יהודי פלטיצ׳ן: עיירת גבול עם רוב יהודי

פלטיצ׳ן נולדה כעיירת שוק על הגבול בין מולדובה לבוקובינה האוסטרית, ויהודים היו בה רוב כבר מראשיתה: ב־1859 היו 63.5% מתושביה. מכל בתי הכנסת שלה נשאר אחד, בית הכנסת הגדול, שקיר אחד שלו קרס ב־2021. בקהילה נותרו כמה עשרות יהודים, ואת רוב סיפורה של העיירה מספרים היום שני בתי העלמין.

עיירה שנוסדה בחוזה

לפי ההיסטוריון המקומי ארתור גורובי, שפנקס הקהילות של יד ושם מביא את דבריו, גרו במקום כבר ב־1772 שלושה אחים יהודים. האנציקלופדיה יודאיקה מתארכת את ההתיישבות היהודית הראשונה לשנים 1772–1774. העיירה עצמה, שנקראה תחילה שולדנשט (Șoldănești), נוסדה רשמית סביב 1780 כמרכז מסחר בין מולדובה לבוקובינה, שעברה אז לאוסטריה. ב־1 ביולי 1780 חתם בעל האחוזה יוניצה בשוטה על חוזה עם היהודים: מותר להם לבנות בית כנסת, בתנאי שייראה מבחוץ כבית רגיל, לקבל חלקה לבית עלמין ולסחור. החוזה קבע מסים קבועים ולא הגביל את מספר המתיישבים. מקורות מקומיים מתארים את פלטיצ׳ן כעיר הראשונה במולדובה שיהודים ייסדו בזכות כתב זכויות של הנסיך קונסטנטין מורוזי, אבל זו מסורת ולא קביעה של המחקר.

היהודים הגיעו מבאיה הסמוכה, מבוקובינה, מבסרביה ומגליציה. ב־1823 ביטלו יורשי האחוזה את החוזה, והקהילה נאבקה בהם שנים, בסיוע הקונסולים של אוסטריה ורוסיה, עד שב־1836 הסכימה לקנות מבעל האחוזה את מרכז העיירה. ב־1821, במרד היווני של האטריה, דרשו המורדים כופר, עינו את ראשי הקהילה ורצחו כמה מהם, והעיירה נבזזה ונשרפה.

רוב יהודי

הקהילה גדלה מ־1,500 נפש ב־1803 ל־4,152 ב־1838 ו־5,767 ב־1859, 63.5% מהתושבים. גם ב־1899 היו היהודים 57% מתושבי העיירה. רובם היו בעלי מלאכה, והאחרים סוחרים. היריד השנתי, שנמשך באמצע המאה ה־19 שלושה שבועות, משך סוחרים מעבר לגבול. יהודים ייצאו עצים ועורות, ייסדו בנק, בורסקאות ושני בתי דפוס. ב־1857 נפתחו מקווה ובית חולים קהילתי. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשבוקובינה סופחה לרומניה, הפסיקה פלטיצ׳ן להיות עיר גבול, ומצבם הכלכלי של היהודים הורע. ב־1930 נותרו בה 4,216 יהודים, 36.6% מהתושבים.

בתי הכנסת והרבנים

לפי האנציקלופדיה יודאיקה, רבים מיהודי העיירה היו חסידי סדיגורה או חב״ד. פנקס הקהילות מונה אחד־עשר בתי כנסת ובתי תפילה, ובהם בית הכנסת הגדול, בית הכנסת של חסידי חב״ד ובתי תפילה של חייטים ושל סנדלרים. מקורות מקומיים מונים יותר: 34 בתי כנסת ובתי תפילה ב־1916. ההבדל נובע כנראה מהספירה של בתי תפילה קטנים.

בין רבני העיירה: ר׳ אפרים הלוי הורוביץ, שכיהן מ־1846 ועד מותו ב־1864, ואחריו ר׳ יהושע פלק זאב וולפסון (1835–1915), מחבר ספרי מוסר, פרשנות והלכה. ר׳ אברהם אריה לייב רוזן, שמונה ב־1916 לרב בית הכנסת של חב״ד, היה מחבר שו״ת ״איתן אריה״ ואביו של הרב משה רוזן, הרב הראשי של יהדות רומניה מ־1948. הרב האחרון, יעקב שכטר־בריזיס, כיהן מ־1937 עד 1950.

בני העיירה

הנודע בבני פלטיצ׳ן הוא ישראל יוסף בנימין, שקרא לעצמו ״בנימין השני״. הוא נולד בעיירה ב־1818, ומ־1844 נדד שנים בחיפוש אחר עשרת השבטים, דרך ארץ ישראל, סוריה, כורדיסטן, פרס, הודו ואפגניסטן, ואחר כך בצפון אפריקה ובאמריקה. ספריו ״שמונה שנים באסיה ובאפריקה״ (1858) ו״שלוש שנים באמריקה״ (1863) יצאו לאור בגרמנית, אחרי מהדורה צרפתית של מסעותיו הראשונים. הוא מת בלונדון ב־1864.

האנציקלופדיה יודאיקה מונה בין אנשי העיירה גם את המתמטיקאי דוד רימר ואת העיתונאי חיים רימר, שערך בשנים 1980–1994 את ״רביסטה קולטולוי מוזאיק״, כתב העת של יהדות רומניה, ואת הסופר העברי מתתיהו שמחה רבנר, יליד למברג, שניהל את בית הספר היהודי בעיירה. אותה רשימה מונה גם את הצייר ראובן רובין, אבל ערך האנציקלופדיה על רובין עצמו קובע שנולד בגלאץ, ולכן לא ברור מה הקשר שלו לפלטיצ׳ן. המשורר העברי יעקב פיכמן, שמיוחס לעתים לעיירה, נולד בבלץ שבבסרביה.

רדיפות ומלחמת העולם השנייה

האנטישמיות הגיעה לפלטיצ׳ן לפני המלחמה. ב־1917 גורשו כארבעים נשים יהודיות בחשד שהן קרובות של נתינים אוסטרים, ונדדו חודשיים עד ששבו ביום הכיפורים. ב־1932 הכו אנשי המפלגה של קוזה למוות את היהודי יצחק נחום, וב־1936 בזזו אנשי משמר הברזל חנויות יהודיות.

ב־1941 חיו בעיירה 4,020 יהודים, כשליש מהתושבים. בימי המשטר הלגיונרי שימש ״בית ירוק״ במרכז העיר לעינוי סוחרים יהודים עד ששילמו. ביוני 1941, ערב הפלישה לברית המועצות, הוקמה בעיירה מפקדה גרמנית, ובתי הכנסת הוחרמו ושימשו כקסרקטינים. מ־18 באוגוסט 1941 חויבו היהודים לענוד סרט צהוב. הגברים רוכזו במחנות, וכאלף נשלחו לעבודת כפייה בבסרביה, בעיקר במנזר טיגינה. רופאים יהודים נשלחו לאזורי מגפת טיפוס בטרנסניסטריה. פלטיצ׳ן הייתה בממלכה הישנה, ויהודיה לא גורשו בגירוש ההמוני של שכניהם בבוקובינה, אבל רבים מהם מתו בעבודות הכפייה.

באביב 1944, כשהחזית התקרבה, פונתה העיירה. היהודים מצאו מקלט בסוצ׳אבה ובבוטושאני, וכשחזרו כעבור כחצי שנה מצאו את בתיהם ריקים. מגפת טיפוס פרצה, ובית החולים הקהילתי נמצא בלי ציוד. בעזרת הג׳וינט שוקמה הקהילה, ובשנים 1944–1948 פעל בעיירה בית ספר תיכון יהודי.

אחרי המלחמה: בית הכנסת ובתי העלמין

ב־1947 חיו בפלטיצ׳ן 4,700 יהודים וב־1950 כ־3,000. רובם עלו לישראל, שם פועל ארגון של יוצאי העיירה. ב־1969 נותרו כ־150 משפחות ובית כנסת אחד, ב־1994 חיו בעיירה 51 יהודים, וב־2021 מנתה הקהילה 14 חברים.

בית הכנסת הגדול נבנה לפי מקורות מקומיים ב־1795 מעץ. לפי פנקס הקהילות הוא נבנה מחדש ב־1852 ועוטר בציורי קיר. כיום זה מבנה אבן ולבנים שקירותיו בעובי של כמטר, עם חלונות גבוהים. בפנים, לפי העיתונות המקומית, ציורי קיר של ארץ ישראל, ״שציירו אמנים שמעולם לא היו בה״. ב־10 ביוני 2021, בשבע וחצי בבוקר, קרס הקיר הצפוני של בית הכנסת אל מגרש הספורט של בית הספר השכן. איש לא נפגע. נשיא הקהילה רוברט שטיינמץ סיפר שהקהילה קיבלה זה עתה מימון למחקר היתכנות לשיקום, ושהאירוע האחרון בבניין התקיים ב־2019. לא מצאנו מידע עדכני על מצבו מאז.

סקר JewishGen מתעד שני בתי עלמין. הישן, ברחוב נוצו אמה 49 (Strada Nuțu Ema), שטחו כ־250 על 400 מטר, ונותרו בו כ־4,500 מצבות. הסקר מתארך את המצבה העתיקה שנמצאה בו לכ־1850, אף שמקור מקומי מזכיר מצבה מ־1780. החדש, ברחוב ברושטן 76 (Strada Broșteni), גדול יותר, ובו כ־12,000 מצבות, בית טהרה ואנדרטה לחיילים יהודים. בשני בתי העלמין רבות מהמצבות שבורות או נפולות.

לביקור

את הביקור מתאמים עם קהילת יהודי פלטיצ׳ן, רחוב סוצ׳בי 85 (Strada Sucevei 85), טלפון ‎0744-358-934, לפי אתר פדרציית הקהילות. בית הכנסת הגדול נמצא לפי ויקיפדיה הצרפתית ברחוב אנה איפטסקו 149, והכניסה אליו, כמו לבתי העלמין, רק בתיאום מראש. פלטיצ׳ן נמצאת כ־22 ק״מ מסוצ׳אבה, ואפשר לשלב אותה ביום אחד עם בוטושאני או עם בית הכנסת גאח בסוצ׳אבה.