בתי הכנסת של באקאו: ״פופשויניקעס שיל״ ושני בתי עלמין

מבין יותר מעשרים בתי הכנסת ובתי התפילה שפעלו בבאקאו ערב מלחמת העולם הראשונה, אחד בלבד נותר שלם: בית הכנסת של סוחרי התבואה, שהיהודים קראו לו ״פופשויניקעס שיל״, בית הכנסת של סוחרי התירס. אחרי עשרות שנים שבהן עמד סגור, מוסתר מאחורי בלוקים של מגורים, הוא נחנך מחדש בנובמבר 2024. לצדו פועל בית תפילה קטן, ובשולי העיר שוכנים שני בתי עלמין, אחד מהם מראשית המאה ה־18.

עשרים וחמישה בתי כנסת

לפי ההיסטוריון יצחק קארה פעלו בבאקאו 14 בתי כנסת ב־1864, 21 בסביבות 1890, ו־25 ב־1939. ״בית הכנסת הגדול״ הראשון, ליד כנסיית סנט ניקולאי, נשרף ב־1853, ובאותה שריפה עלה באש גם בית הכנסת של החייטים, שנוסד ב־1815. רובם עמדו לאורך רחוב לקה ובסמטאות סביבו, וכל אחד ייצג קבוצה: חייטים ותיקים וחייטים צעירים, סנדלרים, פרוונים, עגלונים, בנאים ובורסקאים. אחרים נשאו שם של רב, כמו ״רבי ישראל״ או בית הכנסת של משפחת שפרן, או שם של תורם, כמו בית הכנסת של רבקה ואוזיאס הרשקוביץ.

החוקרת ניקוצה־מינודורה דרמבה מצאה ברישומי הקהילה מ־1922 שבית הכנסת של סוחרי התבואה היה הגדול שבהם: 300 משפחות, 1,414 נפש, פי שלושה ויותר מכל קהילת מתפללים אחרת. במחקר שפרסם ב־2022 הראה ההיסטוריון עמנואל באלאן שבשנים 1940–1941 דווקא גדל מספר בתי התפילה בעיר, כשיהודי המחוז גורשו לבאקאו, ושחלק מבתי הכנסת הופקעו בידי הצבא. לפי קארה, מנהיגי הקהילה הוחזקו כבני ערובה בבית הכנסת של סוחרי התבואה ובבית הכנסת ״רבי ישראל״ עד 1942.

את המלחמה שרדו רוב הבניינים. את ההרס הביאו תוכניות הבנייה של התקופה הקומוניסטית: לפי קארה ודרמבה נהרסו כמעט כולם עד אמצע המאה ה־20 ובשנים שאחריה, ונותרו רק שניים, בית הכנסת של סוחרי התבואה ובית הכנסת על שם הרב אברהם אריה רוזן.

בית הכנסת של סוחרי התבואה

הבניין ברחוב שטפן צ׳ל מארה 35 (Strada Ștefan cel Mare 35) משתרע על 397 מ״ר. שנת הבנייה שנויה במחלוקת: הפדרציה של הקהילות היהודיות רושמת 1887, עיתונות מקומית מביאה 1899, ורשימת המונומנטים של העירייה 1906. לפי דרמבה ניזוק הבניין בשריפה במאי 1927 ונבנה מחדש, והורחב בשנים 1935–1945; מקורות אחרים מסתפקים באמירה שעבר כמה שריפות.

מבחוץ זהו מבנה בן שתי קומות, בהרכב קלסי עם עיטורים בארוקיים וגג פח גבוה ומעוגל. בפנים אולם מרובע ומקומר, ועזרת נשים הנישאת על עמודים משלושה צדדים. ארון הקודש בנוי ומעוטר בתבליט קלסי, והבימה עומדת במרכז האולם, כמקובל בבתי הכנסת האורתודוקסיים. לפי Adevărul היו בו 300–400 מקומות באולם וכ־350 בעזרת הנשים.

ציורי הקיר של מנדל גרינברג

האוצר של בית הכנסת הוא הציורים שבכיפה ועל הקירות, מעשה ידי הצייר אברהם מנדל גרינברג מיאשי, משנים 1926–1927. הם עשויים ברוח הבארוק המחודש ומציגים סצנות מקראיות, מקומות קדושים בארץ ישראל, ובעלי חיים: אריות, צבאים, גמלים, כבשים ואפילו תנינים, לצד עיטורי צמחים וכתובות עבריות. לפי אנשי הקהילה, מעטים בבאקאו של היום עוד מסוגלים לקרוא את הכתובות.

מבית כנסת נטוש לחנוכה מחודשת

בית הכנסת חדל לפעול ב־1955. בשנות ה־60 נבנו לפניו בלוקים של מגורים, שהסתירו את חזיתו, ומי שאינו יודע היכן לחפש עובר לידו בלי לראות אותו. הוא ניצל מהריסה, הוכרז ב־1991 כאתר מוזיאוני ונרשם ב־2004 ברשימת המונומנטים ההיסטוריים של רומניה. ב־2016 אמר יו״ר הקהילה דאז, איזו בוטנרו, שאין לקהילה כסף לשפץ ״את בית הכנסת היפה האחרון הזה״, והציע להעביר אותו לעירייה כמרכז תרבות.

בסופו של דבר שופץ הבניין ביוזמת הפדרציה והקהילה, במימון ממשלת רומניה, מזכירות המדינה לענייני דתות ועיריית באקאו, בתיאום האדריכל תאודור אנגל. במרץ 2024, כשהשיפוץ הושלם בכ־80%, נחגג בו פורים, לראשונה מזה עשרות שנים. ב־21 בנובמבר 2024 נחנך מחדש: נקבעה מזוזה בפתח, נקראה בתורה הקריאה הראשונה, ובטקס השתתפו שגריר ישראל ליאור בן דור, הרב הראשי של רומניה רפאל שפר וראש עיריית באקאו. מיד אחר כך התקיים בו הסמינר הארצי ״בראשית״ של הפדרציה, עם תפילות שבת והבדלה.

בית הכנסת על שם הרב רוזן

בית הכנסת השני ששרד קרוי על שם הרב אברהם אריה רוזן. ברשימת הפדרציה הוא רשום כפעיל, בכתובת רחוב ארו רוסו 31 (Strada Erou Rusu 31), ושנת הבנייה שם 1850. קארה כתב ב־1995 שבית התפילה הזה, הסמוך למשרדי הקהילה, משמש לתפילה יומית, ודרמבה מספרת שב־1941 היו הוא ובית הכנסת של סוחרי התבואה היחידים שעוד פעלו בעיר. ב־2013 הזכיר העיתון Adevărul את ״בית הכנסת הקטן״ של באקאו, שבו שימש היינריך בריף, היום יו״ר הקהילה, חזן.

שני בתי עלמין

בית העלמין הישן, ברחוב גיוצ׳ילור (Strada Ghioceilor), היה בשימוש כבר במאה ה־18; ממנו הגיעה מצבת ״אהרן בן יוסף״ מ־1703, שהועברה אחרי המלחמה למוזיאון היהודי בבוקרשט. לפי קארה נבנה בו בית תפילה ב־1885 וחומת בטון ב־1937. ב־1912 כבר היה מלא, והקבורה האחרונה בו הייתה ב־1917. לפי סקר JewishGen משנת 2000, שטחו כ־120 על 70 מטר ונותרו בו כמה מאות מצבות, מוקפות חומה ושער נעול.

בית העלמין החדש, ברחוב אלכסיי טולסטוי 16 (Strada Alexei Tolstoi 16), נפתח ב־1917 ומשמש את הקהילה עד היום. אותו סקר מונה בו כ־20,000 מצבות, יותר משלושה רבעים מהן נטויות או שבורות, ובית טהרה. בסתיו 1940 הפקיעה העירייה חלק ממנו וחרשה אותו לחקלאות. בבית העלמין עומדת אנדרטה שכתובתה מתחילה במילים ״כאן טמונים יהודים שהפכו לסבון״; יד ושם קבע שהנאצים לא ייצרו סבון מגופות יהודים, והכתובת משקפת אמונה שרווחה אחרי המלחמה. במרץ 2025 צוירו סמלים נאציים על כמה מצבות, ונער בן 18 נעצר.

לביקור

שעות פתיחה קבועות לא פורסמו לאף אחד מהאתרים. את הביקור בבתי הכנסת ובבתי העלמין מתאמים מראש עם קהילת יהודי באקאו, רחוב ארו ק״מ חסן 2A, טלפון ‎0234-534-714, לפי אתר הפדרציה. מה כדאי לראות:

• ציורי הכיפה והקירות של גרינברג בבית הכנסת של סוחרי התבואה
• ארון הקודש הבנוי והבימה המרכזית
• בית העלמין הישן, אחד העתיקים במולדובה
• האנדרטה ובית הטהרה בבית העלמין החדש

על תולדות הקהילה ראו את הכתבה על יהודי באקאו.