יהודי טורדה: קהילה אורתודוקסית על הגבול

טורדה — טורדה (Torda) בהונגרית, תורנבורג (Thorenburg) בגרמנית — היא עיר המלח העתיקה על נהר האריש, כשלושים קילומטר מדרום־מזרח לקלוז׳. במשך דורות נאסר על יהודים לגור באזורי המכרות, ולכן הקהילה כאן צעירה יחסית; אבל בין שתי מלחמות העולם הייתה טורדה מרכז של היהדות האורתודוקסית בטרנסילבניה. בשנות מלחמת העולם השנייה נשארה העיר בצד הרומני של הגבול, ודרכה עברו פליטים יהודים מצפון טרנסילבניה שבידי הונגריה.

עיר מלח סגורה בפני יהודים

לפי האנציקלופדיה של YIVO, איסור קיסרי אוסטרי שהוטל בין 1693 ל־1700 מנע מיהודים להתיישב באזורי המכרות של טרנסילבניה, וטורדה, שחייה סבבו סביב מכרות המלח, הייתה אחד מהם. ההגבלות הוקלו אחרי 1850 ובוטלו רשמית בינואר 1860. האנציקלופדיה יודאיקה מזכירה מסמך משנת 1669 שבו חתם יהודי מאלבה יוליה על הסכם עם תושבי העיר, ומתארת ראשית התיישבות בסוף המאה ה־18 וארגון קהילתי בשנות ה־30 של המאה ה־19. המספרים מלמדים על קהילה זעירה עד אמצע המאה ה־19: לפי YIVO חיו בעיר שישה יהודים בלבד ב־1850 ו־65 ב־1857.

אחרי ביטול ההגבלות גדלה הקהילה בהתמדה: 326 יהודים ב־1900, 482 ב־1910 ו־852 ב־1930 — 4.2% מתושבי העיר. היהודים עסקו במסחר ובבנקאות, היו ביניהם בעלי טחנות ובתי חרושת, בעלי מלאכה ואנשי מקצועות חופשיים, ורחוב אמינסקו של היום היה לב הרובע היהודי הישן.

מרכז של האורתודוקסיה הטרנסילבנית

אחרי הקונגרס היהודי הכללי בהונגריה ב־1868–1869 בחרה הקהילה בזרם האורתודוקסי ונשארה בו כל ימיה; בניגוד לקלוז׳ השכנה, מעטים בלבד הצטרפו לנאולוגים. בראשה עמדו שלושה רבנים בלבד במשך כשמונים שנה: הרב פילופ וזל (1865–1898), בנו הרב בן־ציון אלברט וזל (1900–1938) והרב יוסף אדלר (1938–1944). לפי היודאיקה ו־YIVO, הרב וזל והרב אדלר עמדו גם בראש הלשכה המרכזית של הקהילות האורתודוקסיות בטרנסילבניה, וכך הפכה עיר קטנה יחסית למרכז ארגוני של האורתודוקסיה בכל המחוז.

מטורדה יצא בשנים 1933–1940 השבועון האורתודוקסי בהונגרית Hoemesz (״האמת״). לצד הרבנות פעלו בעיר תנועות ציוניות, וב־1936 נוסד בה מועדון יהודי.

בית הכנסת ברחוב אמינסקו

לפי YIVO הוקם בית הכנסת הראשון של הקהילה ב־1868. במקומו, ברחוב מיהאי אמינסקו (Strada Mihai Eminescu), נבנה בשנות ה־20 של המאה ה־20 בית הכנסת הגדול. המקורות חלוקים בתאריך: מקורות מקומיים מציינים את השנים 1921–1926, רשימת בתי הכנסת של הפדרציה נוקבת ב־1926, YIVO ב־1920 והיודאיקה ב־1932. הבניין אקלקטי, עם יסודות מאוריים: על החזיתות הצפונית והדרומית תבליטים של זוגות אריות, סמל שבט יהודה; הכניסה במערב וארון הקודש באפסיס המזרחי. מעל הכניסה שתי כתובות בעברית, והתחתונה שבהן מתהלים: ״זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו״.

לפי אתר Biserici.org, בתוך האולם תלויים לוח אבן שחור ועליו עשרת הדיברות, שנתרם לזכר ר׳ משה דוב גלאנץ ורעייתו רייזל, ולוח זיכרון לרב בן־ציון וזל, שנפטר ב־25 בפברואר 1938. התפילה האחרונה התקיימה בבניין ב־1986 לפי מקורות מקומיים, ב־1996 לפי אתר התיירות של מחוז קלוז׳; ב־2000 נמכרו הספסלים. בית הכנסת אינו מופיע בין בתי הכנסת הפעילים ברשימת הפדרציה. ב־2012 הוצגו בגלריה העירונית של טורדה הצעות של סטודנטים לאדריכלות מקלוז׳ להסבת הבניין ולהרחבתו, אך לא מצאנו מקור עדכני על תוכנית שיקום.

מלחמת העולם השנייה: בצד הרומני של הגבול

בפרס וינה השני, באוגוסט 1940, נקרע צפון טרנסילבניה — ובו קלוז׳ — מרומניה ונמסר להונגריה. טורדה נשארה ברומניה, סמוך לגבול החדש. ב־1940 חיו בה 726 יהודים; ב־1942 ריכזו השלטונות הרומניים בעיר את יהודי הכפרים שבסביבה, ומספר היהודים עלה ל־1,805. לפי ההיסטוריון אוטמר טרשקה, באוגוסט 1942 אישרה ממשלת אנטונסקו תוכנית לגרש את יהודי רומניה, שהייתה אמורה להתחיל ביהודי מחוזות טימיש, טורדה וארד. התוכנית לא יצאה לפועל.

הקרבה לגבול הפכה את טורדה לתחנת מעבר. לפי YIVO הוקם בה ב־1943 מרכז הצלה שפעל עם התנועות הציוניות ובהדרכת הרב משה וינברגר (לימים כרמילי־וינברגר), הרב הנאולוגי של קלוז׳; דרכו עברו 2,500–3,000 פליטים יהודים מהונגריה, מפולין ומסלובקיה אל בוקרשט ואל קונסטנצה, ומשם רבים מהם הפליגו לארץ ישראל. במאי 1944, כשהחלו הגירושים מצפון טרנסילבניה לאושוויץ, ברח הרב עצמו מקלוז׳ לטורדה, ומשם הגיע לבוקרשט בתעודות מזויפות. ההיסטוריון אנטוניו פאור מצטט דיווח של משטרת רומניה מ־25 במאי 1944, שלפיו בדיקות של משטרת טורדה העלו כי יהודים רבים מקלוז׳ מנסים לחצות את הגבול לרומניה באופן בלתי חוקי. גם הפרופסור ראול שורבן תיאר רשת עזרה בטורדה, אך ההכרה בו כחסיד אומות העולם שנויה במחלוקת בין ניצולים והיסטוריונים.

בסתיו 1944, אחרי שרומניה עברה לצד בעלות הברית, כבשו כוחות הונגריים את טורדה. לפי היודאיקה, כחמישה שבועות אחר כך גירשו אותם הכוחות הסובייטיים — לפני שיהודי העיר גורשו.

אחרי המלחמה והיום

ההגירה לישראל ולמקומות אחרים צמצמה את הקהילה במהירות. לפי היודאיקה, אחרי המלחמה התפללו בבית הכנסת הגדול בחגים בלבד; בראשית שנות ה־70 נותרו בעיר כ־150 יהודים, וב־2003 — 24 בלבד, לפי YIVO, והם שייכים לקהילת קלוז׳. אין בטורדה קהילה נפרדת ברשימת הפדרציה.

לביקור

• בית הכנסת: רחוב מיהאי אמינסקו, בלב הרובע היהודי הישן (מספר 24 לפי מקורות מקומיים; ברשימת הפדרציה המספר אינו קריא). הבניין אינו פעיל, ולא פורסמו שעות פתיחה; את החזית ואת תבליטי האריות אפשר לראות מהרחוב.
• בית העלמין: לא מצאנו מקור עדכני ומהימן על מיקומו ומצבו של בית העלמין היהודי בטורדה. לפני הביקור כדאי לברר עם קהילת יהודי קלוז׳.
• תיאום: קהילת יהודי קלוז׳, רחוב טיפוגרפיי 25 (Strada Tipografiei 25), טלפון לפי אתר הפדרציה: ‎0264-433-470.
• בסביבה: קלוז׳ — בתי הכנסת והאנדרטה לקורבנות 1944; טרגו מורש.