יהודי סלונטה: קהילה ניאולוגית על הגבול ההונגרי

סלונטה (Salonta; בהונגרית Nagyszalonta), עיירת אגרים במערב מחוז ביהור, סמוך לגבול הונגריה, הייתה ביתה של קהילה יהודית דוברת הונגרית שנוסדה ב־1850 והצטרפה לזרם הניאולוגי. ב־1886 חנכה בית כנסת גדול, וב־1940 סופחה העיירה עם צפון טרנסילבניה להונגריה. בקיץ 1944 גורשו יהודיה דרך גטו אורדיה לאושוויץ. בבית העלמין של הקהילה עומדת אנדרטה לזכרם.

קהילה במישור ההונגרי

לפי האנציקלופדיה יודאיקה התיישבו היהודים הראשונים בסלונטה בסביבות 1840, ומספרם גדל אחרי שהוסרו הגבלות המגורים ב־1848. ב־1850 נוסדה קהילה מאורגנת ונבנה בית הכנסת הראשון, וב־1859 נוסדה החברה קדישא. מ־1885 שימשה הקהילה המרכז הרשמי של היהודים ב־15 כפרים בסביבה. בית הספר של הקהילה פעל, לפי האנציקלופדיה, מ־1869 ועד 1936, ועד סוף מלחמת העולם הראשונה לימד בהונגרית.

הקהילה הייתה מעורה בתרבות ההונגרית: מ־1882, לפי האנציקלופדיה, דרשו רבני בית הכנסת הגדול בהונגרית בלבד. אחרי הפילוג בקונגרס היהודי ההונגרי של 1868–1869 הצטרפה הקהילה לזרם הניאולוגי, ורק ב־1927 נוסדה בעיירה קהילה אורתודוקסית נפרדת וקטנה. הזרם הניאולוגי, שקם בהונגריה בעקבות אותו קונגרס, ביקש לשלב שמירת מסורת עם השתלבות בחברה ובתרבות ההונגרית, והיה נפוץ במיוחד בקהילות שבתחומי הונגריה של אז.

בית הכנסת הגדול

ב־1886 נחנך בסלונטה בית הכנסת הגדול. לפי סקר של בתי העלמין היהודיים שנערך ב־2000 בעבור הוועדה האמריקנית למורשת בחו״ל, נהרס הבניין בתקופת שלטונו של צ׳אושסקו. האנציקלופדיה יודאיקה, בגרסתה המוקדמת, עוד ציינה שהוא עומד, ואנחנו לא מצאנו מקור עדכני שמכריע בשאלה.

הרבנים

ב־1925 התמנה לרב הקהילה הרב אברהם יצחק נבל (Nébel, 1887–1967), שעמד בראש הפעילות התרבותית הציונית בעיירה. נבל שרד את המלחמה ונפטר בירושלים. בראש הקהילה האורתודוקסית הקטנה עמד נתן בריסק, שנספה בשואה.

הקהילה מעולם לא הייתה גדולה. לפי האנציקלופדיה יודאיקה חיו בעיירה 843 יהודים ב־1910, 740 ב־1930, שהיו 4.8% מתושביה, ו־593 ב־1941.

1940–1944: תחת שלטון הונגריה

בפרס וינה השני, באוגוסט 1940, סופחה סלונטה להונגריה. ב־1942–1943 גויסו גברים יהודים לפלוגות עבודת הכפייה של הצבא ההונגרי, ולפי האנציקלופדיה מתו רובם. אחרי הכיבוש הגרמני של הונגריה, במרץ 1944, הועברו יהודי סלונטה לגטו אורדיה; לפי הסקר מ־2000 היו אלה כ־400 נפש. במאי–יוני 1944 גורשו משם לאושוויץ, יחד עם כ־132 אלף יהודים מצפון טרנסילבניה, לפי נציבות ויזל.

גטו אורדיה וסוף המלחמה

באורדיה הוקמו באביב 1944 שני גטאות: האחד ליהודי העיר, והשני ליהודי הקהילות הכפריות והעיירות של תריסר מחוזות, ובהן סלונטה, מרגיטה וסאקואני. לפי הנתונים שמביאים המוזיאון לזכר השואה בצפון טרנסילבניה ויד ושם, יצאו מגטאות אורדיה בין 23 במאי ל־27 ביוני 1944 תשע רכבות, ובהן 27,215 יהודים, לאושוויץ. רוב המגורשים נרצחו עם הגעתם.

בסתיו 1944 עברה סלונטה מיד ליד חמש פעמים בין 26 בספטמבר ל־5 באוקטובר, כשהחזית הסובייטית התקרבה. לפי מחקר שפורסם ב־2026, הוציאו יחידות צבא וז׳נדרמריה הונגריות להורג באותם ימים 18 בני רומה מהעיירה באשמת שיתוף פעולה עם הסובייטים. הניצולים היהודים שחזרו אחרי המלחמה מצאו קהילה הרוסה.

ב־1947 חיו בסלונטה 190 יהודים, ניצולים שחזרו וארגנו מחדש את הקהילה. לפי האנציקלופדיה הוקמו אז אנדרטאות לזכר הנספים מול בית הכנסת ובבית העלמין. העלייה לישראל וההגירה צמצמו את הקהילה לכעשר משפחות ב־1971.

לביקור

• בית העלמין הניאולוגי: מוקף חומה וגדר עם שער נעול. לפי הסקר מ־2000 הוא משתרע על כ־20 דונם, ויש בו מאות מצבות בכתובות עבריות והונגריות, חלקה לכוהנים, אנדרטה לנספי השואה וקברי אחים מסומנים.
• בית העלמין האורתודוקסי: חלקה קטנה מחוץ לעיר, עם מצבות ספורות, מכוסה ברובה צמחייה.
• כתובות: לפי רשימת הפדרציה, בית העלמין הראשון ב־Strada Aradului והשני ב־Strada Sarcadului. מקורות אחרים מציבים את שניהם ב־Drumul Sarcadului, ולכן כדאי לוודא את המיקום מול הקהילה.
• תיאום: לא פורסמו שעות. בתי העלמין שייכים לקהילת יהודי אורדיה, לפי הפדרציה, ואליה יש לפנות מראש.
• בסביבה: אורדיה, עם בתי הכנסת שלה; ביוש; מרגיטה; ארד.