יהודי קארוי: עיר הרוזן והגטו של 1944

קארוי — נאג׳קארוי (Nagykároly) בהונגרית, ״קרולי״ בפי היהודים — היא עיר האחוזה של משפחת הרוזנים קארולי בצפון־מערב רומניה, בין סאטו מארה לאורדיה. בין שתי מלחמות העולם היה כאן כמעט כל תושב שביעי יהודי, ובשנים 1926–1934 כיהן בה ברבנות הרב יואל טייטלבוים, לימים האדמו״ר מסאטמר. באביב 1944, תחת שלטון הונגריה, רוכזו יהודי העיר בגטו, הועברו לגטו סאטו מארה ומשם גורשו לאושוויץ.

יהודי הרוזן

לפי האנציקלופדיה יודאיקה, ב־1720 הזמין אדון העיר שתים־עשרה משפחות יהודיות להתיישב בה, ובאותה שנה מתחילים חיי הקהילה המאורגנים. מקורות מקומיים מייחסים את ההזמנה לרוזן שנדור (אלכסנדרו) קארולי ומציינים את השנים 1720–1740; לפי מאגר מוזיאון אנו, הביא הרוזן באמצע המאה ה־18 גם רב מבחוץ כדי לבסס את ישיבת היהודים באחוזתו. המתיישבים גרו ברובע שכונה ״מעבר היהודים״. ב־1740 נמנו בעיר 66 יהודים, ב־1770 — 56 משפחות, ובשנות ה־60 של המאה ה־19 — כ־300 משפחות. ב־1785 נבנה בית הספר היהודי הראשון.

קרבתה של קארוי לגליציה הביאה אליה מהגרים גליצאים, שהגדילו את הקהילה והכניסו בה השפעה חסידית. יהודי העיר עסקו בעיקר בסחר בעורות, בכלי עבודה, בעצים ובחומרי בניין. ב־1891 חיו בה 2,073 יהודים מתוך 13,475 תושבים, ב־1910 — 2,491 מתוך 16,078, וב־1930, תחת שלטון רומניה, 2,394 מתוך 16,042.

ישיבה, רבנים והאדמו״ר מסאטמר

אחרי הקונגרס היהודי הכללי בהונגריה ב־1868–1869 השתייכה הקהילה לזמן מה לזרם ״הסטטוס קוו אנטה״; ב־1881 נוסדה בעיר קהילה אורתודוקסית, ולבסוף הפכה גם הקהילה הוותיקה לאורתודוקסית. ב־1883 נוסדה בעיר ישיבה. לפי היודאיקה כיהן בקארוי בשנים 1926–1934 הרב יואל טייטלבוים, שעבר ממנה לרבנות סאטו מארה — סאטמר — ואחרי השואה הקים בניו יורק את חסידות סאטמר.

בית הכנסת ברחוב פרוגרסולוי

לפי היודאיקה נבנו בקארוי שני בתי כנסת גדולים, ב־1870 וב־1901. בית הכנסת ששרד עומד ברחוב פרוגרסולוי 6 (Strada Progresului 6), והמקורות חלוקים בתאריכיו: ברשימת בתי הכנסת של הפדרציה נרשמה השנה 1870, בדף שהפדרציה הקדישה לבניין — 1893, ובעיתונות המקומית נכתב שבנייתו החלה ב־1866 ושהקהילה הנאולוגית שיפצה ושינתה אותו ב־1890. הפדרציה מתארת אותו כ״בית הכנסת המונומנטלי״ של קארוי, בשטח של 585 מ״ר ובסגנון אקלקטי יוצא דופן.

הבניין בעל שלוש ספינות בסגנון רומנטי־מאורי, והספינה המרכזית רחבה רק מעט מהצדדיות. בחזית שני עמודים גבוהים מהשאר ממסגרים את הכניסה, ומעליה חלון ורד; על הכרכוב שני לוחות אבן של עשרת הדיברות, ומגן דוד חוזר באפריז. באפסיס האחורי — גומחת ארון הקודש. לפי מקורות מקומיים, הקהילה האורתודוקסית בנתה בסמוך בית כנסת קטן בהרבה, שאינו קיים עוד. לפי אתר התיירות welcometoromania עומדת לפני בית הכנסת אנדרטה לזכר קורבנות השואה.

בית הכנסת אינו מופיע בין בתי הכנסת הפעילים ברשימת הפדרציה. ביוני 2023 הביא ראש העיר למועצת העיר הצעות החלטה שעניינן העברת ניהול הבניין לעירייה ושיקומו, ובאפריל 2025 דווח שהעירייה הגישה, עם העיר התאומה ניירבאטור שבהונגריה, פרויקט חוצה־גבולות לשיקומו. לא מצאנו דיווח על אישור המימון.

1940–1944: תחת שלטון הונגריה

בפרס וינה השני, באוגוסט 1940, עברה קארוי עם כל צפון טרנסילבניה לשלטון הונגריה. לפי היודאיקה, ב־1941 גורשו יהודי העיר שהוגדרו ״זרים״ לקמנץ־פודולסקי שבאוקראינה ונרצחו שם. ספר הזיכרון של הקהילה מקדיש פרקים גם לחוקים האנטי־יהודיים ולפלוגות עבודת הכפייה של הצבא ההונגרי. לפי היודאיקה חיו בעיר ב־1944 2,255 יהודים.

הגטאות בצפון טרנסילבניה הוקמו מ־3 במאי 1944. לפי הכרונולוגיה של פרויקט ״הבתים בעלי הכוכב״ ההונגרי, גם בקארוי הוקם גטו, ויהודי העיר והסביבה נשלחו לגטו סאטו מארה; המוזיאון הווירטואלי לשואה בצפון טרנסילבניה מתאר את קארוי כ״מרכז ריכוז זמני״. בגטו סאטו מארה רוכזו בסך הכול כ־18,800 יהודים, והוא היה השני בגודלו בצפון טרנסילבניה. ממנו יצאו שש רכבות, דרך קושיצה, ובהן 18,863 בני אדם; הן הגיעו לאושוויץ בין 21 במאי ל־3 ביוני 1944. גם יהודי הכפרים שבסביבה, כמו קראידורולט, רוכזו תחילה בגטו קארוי ומשם הועברו לסאטו מארה, לפי סקר בית העלמין של JewishGen.

אחרי השואה

ב־1947 חיו בקארוי כ־590 יהודים, ניצולים ששבו ויהודים מן הסביבה, ורבים מהם עלו לישראל. ב־1969 נותרו כ־40, ב־1977 כ־20, ובראשית המאה ה־21, לפי היודאיקה, הקהילה כמעט חדלה לפעול. ניצולי העיר הוציאו בירושלים ב־2018 את ״ספר זיכרון ליהודי קארוי (נאג׳ קארוי) והסביבה״ בעריכת ישראל ויזר; רשימת הנספים מן הספר תורגמה לאנגלית ומופיעה באתר JewishGen.

בתי העלמין

לפי פרויקט בתי העלמין של JewishGen יש בקארוי שני בתי עלמין יהודיים. הישן, ברחוב שוימולוי (Strada Șoimului), כולל מצבות מהעשור השני של המאה ה־19 ועד שנות ה־80 שלה; כ־70% מהן בעברית בלבד, והן נוקו בעשור שלפני 2019 וקריאות. החדש, ברחוב אובורולוי (Strada Oborului), נפתח באמצע שנות ה־80 של המאה ה־19; גברים ונשים קבורים בו בדרך כלל בנפרד. בביקורים ב־2019 וב־2025 נמצאו שני בתי העלמין מטופלים היטב, ושומר הגר בסמוך לבית העלמין החדש מסייע לבאים.

לביקור

• בית הכנסת: רחוב פרוגרסולוי 6 (Strada Progresului 6), לפי אתר הפדרציה. הבניין אינו פעיל ולא פורסמו שעות פתיחה; את החזית ואת האנדרטה אפשר לראות מהרחוב.
• בתי העלמין: רחוב שוימולוי (הישן) ורחוב אובורולוי (החדש), לפי JewishGen. לחיפוש קברים כדאי להביא מישהו שקורא עברית.
• תיאום: לקארוי אין קהילה ברשימת אנשי הקשר של הפדרציה. הקהילה הקרובה היא קהילת יהודי סאטו מארה, רחוב דצ׳בל 4A (Strada Decebal 4A), טלפון לפי אתר הפדרציה: ‎0261-713-703.
• בסביבה: סאטו מארה — בית הכנסת הגדול ואנדרטת הגטו; אורדיה.