ועידת פוקשאן: מבית ספר במולדובה לראש פינה ולזכרון יעקב

חמש־עשרה שנה לפני הקונגרס הציוני בבזל, בחורף 1881–1882, התכנסו בבית ספר יהודי בפוקשאן עשרות צירים מאגודות ״ישוב ארץ ישראל״ שבערי רומניה. הם הקימו ועד מרכזי שארגן עלייה קבוצתית, ובתוך שנה עמדו על אדמת הארץ שתי מושבות: ראש פינה וזכרון יעקב.

רומניה של 1881

קונגרס ברלין של 1878 חייב את רומניה להעניק אזרחות ליהודיה, אבל ההבטחה כמעט לא קוימה, והיהודים נותרו ״זרים״ ללא זכויות. ב־1881 הוסיף לכך גל הפוגרומים ברוסיה. לפי רדיו רומניה הבינלאומי, אגודות שתמכו בעלייה ובהתיישבות חקלאית קמו בעיקר במולדובה, ובהן בברלד ובמוינשט. העורך דוד גורדון מ״המגיד״ קרא כבר בסוף 1880 להקים גוף מרכזי שירכז את ההתיישבות.

שני ימים בפוקשאן

הוועידה התכנסה ב־30–31 בדצמבר 1881 לפי הלוח היוליאני שהיה נהוג אז ברומניה, כלומר 11–12 בינואר 1882 לפי הלוח הגרגוריאני, ולכן מקורות נותנים את שני התאריכים. מקום הכינוס היה בית הספר היהודי לבנים בעיר. לפי הספרייה הלאומית והאנציקלופדיה יודאיקה השתתפו בה 51 צירים מ־32 אגודות ויישובים; רדיו רומניה מונה 56 צירים מ־29 יישובים.

בראש הוועידה עמד שמואל פינלס (1843–1928), יליד ברודי שבגליציה שהשתקע בגאלאץ ב־1863. לפי אתר המורשת של יהודי פוקשאן, מזכיר הוועידה היה דוד רינצלר, ורב העיר, הרב משה הלוי גולדרינג, נבחר לנשיא כבוד.

ההחלטות

הצירים קבעו כי הדרך היעילה ביותר לפתרון ״שאלת היהודים ברומניה״ היא עלייה לארץ ישראל והתיישבות חקלאית. נבחר ועד מרכזי בן חמישה חברים, ״הוועד המרכזי לישוב ארץ ישראל וסוריה״, שמושבו נקבע בגאלאץ ופינלס בראשו. הוועד ארגן את העלייה, אסף כספים ושלח שליחים לקנות קרקע. לפי הספרייה הלאומית, בתוך זמן קצר יצאו בחסותו כ־120 משפחות, יותר מ־600 נפש, בארבע הפלגות, יותר ממחצית אנשי הגל הראשון של העלייה הראשונה.

מוינשט וראש פינה

הקבוצה המאורגנת הראשונה באה מהעיירה מוינשט. לפי האנציקלופדיה יודאיקה, כבר ב־1881 התארגנו שם 50 משפחות ושלחו לארץ את דוד שוב כשליחן. שוב קנה קרקע בגיא אוני, ליד צפת, שבה ניסו להתיישב ב־1878 יהודים מצפת וכמעט נטשו אותה. בקיץ 1882 התיישבו במקום 22 משפחות ממוינשט ועוד כמה משפחות מערי מולדובה. לפי רדיו רומניה, עלו אנשי מוינשט על האונייה ״תטיס״, 228 נפש.

המושבה נקראה ״ראש פינה״ על פי הפסוק ״אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה״ (תהלים קיח, כב). היא מציינת את 12 בדצמבר 1882, היום שבו נזרעו השדות הראשונים, כיום ייסודה.

זמרין שהפכה לזכרון יעקב

קבוצה שנייה, שהוועד ניהל ישירות, קנתה ב־1882 אדמה על מורדות הכרמל, במקום שנקרא בערבית זמרין. לפי הספרייה הווירטואלית היהודית היו אלה כמאה חלוצים מרומניה, חברי ״חובבי ציון״. לפי אתר המורשת של יהודי פוקשאן, היו בין המייסדים הראשונים של שתי המושבות שלוש משפחות מפוקשאן: משפחות ישראל שכטר, אלתר וינשטוק ויצחק אהרן אפלבוים.

הקשיים היו גדולים מן הצפוי: קרקע טרשית, מלריה ומחסור בכסף. באביב 1883 פשט הוועד המרכזי את הרגל, ובסוף ספטמבר 1883 העביר את זמרין לחסותו של הברון אדמונד דה רוטשילד. הברון קרא לה ״זכרון יעקב״, על שם אביו ג׳יימס (יעקב) רוטשילד. גם ראש פינה עברה לחסותו ב־1883. פינלס עצמו המשיך לגייס כספים מרוטשילד, ובהם כסף לקניית אדמות בגולן ליהודי רומניה.

המורשת

בוועידת קטוביץ בנובמבר 1884 עברה הנהגת ״חיבת ציון״ לידי יהודי רוסיה. פינלס השתתף בעשרת הקונגרסים הציוניים הראשונים, מבזל 1897 ואילך, היה ממייסדי אוצר התיישבות היהודים, וב־1965 הועלו עצמותיו לירושלים. ההיסטוריון ישראל גלעד, בבלוג של הספרייה הלאומית, מכנה את פוקשאן ״הקונגרס הציוני הראשון של ממש״, ואילו ההיסטוריון הרומני ליביו רוטמן מעדיף לכנות את התנועה ״פרוטו־ציונית״, שכן לא חתרה עדיין למסגרת מדינית. ביולי 2026, בטקס ימי העיר ובנוכחות שגריר ישראל, הזכיר ראש עיריית פוקשאן את הוועידה כ״קונגרס הציוני הראשון״.

לביקור

הבניין המדויק של בית הספר היהודי לבנים לא זוהה במקורות שבדקנו. נקודת הפתיחה לביקור היא בית הכנסת ומשרדי הקהילה ברחוב אויטוז 4 (Strada Oituz 4), טלפון ‎0237-623-959 לפי אתר הפדרציה, בתיאום מראש. בישראל אפשר להשלים את הסיפור במושבות הוותיקות של ראש פינה וזכרון יעקב.