בית הכנסת של החייטים: המוזיאון ששומר את סיפורה של יהדות רומניה

את בית הכנסת ברחוב Mămulari בנו חייטים, וכשנאמרה בו התפילה האחרונה, באמצע שנות השישים, לא נותר מי שיתפלל בו. ב־1978 נכנס אליו המוזיאון לתולדות יהודי רומניה, הראשון מסוגו במדינה, והחדרים שבהם התפללו פעם בעלי המלאכה מספרים היום את סיפורה של יהדות רומניה כולה.

בית הכנסת של אגודת החייטים

בבוקרשט של המאה ה־19, כמו ביאשי ובערים אחרות במולדובה ובוולאכיה, היו לאגודות בעלי המלאכה היהודיות בתי תפילה משלהן. בית הכנסת ברחוב Mămulari 3 נבנה בידי אגודת החייטים, ושמו הרשמי היה ״אחדות הקודש״, ברומנית Templul Unirea Sfântă. לפי הנוסח הרומני באתר המוזיאון, נקרא בראשיתו ״בית הכנסת הגדול של החייטים״.

על שנת הבנייה אין הסכמה, ואפילו אתר המוזיאון עצמו נותן שני תאריכים. בנוסח האנגלי של האתר, ברשימת בתי הכנסת של FCER, ב־Jewish Heritage Europe ובדיווח של סוכנות Agerpres השנה היא 1836. הנוסח הרומני של אותו אתר מתארך את הבנייה ל־1850–1852.

החזית של 1910 והשנים הקשות

הבניין שרואים היום הוא בעיקרו תוצאה של בנייה מחדש. לפי הנוסח הרומני באתר המוזיאון, הוא נבנה מחדש בשנים 1910–1934 לפי תוכניות האדריכל יוליוס גרינפלד (Iulius Grunfeld); הנוסח האנגלי מסתפק בציון ״שחזור ושינוי משמעותי ב־1910״. בחזית בולט חלון עגול גדול מעל שורת קשתות, לצד כתובות בעברית. בית הכנסת השתלב ברחוב מגורים צפוף, ולא עמד בכיכר פתוחה.

הרב מאיר אברהם הלוי עמד בראש הקהילה בשנים 1935–1940 ו־1946–1963. בפוגרום של ינואר 1941 הושחת בית הכנסת בידי הלגיונרים, ואחר כך שוקם. בעשורים שאחרי המלחמה התרוקן מתפללים, כמו רוב בתי הכנסת בעיר, בעקבות העלייה לישראל. לפי הנוסח הרומני התקיימה בו התפילה האחרונה ב־1966; הנוסח האנגלי מציין ש״איבד את ייעודו המקורי ב־1968״.

מוזיאון בימי צ׳אושסקו

ב־1978 נוסד בבניין המוזיאון, ביוזמת הרב הראשי ד״ר משה רוזן, שסיפורו מסופר בכתבה על ההיכל הכוראלי. לפי אתר המוזיאון זה היה המוסד הראשון מסוגו ברומניה. בתחילה נקרא ״מוזיאון הקהילות היהודיות״, ובראשו עמד הסופר מריוס מירקו (Marius Mircu). מוזיאון יהודי שנפתח ברומניה של צ׳אושסקו לא היה מובן מאליו: המשטר אפשר אותו, ורוזן השתמש בו כדי לשמור על זיכרון קהילה שהלכה והתמעטה.

בשנות השמונים הרס המשטר חלקים גדולים מן הרובע היהודי הישן שמסביב, אבל הבניין שרד. ב־2004 הוכרז מונומנט היסטורי. ב־2015, ביוזמת נשיא FCER ד״ר אאורל ויינר, נסגר לשיקום, וביוני 2019 נפתח מחדש בשם ״המוזיאון לתולדות ולתרבות יהודי רומניה ע״ש ד״ר ניקולאה קז׳אל״ (Agerpres; Romania Insider). הכותרת שבחר לו רדיו אירופה החופשית בדיווח על הפתיחה מחדש מסכמת את הרוח: ״גם אנחנו בנינו את רומניה״.

מן השטעטל אל העיר: מה מספר האוסף

לפי אתר המוזיאון, האוסף כולל מסמכים, תצלומים, יצירות אמנות, תשמישי קדושה ופרסומים. התצוגה בנויה כמסע: מחיי העיירה היהודית אל העיר, ממשפחה וחינוך אל ההשתתפות בחיי המדינה. היא אינה מוזיאון אמנות בלבד וגם לא אוסף של חפצי פולחן; היא מבקשת לשרטט דיוקן של חיים יהודיים שלמים ברומניה.

• קומת הקרקע: התצוגה ״מן השטעטל אל העיר״, בית יהודי ומטבח, חגי ישראל, החדר ״אלף־בית״, שבו לומדים ילדים את אותיותיהם ותפילותיהם הראשונות, והפרק ״נוסעי האלף״ (Millennial Travelers). מוצגים גם עיטורים שקיבלו חיילים יהודים במלחמת העולם הראשונה.
• הקומה הראשונה: הפינקוטק של FCER, ובו ציורים של ויקטור בראונר, מ״ה מקסי (M. H. Maxy) ויוסף איסר לצד עבודות של שטפן לוקיאן ואוקטב בנצ׳ילה, ואמנות אוונגרד ואמנות עכשווית.
• הקומה השנייה: ארון קודש משוחזר ותשמישי קדושה. מוצא הארון שנוי במחלוקת גם באתר המוזיאון: לפי הנוסח האנגלי הוא הובא מבית הכנסת בהרלאו (Hârlău), ולפי הנוסח הרומני מבית הכנסת של הרבי משטפנשט ביאשי.

לביקור

המוזיאון נמצא ב־Strada Mămulari 3, ליד Piața Unirii. זו נקודת פתיחה טובה לסיור ברובע היהודי: ההיכל הכוראלי ובית הכנסת הגדול נמצאים במרחק הליכה. לפי האתר הרשמי, המוזיאון פתוח בימים שני עד חמישי 10:00–17:00 (כניסה אחרונה ב־16:30) וביום ראשון 9:00–12:30. הוא סגור בשישי ובשבת, בחגים הלאומיים של רומניה ובחגי ישראל. טלפון: 0213110870. האתר אינו מפרסם מחיר כניסה. כדאי לבדוק את השעות באתר סמוך לביקור, ולהקדיש זמן לקריאת ההסברים ולא רק לצילום החזית.