יהודי טרגו נמץ: השטעטל שלמרגלות המבצר

טרגו נמץ, העיירה שלמרגלות מבצר נמץ בצפון מולדובה, הייתה במשך כמאתיים שנה שטעטל יהודי מובהק: ב־1899 היו יהודים כ־42 אחוז מתושביה. היו בה בתי כנסת ובתי מדרש של אומנים, חייטים וחסידים, ובית עלמין גדול על הגבעה. היום נותרו בה בית כנסת אחד, ״בית הכנסת של בעלי המלאכה״, ויהודים ספורים בלבד.

מן המאה ה־15 ועד המאה ה־18

לפי מסורת מקומית שמביאה האנציקלופדיה היהודית (Encyclopaedia Judaica), כבר שטפן הגדול, שמלך במולדובה בשנים 1457–1502, התיר ליהודים להתיישב בעיירה. ב־1579 גירש פטרו השני ״הצולע״ את היהודים מן הנסיכות. הם חזרו במאה ה־17, ולפי האנציקלופדיה המצבות הקדומות שנמצאו בעיירה הן מ־1677 ומ־1689. לפי מאגר המידע על השואה ברומניה, שמסתמך על ״הספר השחור״ של מתתיהו קארפ, כבר ב־1737 עמד בעיירה בית כנסת.

ההיסטוריון עמנואל בלן, שכתב את תולדות הקהילה (״Evreii din Târgu-Neamț״, הוצאת חספר, 2019), מתאר שני גלי התיישבות: אומנים שהוזמנו בידי הנסיכים במאות ה־15 וה־16 לעיירות שבצל המבצרים, וסוחרים שבאו ליריד השנתי בסוף המאה ה־18 ובתחילת המאה ה־19, נשארו והקימו את השטעטל. בשנים 1772–1774 נמנו בעיירה 12 משפחות יהודיות בלבד, וב־1821, לפי קארפ, כבר 220 משפחות.

עלילות, שרפות ומנזר

החיים בצל המבצר לא היו שקטים. ב־1710 הואשמו יהודי העיירה ברצח פולחני אחרי שנמצאה גופת ילד נוצרי. לפי קארפ נהרגו חמישה מבני הקהילה ו־22 נעצרו, ובסוף החקירה נמצאו חפים מפשע ושוחררו. האנציקלופדיה היהודית מונה עלילות דם נוספות ב־1765, 1806, 1816, 1836 ו־1859. ב־1821, בימי מרד האטריסטים היווני, הוצתה העיירה. לפי האנציקלופדיה נרצחה אז כמחצית מן האוכלוסייה היהודית, ולפי קארפ נרצחו לפחות מאה יהודים ובית הכנסת נשרף.

פרשה מיוחדת קשורה במנזר הסמוך. ב־1849, לפי האנציקלופדיה, הורה אב המנזר להרוס את בית הכנסת העתיק ואת המקווה, ושישה יהודים נהרגו כשניסו להתנגד. הקהילה עתרה לקושטא, והווזיר חייב את המנזר לשלם פיצויים. ב־1855–1856 נתן המנזר קרקע, כסף ולבנים לבניית בית כנסת ומקווה חדשים.

שטעטל של בתי מדרש

ב־1859 חיו בטרגו נמץ 3,006 יהודים, וב־1899 — 3,671, כ־42 אחוז מן התושבים. רובם היו סוחרים, אומנים וסוחרי בקר. מתולדות הקהילה עולה שמות של בתי תפילה רבים, שנקראו על שם מייסדיהם או קהלם: ״חב״ד״ (1830), ״מייטס״ (1826), ״בוסלבר״ (1836), ״יוסל שויילס״ (1852), ״אלטר נובאקס״ (1854), ״החייטים״ (1869), ״קלאזל״ (1874) ו״בית הכנסת של בעלי המלאכה״. ערב מלחמת העולם השנייה פעלו, לפי האנציקלופדיה היהודית, שמונה בתי תפילה, בית אבות, מקווה ובית ספר.

האווירה הדתית הייתה שמרנית. בית ספר יסודי יהודי שנפתח ב־1890 נסגר ב־1893 בלחץ חוגים דתיים שנתמכו, לפי האנציקלופדיה, בידי האדמו״ר מבוהוש, ונפתח מחדש רק ב־1897. הרב חיים מרדכי רולר כיהן כרב העיר מ־1895 ועד 1941, ונפטר בירושלים ב־1946. בין שתי מלחמות העולם ישבו נציגים יהודים במועצת העיר, וב־1931 כיהן יהודי כסגן ראש העיר.

שנות המלחמה

אחרי ספטמבר 1940, בימי ״המדינה הלגיונרית״, נעצרו יהודים, הוכו ונסחטו למסור את רכושם ועסקיהם. נשיא הקהילה הוחזק שלושה ימים ועונה עד שחתם על חוזי מכירה. בתחילת יולי 1941 נלקחו 377 יהודים כבני ערובה ונכלאו במחנות, וגברים בני 20 עד 60 נשלחו לפלוגות עבודת כפייה. באוגוסט 1941 הוחזקו 78 בני ערובה בבית האבות של הקהילה ובבתי הכנסת ״לייפציגר״ ו״בוסלבר״. האנציקלופדיה היהודית כותבת שבמלחמה גורשו יהודי העיירה לפיאטרה נמץ, ובערך על בוהוש היא מונה את יהודי טרגו נמץ בין המגורשים לבוהוש. בפברואר 1944 הביא ד״ר דוד מורגנשטיין לעיירה 75 יתומים שחולצו מטרנסניסטריה, והקהילה המקומית דאגה להם.

הגירה ומה שנשאר

ב־1947 חיו בעיירה כ־2,900 יהודים, ב־1950 — 1,800, וב־1969 כחמישים משפחות. ב־1954 נותר בית כנסת פעיל אחד, והרב היה שלום דרמר. אחד מבני העיירה שעלו לישראל הוא חוקר הקבלה פרופ׳ משה אידל, חתן פרס ישראל, שנולד בה ב־1947 ועלה עם משפחתו ב־1963. בראיון למכון הרטמן תיאר אותה כ״שטעטל״ שבו כמעט כל היהודים דיברו יידיש. רוב בתי הכנסת נהרסו בשנות השישים ובשנות השמונים, וב־1983 נהרס בית הכנסת ״בוסלבר״. במפקד 2011 נמנו בעיירה ארבעה יהודים.

בית הכנסת של בעלי המלאכה (Sinagoga Meseriașilor), בניין נמוך בעל חלונות גבוהים ותריסי עץ, ניצב עד היום. על שנת בנייתו יש חילוקי דעות: לפי עיתון מקומי הושלמה בנייתו ב־1857, ולפי דוח הוועדה האמריקנית לשימור המורשת בחו״ל (2010) — ב־1870. לפי אותו עיתון, הפנים מעוטר בציורי נוף ובעלי חיים, והבניין חוזק ב־1977 יחד עם בית העלמין. הדוח האמריקני מ־2010 רשם אותו כבית כנסת פעיל.

בית העלמין על הגבעה

לפי בלן היו לקהילה שלושה בתי עלמין זה אחר זה: הקדום שבהם, מאחורי המבצר, נבלע במפולות. השני, מן המאה ה־18, עמד במקום שעליו נבנה ב־1852 בית החולים הישן. השלישי, מ־1838, שוכן על הדרך לפלטיצ׳ן ופעיל עד היום. סקר של JewishGen מ־2000 מנה בו כ־5,500 מצבות על שטח של כ־200 על 150 מטרים, יותר משלושה רבעים מהן נטויות או שבורות. על המצבות כתובות בעברית, ביידיש, בגרמנית, בהונגרית וברומנית, ובהן גם שמות של יוצאי מלחמת העצמאות של רומניה. מבקר שתיעד את המקום כתב על חריטה עמוקה ועל שרידי צבע על האבנים.

לביקור

הקהילה בטרגו נמץ כפופה היום לקהילת פיאטרה נמץ, לפי אתר הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה. ביקור בבית הכנסת ובבית העלמין יש לתאם מראש עם קהילת פיאטרה נמץ (רחוב פטרו ררש 7, טלפון ‎0233-223-815). לא מצאנו שעות פתיחה שפורסמו.

• בית הכנסת של בעלי המלאכה — רחוב מרשֶשטי 1 (Strada Mărășești 1), לפי הדוח האמריקני מ־2010
• בית העלמין על הגבעה, בדרך לפלטיצ׳ן — בתיאום
• מבצר נמץ שמעל העיירה
• בדרך: פיאטרה נמץ ובית הכנסת מעץ ״בעל שם טוב״