בין וקרשט לדודשט: סיור ברובע היהודי של בוקרשט

בין כיכר האיחוד (Piața Unirii) לבין הדרכים העתיקות Calea Văcărești ו־Calea Dudești השתרע פעם הרובע שתושבי בוקרשט כינו Mahalaua Evreiască, ״הפרבר היהודי״. חייטים, נגרים, פחחים, סוחרים קטנים, בתי כנסת של אגודות בעלי מלאכה ובתי ספר מודרניים חיו בו בצפיפות. רוב הרחובות אינם קיימים עוד, אבל מי שיודע היכן לחפש ימצא עד היום בתי כנסת, מוזיאון, תיאטרון ושמות רחובות שמספרים את הסיפור.

מסמטאות פופסקו אל דרך וקרשט

הגרעין הוותיק של היישוב היהודי בבוקרשט היה פרבר פופסקו (Mahalaua Popescului), מאחורי כיכר האיחוד של היום. שם עמד בית הכנסת הספרדי הקדום, שלפי רוטמן נהרס בפקודת נסיך מבית קנטקוזינו כבר סביב ראשית המאה ה־18, ושם שכרה הקהילה הספרדית את בית תפילתה גם במאה ה־19. ההיסטוריון ליביו רוטמן מכנה את האזור ״המצע ההיסטורי היהודי של העיר״; ממנו התפשטו היהודים דרומה ומזרחה, לאורך הדרכים שיצאו מן העיר לעבר מנזר וקרשט ולעבר הכפר דודשט.

במפקד של 1831 נמנו בבוקרשט 2,583 יהודים מקומיים ועוד 1,795 ״סודיצי״, נתינים זרים בחסות קונסולרית. כמעט מחציתם, 1,539 נפש, גרו ברובע ״הצבע האדום״ (Culoarea de Roșu), שכלל את אזור וקרשט–דודשט ואת רובע המסחר ליפסקני. במהלך המאה ה־19 הגיעו לעיר מהגרים יהודים ממולדובה וממרחבי האימפריה הרוסית, והמספרים זינקו: 5,934 יהודים ב־1860, 23,887 ב־1889 ו־40,533 ב־1899, כ־14.7% מאוכלוסיית הבירה, לפי האנציקלופדיה יודאיקה. העניים שבהם התיישבו בווקרשט ובדודשט, ואילו העשירים עברו בהדרגה לשדרות המרכז.

רובע של בעלי מלאכה

הרובע מעולם לא היה גטו מוקף חומה. יהודים גרו בו לצד רומנים, יוונים, ארמנים ובולגרים, והבתים, החנויות ובתי המלאכה נבנו זה לצד זה. ובכל זאת, רוטמן מתאר אותו כ״שטעטל״ מיוחד בתוך עיר גדולה, שבו נשמרו היידישקייט ושפת היומיום. ההיסטוריונית פליציה ולדמן מספרת שבסוף המאה ה־19 היו היהודים כמעט היחידים בעיר שידעו להתקין את גגות הפח והרעפים שהחליפו את גגות העץ, ושאומנים יהודים צבעו כנסיות רבות בבוקרשט.

בתי הכנסת של הרובע שיקפו את המבנה הזה. רבים מהם היו בתי תפילה של אגודות מקצועיות: בית הכנסת הגדול של החייטים ברחוב Mămulari, הוא ״האיחוד הקדוש״ (Templul Unirea Sfântă), שנבנה ב־1836; בית הכנסת ״פרטרנה״, גם הוא של אגודת חייטים, ברחוב Mămulari, מ־1863; ובית הכנסת של בעלי המלאכה הנגרים מ־1842. לצדם עמדו בית הכנסת הספרדי הגדול, ״קהל גרנדה״, ברחוב Negru Vodă, שנבנה ב־1817–1819 (המקורות חלוקים), ובית הכנסת שיזם המלבי״ם ב־1864, בתקופת כהונתו כרב הראשי. בשנות העשרים והשלושים של המאה ה־20 פעלו בבוקרשט יותר מ־40 בתי כנסת.

בית חולים, בית ספר ועיתון

הרובע העני היה גם מעבדה של מודרניזציה. הרופא יוליוס (יוליו) בראש, יליד ברודי שהגיע לבוקרשט ב־1841, פתח ב־1852 בית ספר מודרני לילדים יהודים, יסד ב־1857 את ״Israelitul Român״, העיתון היהודי הראשון בוולאכיה, והקים ב־1858, על חשבונו, את בית החולים הראשון לילדים בבוקרשט. בתקופה שבין המלחמות החזיקה הקהילה 19 בתי ספר, ספרייה ומוזיאון היסטורי, שני בתי חולים, מרפאה, שני בתי אבות ושני בתי יתומים. הרחוב שבו עומד היום התיאטרון היהודי נקרא על שמו: Strada Dr. Iuliu Barasch.

במקביל צמח במרכז העיר הזרם המתקדם. בית הכנסת הכוראלי (Templul Coral) ברחוב Sfânta Vineri, שתוכנן בהשראת ״המקדש״ של וינה, נחנך ב־1866 (YIVO מתארך את חנוכתו ל־1867), ובית הכנסת הגדול של היהודים יוצאי פולין נחנך לפני כן, באמצע שנות הארבעים של המאה ה־19. בבית ספרו של בראש, בבית הכנסת המקהלתי ובבתי הכנסת של החייטים נפגשו שני עולמות: יהודי אירופה המתמערבים ויהודי הרובע העממיים.

הפוגרום, העלייה והבולדוזרים

ב־21–23 בינואר 1941, במרד הלגיונרים, נרצחו בבוקרשט 125 יהודים, והרובע נפגע קשות: ״קהל גרנדה״ הועלה באש, ובתי כנסת אחרים, ובהם ״האיחוד הקדוש״, חוללו. אחרי המלחמה מנתה הקהילה כ־150 אלף נפש, אבל העלייה ההמונית לישראל רוקנה את הרובע בתוך עשור וחצי. בשנות השמונים השלים משטר צ׳אושסקו את המלאכה: במסגרת ״הסיסטמטיזציה״ ובניית בית העם ושדרת ״ניצחון הסוציאליזם״ (כיום Bulevardul Unirii) נהרסו רוב רחובות הרובע וכמה מבתי הכנסת שלו. את סיפור ההריסה, בתי הכנסת שאבדו ואלה שניצלו אנו מספרים בכתבה נפרדת, ״שדרה על חורבות הרובע״; לרבי המלבי״ם ולבית הכנסת שלו מוקדשת כתבה משלהם.

מה שנשאר: לקרוא את הרובע ברגליים

הפלא הוא שמה שנשאר מרוכז במרחק הליכה קצר. בית הכנסת של החייטים ניצל, ובזכותו, לפי חוקרי מרכז פילדרמן, ניצל גם חצי מרחוב Mămulari. מאז 1978 שוכן בו המוזיאון לתולדות יהודי רומניה, שנוסד ביוזמת הרב הראשי משה רוזן. בית הכנסת הכוראלי ובית הכנסת הגדול שרדו גם הם, אף שהאחרון הוקף בגושי בניינים קומוניסטיים שהסתירו אותו מן הרחוב. מזרחה משם, בין Calea Călărași ל־Calea Dudești, נותרו רחובות מרוצפים ומפותלים ובהם בתים ווילות בני שתיים־שלוש קומות מתקופת בין המלחמות, חלקם בעיטורי ארט דקו, שאיגוד האדריכלים של רומניה הציג ב־2023 כשריד ייחודי של הרובע.

• המוזיאון לתולדות יהודי רומניה – בית הכנסת ״האיחוד הקדוש״ של החייטים (1836), Strada Mămulari 3. עדות לאגודות בעלי המלאכה ולחיי הרובע: תערוכת ״מהשטעטל לעיר״, חדר החדר ואוסף אמנות.
• בית הכנסת הכוראלי – Strada Sfânta Vineri 9–11, בית הכנסת המרכזי של הקהילה, ולידו מטה הפדרציה של הקהילות היהודיות (FCER).
• בית הכנסת הגדול (הפולני) – Strada Vasile Adamache 11, בית הכנסת של יוצאי פולין מאמצע המאה ה־19, ובו מאז שנות התשעים תערוכה על השואה ברומניה.
• התיאטרון היהודי הממלכתי (TES) – Strada Dr. Iuliu Barasch 15, בבניין ״בראשאום״, שבו נפתח במרץ 1941 תיאטרון לאמנים יהודים שגורשו מן הבמות הרומניות. ב־1948 הולאם והפך לתיאטרון ממלכתי.
• שמות הרחובות – Calea Văcărești, Calea Dudești, Strada Mămulari ו־Strada Dr. Iuliu Barasch עדיין מופיעים במפה, גם אם תוואי חלקם השתנה.
• בית הכנסת ישועה טובה – Strada Tache Ionescu 9, ליד Piața Amzei, צפונית למרכז ולא ברובע עצמו. נבנה ב־1827 והוא בית כנסת פעיל; תחנה נפרדת לסוף הסיור.

לביקור: מסלול מ־Mămulari עד Dudești

מומלץ להתחיל במוזיאון ב־Strada Mămulari 3, מאחורי מרכז הקניות Unirea, ליד Piața Sfânta Vineri. לפי אתר המוזיאון הוא פתוח בימים שני עד חמישי בין 10:00 ל־17:00 (כניסה אחרונה ב־16:30) וביום ראשון בין 9:00 ל־12:30, וסגור בשישי, בשבת, בחגים היהודיים ובחגים הלאומיים של רומניה; כדאי לבדוק באתר לפני הביקור. משם הליכה של דקות ספורות מביאה לבית הכנסת הכוראלי ברחוב Sfânta Vineri, וממנו לבית הכנסת הגדול ברחוב Vasile Adamache. המשיכו מזרחה לתיאטרון היהודי ברחוב Dr. Iuliu Barasch, ומשם אל הרחובות הצדדיים שבין Calea Călărași ל־Calea Dudești, שבהם שרדו בתי הרובע מבין המלחמות. את ישועה טובה כדאי לשלב כתחנה נפרדת, במונית או בתחבורה ציבורית.

אל תנווטו לפי כתובות היסטוריות: Strada Bravilor, שבה עמד בית הכנסת המלבי״ם, ו־Negru Vodă 12 של ״קהל גרנדה״ נבלעו בשדרה החדשה. הכניסה לבתי הכנסת הכוראלי והגדול משתנה לפי עבודות שיקום, אירועים ותפילות, ולכן יש לתאם מראש עם הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה (FCER) או עם הקהילה היהודית של בוקרשט. בבתי כנסת פעילים יש להקפיד על לבוש צנוע ועל כיסוי ראש לגברים.