנסילבניה והבנאט. משנת 1941 כיהן בה הרב ארנסט נוימן. עם העלייה הצטמקה הקהילה, ובית הכנסת נסגר באמצע שנות ה־80: בשנת 1986 לפי Pantograf, בשנת 1985 לפי מקורות אחרים. התפילות עברו לבית התפילה הקטן שבחצר. בשנת 2006 מימנה המטרופוליה האורתודוקסית של בנאט תיקון של הגג. בשנת 2009 החכירה הקהילה את הבניין לתיאטרון הלאומי של טימישוארה, בתנאי שישפץ אותו, אבל התיאטרון לא השיג מימון. בינתיים דלף הגג, רצפה קרסה, והבניין נפרץ שוב ושוב. נברשות ועיטורי ברזל נגנבו.

2022–2026: תוכנית הצלה

בשנת 2022 הגישה הקהילה את בית הכנסת לרשימת World Monuments Watch של קרן המונומנטים העולמית (WMF), והוא נבחר לאחד מ־25 האתרים ברשימה. בסוף 2023 קיבלה עיריית טימישוארה את ניהול המבנה מהקהילה ל־49 שנה. ב־17 באוקטובר 2024 חתמו ראש העיר דומיניק פריץ ו־WMF על מזכר הבנות. העירייה הזמינה עבודות חירום לייצוב הבניין, ו־WMF מממנת את שלב המחקר והתכנון. באפריל ובמאי 2025 נערכו סדנאות ציבוריות עם כמאה משתתפים. המסקנה הייתה להפוך את המתחם כולו, כולל בית התפילה והחצר, למרכז תרבות וקהילה, עם פינה מוזיאלית על תולדות הקהילה והרובע. לפי דיווח ממרץ 2026, עבודות הייצוב החלו בסוף 2024. לוח זמנים לשיקום המלא לא פורסם.

יוספין: בית הכנסת האורתודוקסי

הקהילה האורתודוקסית נוסדה ברובע יוספין (Iosefin) בשנת 1871. לפי JBAT ו־Pantograf, בית הכנסת שלה נחנך בשנת 1895, וראש העיר טלביס קיבל בטקס מפתח זהב. Pantograf מייחס את הבנייה לקרל הרט, קבלן קתולי ממוצא גרמני. בתחילת המאה ה־20 נבנה הבניין מחדש והורחב, ונוספו לו שני צריחים. זה כנראה ההסבר לכך שכמה כתבות בעיתונות מתארכות אותו לשנים 1906–1910. היוזם והרב הראשון היה ברנאט שיק, ואחריו כיהן בנו אנדריי. בחצר פעלו חדר, מקווה ובית שחיטה, ובשנת 1928 נבנה בית ספר יסודי.

החזית אקלקטית, עם עיטורים מוריים ורוזטה ניאו־רומנסקית. בפנים יש קשתות על ארבעה עמודי ברזל יצוק, ציורי קיר בהשראה מורית וארון קודש לבן ופשוט מעץ. לפי Pantograf, האולם מכיל עד 150 איש. רוב חברי הקהילה האורתודוקסית עלו לישראל בשנות ה־50. מסגירת בית הכנסת במצודה ב־1985 ועד פתיחתו מחדש ב־2022, היה בית הכנסת ביוספין בית הכנסת היחיד שפעל בעיר. בשנת 2005 הותקנה בו מערכת חימום מתרומתו של יואן הולנדר, יליד טימישוארה ומנהל האופרה של וינה.

בית העלמין

המצבה הקדומה ביותר שנמצאה בבית העלמין היהודי של טימישוארה היא משנת 1636, של עזריאל אסאל מסלוניקי. כך מציינות האנציקלופדיה היהודית (1906) וארכיון JBAT. לפי JBAT, הניאולוגים והאורתודוקסים חלקו חברה קדישא אחת עד המאה ה־20, אף שמנהגי הקבורה שלהם היו שונים. פנקסי הפטירות של הקהילה, השמורים בארכיון הלאומי בטימישוארה, רושמים לכל נפטר את מקום הקבורה. בפברואר 2013 התגלה ונדליזם על חומת בית העלמין, לפי JewishGen.

לביקור

• בית הכנסת בפבריק: רחוב יון לוקה קרג׳אלה 2 (Strada Ion Luca Caragiale 2). אתר בשיקום, סגור למבקרים. אפשר לראות את החזית מן הרחוב.
• בית הכנסת ביוספין: רחוב יוליו מניו 55 (Strada Iuliu Maniu 55), לפי Pantograf. ביקור בתיאום עם הקהילה.
• בית העלמין היהודי: ברחוב ליניששטיי (Strada Liniștei), לפי JGuide. ביקור בתיאום מראש עם הקהילה.

את כל הביקורים מתאמים עם קהילת יהודי טימישוארה, ברחוב גאורגה לזר 5, טלפון ‎0256-201-698, לפי אתר פדרציית הקהילות. באתר ״סיפורי בתי הכנסת״ של Pantograf יש סיורים וירטואליים בשני בתי הכנסת.