יהודי טרנאווני: בית הכנסת של דיצ׳ה־סנטמרטון ועיר הולדתו של ליגטי

טרנאווני (Târnăveni; בהונגרית Dicsőszentmárton), עיר קטנה על נהר טרנאבה מיקה שבמחוז מורש, הייתה מרכזה של קהילה אורתודוקסית ששימשה גם את יהודי הכפרים שבסביבה. ב־1940 נשארה העיר בצד הרומני של הגבול החדש, ויהודיה עברו את שנות המלחמה תחת חוקי הגזע של רומניה, בלי גטו ובלי גירוש לאושוויץ. בית הכנסת, מסוף המאה ה־19 או מתחילת המאה ה־20, עדיין עומד ומשמש היום אולם תרבות, כמה מטרים מהבית שבו נולד המלחין ג׳רג׳ ליגטי.

קהילה של העיר והכפרים

לפי פרויקט בתי העלמין של JewishGen, חיו בעיר 3 יהודים ב־1850 ו־45 ב־1857. ב־1880 היו בה 91 יהודים. היישוב היהודי של האזור היה בתחילה כפרי. פנקס לידות, נישואים ופטירות בהונגרית מהשנים 1836–1886, שנשמר בארכיון הלאומי במורש ומתואר באתר הארכיונים היהודיים של בוקובינה וטרנסילבניה של מכון ליאו בק, רושם כמעט רק אירועים מהכפרים שסביב העיר, כמו אדמוש (Adámos), ולא מהעיר עצמה. המתעדים היו רבנים, חזנים ושוחטים, ולצד שמם צוין לעתים מקום מגוריהם.

ב־1890 אושרו בבודפשט התקנות של ״הקהילה הישראלית האורתודוקסית של דיצ׳ה־סנטמרטון״. לפי תיאור המסמך באותו ארכיון, התקנות קבעו את הבחירות, דמי החבר, ההנהגה וניהול בית הספר, והעמידו את הקהילות הכפריות תחת קהילת העיר: עליהן היה לדווח לה על רישומי הלידות, הנישואים והפטירות. בעשורים הבאים גדלה הקהילה עם העיר. לפי השבועון ״נֶפּוּיְשָאג״ (Népújság) מטרגו מורש חיו בה 410 יהודים לפי דת ב־1910, ולפי JewishGen היו 490 ב־1920 ו־530 ב־1930.

בית הכנסת

בית הכנסת עומד ברחוב רפובליקיי (Strada Republicii) 65B, לפי רשימת בתי הכנסת של הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה. הפדרציה, וגם סקר ועדת ארצות הברית לשימור המורשת בחו״ל מ־2010, מתארכות אותו למאה ה־19. כתבה ב״נפוישאג״ מ־2012 נותנת את השנה 1902. גם הלוח שעל קיר הבניין, בעברית ובאנגלית, קובע שבית הכנסת שימש את הקהילה מאה שנה, מ־1902 עד 2001. הבניין אינו מופיע ברשימת בתי הכנסת הפעילים של הפדרציה.

לפי סקר 2010, השכירה הפדרציה את הבניין ללא תשלום לקרן תרבות מקומית, קרן התרבות טרנאבה מיקה, תמורת התחייבותה לשפץ אותו. ב־2012 שכן בו, לפי ״נפוישאג״, מרכז תרבות הונגרי. היום משמש בית הכנסת לשעבר לקונצרטים ולאירועי תרבות. במאי 2025 ניגן בו לוקאס ליגטי, בנו של המלחין, במסגרת פסטיבל ליגטי טרנסילבניה, ולפי סוכנות הידיעות אג׳רפרס זה היה ״בית הכנסת טרנאווני״, כמה מטרים מבית הולדתו של אביו. ביוני 2026 התקיים בו רסיטל ג׳אז, ותחנת הרדיו המקומית Radio AS כינתה את המקום ״מרכז התרבות ג׳רג׳ ליגטי״.

ג׳רג׳ ליגטי, בן העיר

ג׳רג׳ ליגטי (György Ligeti), מגדולי המלחינים של המחצית השנייה של המאה ה־20, נולד בדיצ׳ה־סנטמרטון ב־28 במאי 1923 למשפחה יהודית. לפי אג׳רפרס הוא גר בשש שנותיו הראשונות בבית קטן כמה מטרים מבית הכנסת, ושם המשפחה המקורי היה אאואר (Auer). ב־1929 עברה המשפחה לקלוז׳, שם עבד האב, שאנדור, בבנק. קלוז׳ הייתה בצפון טרנסילבניה, שעברה ב־1940 לשלטון הונגריה, ולכן שם, ולא בעיר הולדתו, נפגשה המשפחה עם השואה. לפי המוזיאון ההיסטורי של באזל, האב מת ב־1945 במחנה ברגן־בלזן, האח גאבור נרצח באותה שנה במאוטהאוזן, והאם אילונה שרדה את אושוויץ וחזרה לקלוז׳.

שנות המלחמה: בצד הרומני של הגבול

בפרס וינה השני, באוגוסט 1940, הועברה צפון טרנסילבניה להונגריה. טרנאווני נשארה ברומניה, ו״פנקס הקהילות – רומניה״ של יד ושם מונה אותה בין קהילות דרום טרנסילבניה. כאן לא היו גטאות ולא גירושים לאושוויץ כמו מצפון לגבול, אבל היהודים סבלו מחוקי הגזע של המשטר הרומני. תיקי עיריית טרנאווני מימי המלחמה, השמורים בארכיון הלאומי במורש, מתעדים את ״פינוי״ היהודים מהכפרים ב־1941 והעברתם לעיירות שבאזור, מודעות רשמיות על חוקים אנטישמיים, החרמת מקלטי רדיו וחפצים ש״נתרמו״ לרשויות, הפקעת רכוש ועבודת כפייה.

ב־1942 הסכימה ממשלת אנטונסקו עם גרמניה על תוכנית לגירוש יהודי רומניה. לפי ההיסטוריון ויקטור נוימן, ההכנות הראשונות נעשו בערי דרום טרנסילבניה ובנאט, ארד, טימישוארה וטורדה, והתוכנית בוטלה עוד באותה שנה, בין השאר בזכות מאמצי הרב הראשי אלכסנדר שפרן ומנהיגים יהודים בבוקרשט.

אחרי המלחמה ובית העלמין

בשנים 1947–1950 פעל בעיר ״הוועד הדמוקרטי היהודי״, הגוף שהקים המשטר הקומוניסטי. בתיקיו, השמורים בארכיון במורש, יש החלטות על חגים, על בית הספר היהודי ועל אנשי הדת, ענייני הגירה ושאלות על נעדרים מהמלחמה. ב־1948 התלונן הוועד במברק שהקהילה ״אוהדת את הציונות הרוויזיוניסטית״. רוב היהודים עזבו בשנים שאחר כך. בסקר JewishGen משנת 2000 נרשמו בעיר פחות מעשרה יהודים, וב־2012 כתבה ״נפוישאג״ שידוע על יהודי אחד בלבד.

לעיר שני בתי עלמין יהודיים אורתודוקסיים מהמאה ה־19. לפי סקר JewishGen משנת 2000, בכל אחד מהם 100 עד 500 מצבות, ושניהם מעולם לא חוללו. בבית העלמין הראשון, על צלע גבעה, עומד בית טהרה. הגישה לבית העלמין השני עוברת בשטח פרטי ומחייבת רשות. JewishGen מזכיר בין בני העיר את הרב מרטון מיקשה ואת ארנה מרטון, עורך העיתון היהודי ההונגרי ״אוי קלט״ (Új Kelet).

לביקור

• בית הכנסת לשעבר: Strada Republicii 65B, לפי הפדרציה. משמש היום לאירועי תרבות. לא פורסמו שעות פתיחה, ואפשר להיכנס בעיקר בזמן אירועים.
• בית ליגטי: בית ילדותו של המלחין, כמה מטרים מבית הכנסת. לפי אג׳רפרס (2022) הוא משמש מבנה תעשייתי קטן ואינו פתוח לביקור.
• בתי העלמין: שניים, ולפחות לאחד מהם הגישה בתיאום בלבד.

בעיר אין היום קהילה פעילה. את הביקור כדאי לתאם מראש עם קהילת יהודי טרגו מורש, ברחוב Aurel Filimon 23 לפי הפדרציה, או עם הפדרציה עצמה. טרנאווני שוכנת בין טרגו מורש למדיאש, וקל לשלב אותה במסלול הכולל את בתי הכנסת של טרגו מורש, מדיאש וסיגישוארה. לא מצאנו אוכל כשר בעיר.