יהודי אלבה יוליה: עיר הנסיכים ומושב הרב הראשי

אלבה יוליה — ג׳ולופהרוואר (Gyulafehérvár) בהונגרית, קרלסבורג (Karlsburg) בגרמנית — הייתה בירת נסיכות טרנסילבניה, ובמשך כמאתיים שנה המקום היחיד בטרנסילבניה שבו הותר ליהודים לגור. רבניה נחשבו לרבנים הראשיים של יהודי טרנסילבניה כולה, ובית הכנסת שלה, שנחנך ב־1840, נחשב לבית הכנסת הבנוי הראשון בטרנסילבניה. הקהילה זעירה היום, אבל בית הכנסת המשוקם ובית העלמין העתיק עדיין עומדים בלב העיר.

כתב הזכויות של גבור בתלן

לפי האנציקלופדיה של YIVO, יהודים מתועדים בעיר כבר בסוף המאה ה־16, והאנציקלופדיה יודאיקה מזכירה מסמך עברי משנת 1591 שבו נזכר בית דין באלבה יוליה. היו אלה יהודים ספרדים, שהגיעו מהאימפריה העות׳מאנית. ב־1623 העניק הנסיך גבור בתלן (Bethlen Gábor) כתב זכויות ליברלי של מגורים ומסחר, שנוסח בהשתדלותו של אברהם סאסה, רופא יהודי מקושטא; האספה הלאומית אישרה אותו ב־1627. לפי היודאיקה, בעקבות ה־Approbatae Constitutiones של 1653 הוגבלו מגורי היהודים בטרנסילבניה לאלבה יוליה בלבד, ואחרי פרעות אישר הנסיך מיכאיל אפאפי את הזכויות מחדש ב־1673.

הנוסע השוודי קונרד יעקב הילטנברנדט דיווח ב־1656 על בית כנסת בעיר. הקהילה הייתה קטנה: 12 משפחות ב־1689 ו־54 ב־1754, לפי YIVO. מפקד מ־1735 מונה יהודים שהגיעו מפולין, מטורקיה, ממולדובה, מוולאכיה, מהונגריה, ממורביה ומבלגרד.

מושב הרב הראשי של טרנסילבניה

במאה ה־18, תחת שלטון ההבסבורגים, גבר בהדרגה משקלם של האשכנזים, והקהילה הועמדה תחת חסותו של הבישוף הקתולי של אלבה יוליה. פנקס הקהילה מהשנים 1736–1835, שנכתב בכמה שפות, מתאר הנהגה של נשיא, ועד של חמישה עד שבעה חברים ובית דין של שלושה עד חמישה דיינים. רב העיר נחשב לרב הראשי של כל יהודי טרנסילבניה: לפי היודאיקה מ־1754 עד 1868, ולפי YIVO עד 1879. הראשון הידוע הוא הרב אברהם יצחק רוסו (נפטר ב־1738), והאחרון — הרב אברהם פרידמן (1845–1879).

הדמות הבולטת בשושלת היא הרב יחזקאל פאנט (1783–1845), יליד ביליץ שבשלזיה, שכיהן באלבה יוליה מ־1823 ועד מותו. לפי היודאיקה, הוא חיזק את חיי הדת גם בקהילות המרוחקות, ובימיו עברה הקהילה מנוסח ספרדי לנוסח אשכנזי. ספר השו״ת שלו, ״מראה יחזקאל״ (נדפס ב־1875), נחשב לקובץ השו״ת הראשון של רב טרנסילבני, ובנו מנחם מנדל ייסד את שושלת דעש החסידית.

בית הכנסת ״מראה יחזקאל״

בית הכנסת עומד ברחוב טודור ולדימירסקו (Strada Tudor Vladimirescu) 2, במרכז העיר התחתית. לפי אתר התיירות של מחוז אלבה, ב־1827 נכשלה בקשת הקהילה לבנות בית כנסת מאבן מחוסר קרקע, והבישופות הקתולית העמידה לרשותה מגרשים; לפי ההיסטוריונים דניאל דומיטרן וטודור בורשן, הקרקע הוחכרה לה ל־99 שנה. מקורות מקומיים מתארכים את תחילת הבנייה ל־1822. ב־1840 נחנך הבניין, ובית הכנסת נקרא על שם ספרו של הרב פאנט. הוא בנוי אולם אחד בסגנון מאופק, עם יסודות בארוקיים וקלסיציסטיים; ארון הקודש בקיר המזרחי ועזרת הנשים בקומה העליונה. בחדר סמוך לכניסה, לפי המסורת המקומית, היה פעם בית מעצר של בית הדין. בחזית תקועים עד היום שלושה כדורי תותח מימי המצור על העיר במהפכת 1848–1849.

לידו עמד ״בית הכנסת החדש״, שנבנה לקהילה הספרדית ושימש אחר כך את כל הקהילה. המקורות חלוקים בתאריכים: הוא הושלם ב־1883 לפי דומיטרן ובורשן ולפי אתר המחוז, ונפתח ב־1886 לפי YIVO. בית הכנסת החדש נהרס בתקופה הקומוניסטית — ב־1983 לפי אתר העירייה ״Memoria Urbis״, ״בסביבות 1980״ לפי YIVO.

אמנציפציה, פילוג ואיחוד

במחצית השנייה של המאה ה־19 גדלה הקהילה: 735 יהודים ב־1850–1851, 1,221 ב־1869 ו־1,586 ב־1910 — 13.6% מתושבי העיר. אחרי הקונגרס היהודי בפשט ב־1868–1869 הצטרפה הקהילה, לפי YIVO והיודאיקה, לזרם ״הסטטוס קוו אנטה״; דומיטרן ובורשן מתארים אותה כאורתודוקסית. קהילה אורתודוקסית נפרדת קמה לפי היודאיקה ב־1908 ולפי YIVO ב־1928, וב־1932 התאחדו שתיהן. ב־1883 יצא בעיר העיתון Siebenbürger Israelit. בתחילת המאה ה־20 ישבו רוב היהודים בגרעין העיר הישנה, סביב הרחוב המכונה היום Regiment 24 Dorobanți, שבו עמדו מוסדות הקהילה.

1938–1944: חוקים, החרמות ועבודת כפייה

ב־1938 התפוצצה פצצה בבית הכנסת הישן. איש לא נפגע, כי באותו בוקר התקיימה התפילה בבית הכנסת השכן, והחשד נפל על אנשי ״משמר הברזל״. המקורות חלוקים בתאריך: 23 באוקטובר לפי אתר ההדרכה העירוני, 20 בנובמבר לפי סוכנות הידיעות אג׳רפרס. לפי אתר המחוז, הבניין נפתח מחדש ב־1939 בכספי תרומות.

אחרי פרס וינה השני (אוגוסט 1940) נשארה אלבה יוליה בדרום טרנסילבניה, בשלטון רומני. יהודיה לא נשלחו לאושוויץ כמו יהודי צפון טרנסילבניה ההונגרית, אבל סבלו מהחקיקה האנטי־יהודית של משטר אנטונסקו. על סמך צו־חוק 842 מ־28 במרץ 1941 הולאמו נכסי היהודים בערים: הרשימה שאושרה ב־24 ביוני 1941 מונה 244 נכסים בעיר, 225 מהם של אנשים פרטיים. לפי היודאיקה, באותה שנה הוחרם כל רכוש הקהילה והגברים גויסו לעבודת כפייה. בתערוכת ארכיון המחוז (2014) הוצגו מסמכים על רופאים, רוקחים ומהנדסים שנשלחו לחפור תעלות ולבנות גשרים, ועל מנת לחם של 150 גרם ליום. השלטונות ריכזו בעיר יהודים מן הסביבה, ולפי היודאיקה הקרבות של 1944 הביאו גל נוסף. באוגוסט 1942 אישרה ממשלת אנטונסקו תוכנית לגרש את יהודי רומניה לפולין, שהייתה אמורה להתחיל במחוזות טימיש, טורדה וארד, אך היא בוטלה. ב־1947 הגיע מספר היהודים בעיר לשיאו — 2,070.

אחרי המלחמה והיום

ההגירה לישראל, בעיקר משנות ה־60, צמצמה את הקהילה. YIVO מונה 45 יהודים ב־2003, ובמפקד 2011 נרשמו 19. בראש הקהילה עומדת ליה בורזה; ב־2021 מנתה הקהילה כחמישים חברים, ותפילות בציבור נדירות. בית הכנסת שוקם בשנים 2012–2017 במימון ממשלת רומניה והפדרציה, ונחנך מחדש בנובמבר 2017. על יציע הנשים מוצגת תערוכה של חפצי דת וחיי יום־יום. ביולי 2026 רוססו כתובות על חזיתו; המשטרה פתחה בחקירה בחשד לקידום רעיונות אנטישמיים, והארכיבישופות האורתודוקסית גינתה את המעשה.

בית העלמין העתיק

בית העלמין היהודי ברחוב וסיליה אלקסנדרי (Strada Vasile Alecsandri) נחשב לעתיק בטרנסילבניה. הוא מופיע בתוכנית העיר מ־1752, ולפי מקורות מקומיים נקנתה הקרקע מהעירייה ב־1764; דומיטרן ובורשן כותבים שפעל כבר במאה ה־17. יש בו 2,038 קברים ו־1,960 מצבות, בארוקיות וקלסיציסטיות ברובן; עד אמצע המאה ה־19 נכתבו הכתובות בעברית בלבד. בבית קברות זה קבור הרב יחזקאל פאנט, ומבקרים משאירים פתקים בקפלה שעל קברו. ב־1999 ניפצו ונדלים מצבות. במימון שגרירות ארה״ב שומרו ושוקמו 111 מצבות בחלקה העתיקה, ותוצאות הפרויקט הוצגו במרץ 2024.

לביקור

• בית הכנסת ״מראה יחזקאל״: רחוב טודור ולדימירסקו 2 (לפי רשימת הפדרציה ואתר המחוז). לא פורסמו שעות פתיחה קבועות; ביקורים, גם בקבוצות, בתיאום עם הקהילה.
• בית העלמין: כדאי לתאם עם הקהילה את הגישה.
• תיאום: קהילת יהודי אלבה יוליה, רחוב טודור ולדימירסקו 4, טלפון ‎0258-817-840 לפי אתר הפדרציה.
• בסביבה: המצודה של אלבה יוליה; אַיוּד; סיביו; דבה.