יהודי טרגובישטה: בית הכנסת הנסתר בבירת ולאכיה

טרגובישטה, בירתה של נסיכות ולאכיה במשך כמעט שלוש מאות שנה, לא הייתה מעולם מרכז יהודי גדול: בשיאה, ב־1930, חיו בה 551 יהודים. מהקהילה הקטנה הזאת נשאר בית כנסת יוצא דופן — בניין בסגנון הלאומי הרומני, המוסתר בחצר בין בלוקים של מגורים — ובית עלמין קטן על גבעה בשולי העיר.

סוחרים בעיר הנסיכים

בימי הביניים אין עדות ליהודים בטרגובישטה, וראשית הקהילה היא, כפי שנכתב בעיתונות המקומית, שאלה פתוחה למחקר. לפי סקירה שפרסמה עיריית טרגובישטה ב־2023, הנוסע פאולוס מחאלב מזכיר במאה ה־17 סוחרים יהודים שסחרו בעיר, ובימי הנסיך מתיי בסרב (Matei Basarab) הוטבל בה סוחר יהודי. בשנים 1812–1818, בימי הנסיך קרג׳ה, ברחו לטרגובישטה משפחות יהודיות מפלויישט מפני המגפה. ב־1840 ישבו בעיר כ־40 משפחות, וב־1861 התפלל מניין בבית שכור.

קהילה קטנה במאה ה־19

ב־1881 כבר היו לקהילה בית ספר, בית כנסת ובית עלמין. ב־1892 נמנו בעיר 392 יהודים מתוך 8,922 תושבים, וב־1899 — 337 מתוך 9,398. ב־1897 חתמו 42 מבני הקהילה על מסמך שנועד להקים מסגרת קהילתית שתחזיק בית ספר ובית כנסת ותתמוך בעניים, ונבחרו ארבעה גבאים (אפיטרופים) לשלוש שנים: הרש גולדשטיין, י״א וייס, איסק היימן והרמן גרינבלט. ב־1905 נפתח בית ספר יהודי חדש, במימון הקהילה וחברת ההתיישבות היהודית (JCA).

במפקד 1930 נמנו בעיר 551 יהודים, 2.2% מהאוכלוסייה. לפי סקירת העירייה, היו ביניהם רופאי שיניים, סוחרים, בעלי בתי קולנוע, עורכי דין ומנהל בנק.

בית הכנסת ברחוב גריגורה אלכסנדרסקו

בית הכנסת עומד ברחוב גריגורה אלכסנדרסקו 37 (Strada Grigore Alexandrescu 37), בתוך תחום העיר העתיקה, והוא רשום כמונומנט היסטורי (DB-II-m-B-17175). לפי העירייה, בית כנסת נזכר כאן לראשונה ב־1880; לפי עדותו של ראש עיר לשעבר, את הבניין והקרקע מכר לקהילה הבויאר ורגו מבוקרשט, ובמפת העיר מ־1886 מסומן הבניין בשם ״טונלו״ — על שם אולם הנשפים ״טונל״ שפעל בו. ב־1905 החלה בנייתו מחדש בכספי תרומות, והיא הושלמה ב־1912; את התאריכים 1905–1912 מציינים גם לוחות ההקדשה בפרוזדור, שתועדו בידי המרכז לאמנות יהודית של האוניברסיטה העברית. ברשימת הפדרציה נרשמה לבית הכנסת השנה 1880.

לפי המרכז לאמנות יהודית, הבניין נבנה לבנים בסגנון הנאו־ברנקובני — הסגנון הלאומי הרומני של סוף המאה ה־19 וראשית המאה ה־20, שינק מאדריכלות ימי הנסיך קונסטנטין ברנקובאנו — והוא אינו נראה מהרחוב, משום שהוא עומד בלב מתחם של בלוקים. בפנים השתמרו בחלקם ציורי קיר באותו סגנון, ובהם מגיני דוד, ובקיר המזרחי בולט ארון קודש מעוטר במדליוני פרחים ובנשרים. חוקרי המרכז רואים בבחירת הסגנון הלאומי ביטוי לרצונם של היהודים להציג את עצמם כחלק מהחברה הרומנית. ב־1924 ביקשה הקהילה היתר לבנות בחצר בית הכנסת דירה לכלי הקודש.

אחרי 1940 נותר בית הכנסת בלי קהילה שתתחזק אותו והידרדר, ובבית הספר ובבית כלי הקודש הסמוכים התמקמו מוסדות אחרים. לפי העירייה, בעשור הראשון של המאה ה־21 שופץ הבניין בשיתוף פעולה בין אוניברסיטת ואלאכיה לבין נציגי הקהילה היהודית של פלויישט, והיום הוא משמש אולם קונצרטים. ברשימת הפדרציה אינו מופיע כבית כנסת פעיל.

1940–1944: נישול, בריחה ומחנה טייש

טרגובישטה, בלב הממלכה הישנה (הרגאט), נשארה כל ימי המלחמה תחת שלטון רומניה. לפי סקירת העירייה, בנובמבר 1940, בימי המשטר הלגיונרי, נצטוו הסוחרים היהודים למסור את עסקיהם; סחורתם נרשמה, וכעבור חודש הוצעה למכירה ב־10–20 אחוז מערכה. לפי המרכז לאמנות יהודית, כשלושה רבעים מיהודי העיר עזבו אותה בשנים 1940–1941 ולא חזרו; ב־1941 נותרו בה 135 יהודים, וב־1947 — 130.

בטייש (Teiș) שבמחוז דמבוביצה, סמוך לטרגובישטה, פעל ב־1941 מחנה מעצר ליהודים. לפי פנקס הקהילות, אחרי ההפצצה הסובייטית על פלויישט ב־14 ביולי 1941 גורשו כל הגברים היהודים של פלויישט למחנה טייש — ורב העיר סירב לשחרור שהוצע לו והלך עם קהילתו; המחנה פורק ב־1 בינואר 1942. רשימת העצירים שהשתמרה בארכיון משרד ההגנה הרומני, ומפורסמת ב־JewishGen, מונה 1,225 יהודים במחנה ב־1 באוקטובר 1941, וארבעה מהם מתו בו. לפי מאמר מערכת בעיתונות המקומית, רוב העצירים שוחררו בסוף ספטמבר 1941 בתנאי שיעזבו את אזור הנפט, והשתקעו בעיקר בבוזאו ובבראילה.

בית העלמין

בית העלמין היהודי שוכן על גבעה בשולי העיר, ברובע רומלוקס (Romlux). לפי סקר של פרויקט בתי העלמין של JewishGen, המצבה העתיקה בו מ־1871, הקבורה האחרונה הייתה ב־1980, ובו בין 20 ל־100 מצבות על שטח של כ־120 על 60 מטר, ואנדרטה לזכר השואה; גם קהילת פוצ׳יואסה הסמוכה קברה בו את מתיה. מאמר מערכת שפורסם ב־2022 מציין נתונים אחרים — מצבה עתיקה מ־1887, כמאה קברים וקבורה אחרונה ב־1968 — ומתאר מקום מוזנח, הנפקד בעיקר ביום הגיבורים. על האנדרטה, כך לפי המאמר, כתובת דהויה המבקשת להתפלל לזכר קורבנות הברבריות הנאצית.

לפי אותו מאמר נקבר כאן גם שלמה הרמן קורנהאוזר, שסייע ליהודים בתקופת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה, נידון למוות בידי הגרמנים ונתלה בטרגובישטה ב־6 במרץ 1917; המלך פרדיננד העניק לו לאחר מותו את עיטור ״המופת הצבאי״.

לביקור

• בית הכנסת: רחוב גריגורה אלכסנדרסקו 37 (Strada Grigore Alexandrescu 37), לפי הפדרציה והעירייה. אולם קונצרטים; לא פורסמו שעות פתיחה.
• בית העלמין: ברובע רומלוקס; שער נעול, ביקור בתיאום.
• תיאום: בטרגובישטה אין קהילה רשומה בפדרציה; בית העלמין מטופל לפי העיתונות המקומית בידי קהילת פלויישט — רחוב בסרבילור 12, טלפון ‎0244-511-932, לפי אתר הפדרציה.
• בסביבה: פלויישט; ומשם עמק פרהובה ובראשוב.