יהודי קונסטנצה: נמל הים השחור ובית הכנסת שקם מחורבנו

קונסטנצה, נמל הים השחור של רומניה, הייתה ביתן של שתי קהילות: אשכנזים שהגיעו בעקבות הצבא הרוסי וספרדים מאנטוליה. מכאן יצאה ב־1941 ספינת המעפילים ״סטרומה״ למסעה האחרון, ובית הכנסת הגדול של הקהילה, שעמד חורבה עשרות שנים, נפתח מחדש במאי 2026.

עיר עות׳מאנית על חוף הים

לפי האנציקלופדיה יודאיקה, כבר במאה ה־3 לספירה הייתה יישוב יהודי קטן בטומיס, שמה העתיק של העיר. הקהילה המודרנית נולדה ב־1828: לפי האנציקלופדיה היהודית (1906), ספקים יהודים שהגיעו עם הצבא הרוסי במלחמה הרוסית־טורקית נשארו בעיירה, שנקראה אז קוסטנג׳ה. מאוחר יותר הקימו יהודים ספרדים מאסיה הקטנה קהילה נפרדת. במלחמה הרוסית־טורקית של שנות ה־50 גדלה הקהילה ונפתח בית העלמין (1853 לפי האנציקלופדיה היהודית, 1854 לפי האנציקלופדיה יודאיקה).

ב־1868, בדרכו לירושלים, נתן משה מונטיפיורי לנשיא הקהילה, איליה אברם, 200 לירות שטרלינג לבניית בית כנסת. עשר שנים אחר כך, ב־1878, עברה צפון דוברוג׳ה מהאימפריה העות׳מאנית לרומניה. היהודים, שהיו נתינים עות׳מאנים, קיבלו אוטומטית אזרחות רומנית, ולכן מעמדם היה טוב משל רוב יהודי רומניה, שנשללה מהם אזרחות עד אחרי מלחמת העולם הראשונה.

ב־1899 חיו בקונסטנצה 957 יהודים, 6.5% מהתושבים, רובם סוחרים ובעלי מלאכה: חייטים, סנדלרים, פחחים ושענים. ב־1902 מנתה הקהילה כאלף נפש, מהם כ־400 ספרדים. היו בה שני בתי ספר לבנים, ספרדי (שבו לימדו בספרדית) ואשכנזי. הרב אהרן לייב פייגנבוים עמד בראש ״חובבי ציון״ בעיר, והרב חיים שלמה דונאופלד בראש ״בני ציון״. ב־1930 חיו בעיר 1,821 יהודים, 3.1% מהאוכלוסייה.

בית הכנסת הגדול ברחוב רוזטי

בית הכנסת האשכנזי עומד בעיר העתיקה, על חצי האי, ברחוב ק״א רוזטי (Strada C.A. Rosetti). הקרקע ניתנה לקהילה בפירמאן של הסולטן עבד אל־עזיז, ובית תפילה ראשון נבנה עליה בסוף שנות ה־60 של המאה ה־19. ב־1907 ביקש נשיא הקהילה מ׳ בוז׳ס להקים בניין חדש, והעירייה דחתה את התוכניות הראשונות. ב־1910 קיבל הנשיא החדש, פינקוס שפירא, סוחר שעונים ותכשיטים, היתר בנייה. האדריכל אנגל פאונסקו החליף את הכיפה שתוכננה בקמרון חצי־גלילי, ועיצב חזית בת שלושה מפלסים עם חלונות ודלתות אבן בהשפעה מורית.

על שנת הסיום חלוקים המקורות: משרד הפיתוח הרומני והעיתונות המקומית נוקבים ב־1911, ואילו פרויקט המחקר על ערי הים השחור והקונגרס היהודי האירופי מתארכים את הבנייה ל־1910–1914. במלחמת העולם השנייה שימש הבניין מחסן של הצבא הגרמני. אחרי המלחמה חזר לשמש בית כנסת, ולפי ״אדבֵּרוּל״ התפללו בו עד ראשית שנות האלפיים. אחר כך ננטש: הגג קרס, רוב הוויטראז׳ים נופצו ובתוך האולם צמחו עצים.

במשך יותר מעשור נכשלו ניסיונות להציל את הבניין. בסוף 2017 מסרה הקהילה את המבנה לחברה הלאומית להשקעות (CNI), ביוני 2023 נחתם חוזה השיקום, והעבודות החלו באוגוסט 2024. בפברואר 2026 הודיע משרד הפיתוח שהשיקום הושלם, בעלות של 15.7 מיליון לֵיי. ב־29 במאי 2026 נפתח בית הכנסת מחדש בטקס שבו השתתפו נשיא הפדרציה סילביו וקסלר, הרב הראשי רפאל שפר, נשיא הקהילה המקומית סורין לוצ׳יאן יונסקו, השר צֶקֶה אטילה וראש העיר.

המקדש הספרדי שנעלם

לקהילה הספרדית היה בית כנסת משלה מאמצע שנות ה־60 של המאה ה־19, על מגרש במרכז העיר שתרם, לפי המקורות המקומיים, איסמעיל כמאל ביי. כשגדלה הקהילה אישרה העירייה, במאי 1903, להקים ״מקדש ישראלי בנוסח ספרדי״ חדש לפי תוכניות האדריכל אדולף לינץ. על שנת הסיום חלוקים המקורות: 1905 או 1908. המקדש עמד ברחוב מירצ׳ה צ׳ל באטרן, ליד הכנסייה היוונית.

הבניין ניזוק קשות במלחמה, ושוב ברעידת האדמה של 1977. לפי ״אדבֵּרוּל״ הוא נהרס אחרי הרעידה; מקורות אחרים מציינים את 1989, בימי צ׳אושסקו. כך או כך, מבית הכנסת הספרדי לא נותר דבר.

מלחמה והגירה דרך הנמל

בסתיו 1940 הוצב בעיר נציג צבאי גרמני, ונאסר על יהודים להיכנס לנמל. לפי האנציקלופדיה יודאיקה, עם פרוץ המלחמה בברית המועצות ב־22 ביוני 1941 נעצרו כל יהודי העיר ונשלחו למחנה בקוֹבָּדין, וגברים ונשים הועבדו בעבודת כפייה. בנובמבר 1941 הורשו לחזור לקונסטנצה, אך רוכזו ברובע מיוחד. ב־1942 חיו בעיר 1,532 יהודים.

באותן שנים יצאו מקונסטנצה ספינות מעפילים. ב־12 בדצמבר 1941 הפליגה ״סטרומה״ ועליה כ־770 פליטים. הספינה נתקעה בנמל איסטנבול כ־70 יום, משום שהבריטים סירבו לתת לנוסעים רישיונות כניסה לארץ ישראל. ב־23 בפברואר 1942 גררו אותה הטורקים לים השחור, וזמן קצר אחר כך הוטבעה בטורפדו של צוללת סובייטית. ניצל רק נוסע אחד, דוד סטוליאר. באוגוסט 1944 יצאה מקונסטנצה ״מפקורה״, יחד עם ״מורינה״ ו״בולבול״. בליל 5 באוגוסט הוטבעה ״מפקורה״ ועליה כ־300 נוסעים, ורק חמישה מהם ניצלו. זהות התוקפים שנויה במחלוקת.

לפי האנציקלופדיה יודאיקה, אחרי המלחמה, עד 1951, הייתה קונסטנצה נמל יציאה ליהודים שעלו לישראל. ב־1947 חיו בה כ־2,400 יהודים, בהם פליטים מבוקובינה. ב־1956 נותרו 586, ב־1969 כשישים משפחות עם בית כנסת ורב, וב־2004 128 יהודים.

בית העלמין

בית העלמין היהודי שוכן ברחוב בֶּרֶגַנוּלוּי 4 (Strada Bărăganului 4). לפי סקר JewishGen מ־2001, שטחו כ־300 על 400 מטר, נראות בו יותר מ־5,000 מצבות, ויותר משלושה רבעים מהן נפלו או נשברו. האתר מוקף חומה ושער נעול, ולכן יש לתאם את הביקור מראש.

לביקור

• בית הכנסת הגדול: רחוב ק״א רוזטי, בעיר העתיקה. לא מצאנו שעות פתיחה שפורסמו.
• משרד הקהילה: רחוב סרמיסג׳טוזה 3 (Strada Sarmisegetuza 3), טלפון ‎0241-611-598, לפי אתר הפדרציה.
• בית העלמין: רחוב בֶּרֶגַנוּלוּי 4, בתיאום עם הקהילה.

מומלץ לתאם מראש עם הקהילה את הביקור בבית הכנסת ובבית העלמין.