יהודי הואדין: ישיבה, בית כנסת וגירוש בדרך לקלוז׳

הוּאֶדין (Huedin; בהונגרית Bánffyhunyad), עיירה על הדרך בין קלוז׳ לאורדיה, הייתה ביתה של קהילה יהודית שבנתה את בית הכנסת הראשון שלה ב־1852 והחזיקה ישיבה. ב־1910 היו היהודים כחמישית מתושבי העיירה. ב־1940 סופחה הואדין עם צפון טרנסילבניה להונגריה, ובמאי 1944 נעצרו יהודיה, הועברו לגטו קלוז׳ וגורשו לאושוויץ. שני בתי העלמין של הקהילה רשומים בפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה.

קהילה על דרך המסחר

לפי מאגר הקהילות של אנו – מוזיאון העם היהודי, ולפי ״פנקס הקהילות – רומניה״ של יד ושם, החלו יהודים להתיישב בהואדין במחצית הראשונה של המאה ה־19. ב־1852 נבנה בית הכנסת הראשון. הקהילה גדלה במהירות: ב־1877 חיו בעיירה 243 יהודים, וב־1910 כבר 1,073, כ־22% מתושביה.

ספר הזיכרון לקהילה, ״זיכרונותי מבנפי־הוניאד״, בעריכת אליעזר לאצי קלפנר (תל אביב, 1990), מקדיש פרקים למקומם של היהודים בכלכלת העיירה ולתנועות הציוניות שפעלו בה. הספר תורגם לאנגלית במסגרת פרויקט ספרי הזיכרון של JewishGen.

הישיבה

הקהילה החזיקה ישיבה, ולפי ״פנקס הקהילות״ היא הייתה ידועה. הפנקס מציין שבה החל את לימודיו פרופ׳ ישעיה תשבי, לימים חוקר הקבלה באוניברסיטה העברית בירושלים. המקורות שבדקנו אינם מזכירים את שמות הרבנים או ראשי הישיבה.

בין שתי המלחמות

אחרי 1918 עברה הואדין, עם כל טרנסילבניה, לרומניה. ב־1927 תקפה קבוצת סטודנטים אנטישמים את בית הכנסת בעיירה, לפי מאגר אנו; ספר הזיכרון מקדיש לאירוע פרק בשם ״פוגרום הסטודנטים״. מפקד 1930 רשם בהואדין 960 יהודים. אחרי עליית ממשלת גוגה־קוזה בדצמבר 1937 נכנסה לתוקף ברומניה חקיקה אנטישמית.

1940–1944: תחת שלטון הונגריה

באוגוסט 1940, בפרס וינה השני, סופח צפון טרנסילבניה, ובו הואדין, להונגריה, והחקיקה האנטי־יהודית ההונגרית הוחלה מיד. לפי ״פנקס הקהילות״, ב־1942 גויסו גברים יהודים בגיל צבא במחוז קלוז׳ לפלוגות עבודה ונשלחו לחזית המזרחית.

אחרי הכיבוש הגרמני של הונגריה, במרץ 1944, הגיע תורם של יהודי הואדין. לפי מאגר אנו, ב־3 במאי 1944 עצרה המשטרה ההונגרית את יהודי העיירה והחזיקה אותם בבית הכנסת המקומי, שם עונו. כעבור כמה ימים הועברו לגטו קלוז׳, ובמאי–יוני 1944 גורשו לאושוויץ. לפי ״ועדת ויזל״, גורשו באותם חודשים לאושוויץ כ־132 אלף יהודים מצפון טרנסילבניה.

גטו קלוז׳ הוקם במפעל הלבנים הישן של העיר. לפי ״אקטואל דה קלוז׳״, שהתבסס על חומרי המוזיאון לזכר השואה בצפון טרנסילבניה, החלה הגטאיזציה ב־3 במאי 1944, אותו יום שבו נעצרו יהודי הואדין. בשיאו הוחזקו בגטו כ־18 אלף איש, יהודי קלוז׳ ויהודי הואדין, גרלה והכפרים שבסביבה, ומהם כ־4,000 ילדים מתחת לגיל 13. משם יצאו שש רכבות לאושוויץ, הראשונה ב־25 במאי והאחרונה בתחילת יוני 1944. רוב המגורשים נרצחו עם הגעתם.

ספר הזיכרון של הואדין מתעד את התקופה בפרקים על פרס וינה, על הגיוס הכללי, על 19 במרץ 1944, יום הכיבוש הגרמני של הונגריה, ועל ״בנפי־הוניאד ב־3 במאי 1944״. חלקו השני הוא רשימת זיכרון לנספי הקהילה.

אחרי המלחמה

ב־1947 חיו בהואדין 345 יהודים, ניצולים שחזרו. בשנים שאחר כך עזבו רובם, ורבים עלו לישראל. מי שנשארו התארגנו בקהילה מקומית שהייתה חברה בפדרציה, ולפי מאגר אנו נותר בעיירה ב־2014 יהודי אחד. כיום בתי העלמין של הואדין שייכים, לפי רשימת הפדרציה, לקהילת יהודי קלוז׳.

לביקור

• בתי העלמין: רשימת בתי העלמין של הפדרציה (2007) מונה שני בתי עלמין, הואדין I והואדין II, שניהם ב־Strada E. Varga. לא מצאנו תיאור עדכני של מצבם.
• בית הכנסת: לא מצאנו מקור עדכני על גורל בית הכנסת, והוא אינו ברשימת בתי הכנסת של הפדרציה.
• תיאום: לא פורסמו שעות. בתי העלמין שייכים לקהילת יהודי קלוז׳, Strada Tipografiei 25, לפי הפדרציה, ואליה יש לפנות מראש.
• בסביבה: קלוז׳, עם ״בית הכנסת לזכר המגורשים״; גרלה; זלאו; אורדיה.