יהודי בראשוב: מעיר סקסונית סגורה לקהילה של אלפים

עיר סקסונית סגורה, שבמשך מאות שנים לא הניחה ליהודים להשתקע בין חומותיה — ובכל זאת צמחה בה קהילה של אלפים. סיפורם של יהודי בראשוב (בגרמנית קרונשטאדט, בהונגרית בראשו) הוא סיפור של סוחרים ופליטים, של פיצול בין אורתודוקסים לנאולוגים, ושל מלחמה שבה העיר נשארה בצד הרומני של הגבול.

עיר של גילדות סקסוניות

בראשוב נוסדה בימי הביניים כאחת מערי הסקסונים בדרום טרנסילבניה, ובמשך דורות שמרו הגילדות שלה בקנאות על זכות המגורים והמסחר. לפי האנציקלופדיה יודאיקה, יהודים נזכרים בעיר משנת 1492, אך רק כשוהים זמניים או כעוברי אורח, שלקחו חלק במסחר בין הונגריה, ולאכיה (מונטניה) והאימפריה העות׳מאנית. ארכיון יהדות בוקובינה וטרנסילבניה של מכון ליאו בק מוסיף שבמאה ה־16 סיפקו סוחרים יהודים לגילדות המקומיות צמר וצבעים מן השטחים העות׳מאניים, ושבמאה ה־17 הוגבלה ישיבת היהודים בנסיכות טרנסילבניה לעיר אלבה יוליה.

כתבה בכתב העת ההונגרי־יהודי ״סומבט״ (1993) מתארת את בראשוב כעיר שנסגרה בפני אצילים ויהודים כאחד; מימי מריה תרזה הגיעו יהודים לירידים בעיר ומכרו בגדים משומשים, אך לא הורשו להשתקע. המקורות שבדקנו אינם מאשרים שהסוחרים הראשונים היו דווקא ספרדים מן השטחים העות׳מאניים, ולכן איננו קובעים זאת.

1807 ו־1826: המשפחות הראשונות

לפי אתר הקהילה היהודית של בראשוב, היהודים הראשונים שהשתקעו בעיר דרך קבע נרשמו רק בשנת 1807, באישור מועצת העיר. גם רשומות חברה קדישא של בראשוב מתחילות, לפי סקירתו של מירצ׳ה מולדובן, בשנה זו. לפי מסורת הקהילה, הראשון היה אהרן לֶבְּל בן יהודה (Aron Löbl), ששמו פותח את רשימת נשיאי הקהילה. המקורות מסכימים שהמתיישבים הראשונים באו מוולאכיה, ובעיקר מבוקרשט: הם נמלטו מן המגפה ומן המלחמות שפקדו את הנסיכות בשנים 1811–1829.

המקורות חלוקים בפרטי ההכרה בקהילה. אתר הקהילה כותב שבשנת 1826 נוסדה הקהילה רשמית בצו קיסרי, והיו בה ארבע משפחות; ארכיון מכון ליאו בק מונה באותה שנה 11 משפחות (46 נפש) שקיבלו רשות להקים קהילה עם תקנון והנהגה נבחרת; והאנציקלופדיה יודאיקה כותבת שב־1826 הותר לכמה משפחות להשתקע דרך קבע, ורק ב־1828 ניתנה להן הזכות להתארגן כקהילה. לפי אתר הקהילה, היהודים הורשו לעסוק רק במלאכות שהסקסונים לא רצו בהן: רובם היו סוחרים, ומקצתם כובענים, חייטים, צבעים וצורפים.

לפי ״סומבט״, במהפכת 1848 שירתו שלושה יהודים מבראשוב כחיילים בצבא ההונגרי. רק האמנציפציה האזרחית של יהודי הונגריה ב־1867 שמה קץ, לפי ארכיון מכון ליאו בק, לדרישות החוזרות לגרש את היהודים מן העיר.

צמיחה, בית ספר ופיצול

הקהילה גדלה לאט. בשנת 1850 נמנו בה 67 נפש, וב־1865 — 103. בית ספר יהודי נפתח ב־1860 לפי האנציקלופדיה יודאיקה (מקורות אחרים נותנים 1864), ובשנת 1870 הוזמן ללמד בו עברית המשורר העברי שלמה ארנקרנץ. ב־1868, אחרי קונגרס יהודי הונגריה, הצטרפה הקהילה לזרם הנאולוגי, וב־1877 פרשה ממנה קהילה אורתודוקסית נפרדת. לכל אחת היו מאז רב, בית כנסת ובית עלמין משלה, אך בית הספר המשיך לשרת את שתיהן.

סוף המאה ה־19 הביא צמיחה מהירה: 769 יהודים ב־1890, 1,198 ב־1900 ו־1,280 במפקד 1910. בשנת 1892 בחרה הקהילה הנאולוגית ברבה הראשון, ד״ר לאיוש פאפ (Lajos Papp), שכיהן עד 1918, ובשנים 1899–1901 הקימה את בית הכנסת הגדול ברחוב פוארטה שקיי, מתכנונו של ליפוט באומהורן. על בית הכנסת ועל שתי הקהילות מספרות בהרחבה כתבות נפרדות במדור זה.

בין שתי המלחמות

ב־1918 עברה טרנסילבניה מהונגריה לרומניה. לפי האנציקלופדיה יודאיקה, רבים מיהודי העיר השתלבו בתרבות ההונגרית והגרמנית, ומיעוטם ברומנית. מיד אחרי המלחמה קמו בעיר תנועות נוער ציוניות; אתר הקהילה מזכיר גם סניף של ״ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית״ (ITO) מ־1912 ואת מועדון הספורט ״הכח״, שנוסד ב־1921.

במפקד 1930 נמנו בבראשוב 2,594 יהודים. בסוף שנות העשרים היו ביניהם יזמים וסוחרים, פקידים, רופאים, מהנדסים, עורכי דין ומורים, והיומון ההונגרי ״בראשוי לאפוק״ (Brassói Lapok) היה בבעלות יהודית ונערך בידי יהודים. בראש הקהילה הנאולוגית עמד בשנים 1927–1950 הרב ארנו דויטש, ובראש הקהילה האורתודוקסית בשנים 1925–1950 הרב דוד שפרבר.

מלחמת העולם השנייה: בצד הרומני של הגבול

בפרס וינה השני, באוגוסט 1940, נמסרה צפון טרנסילבניה להונגריה, ובראשוב נשארה בתחום רומניה. כך ניצלו יהודיה מן הגירוש לאושוויץ שפקד באביב ובקיץ 1944 את יהודי צפון טרנסילבניה. אבל משטר הלגיון ואחריו משטר יון אנטונסקו הפעילו גם כאן את החוקים האנטישמיים: ״רומניזציה״ של רכוש יהודי, החרמת בנייני הקהילה, הוצאת ילדים יהודים מבתי הספר הממלכתיים, ועבודת כפייה לגברים, שהונהגה בצו מ־4 בדצמבר 1940. בבראשוב פעל בשנים 1940–1944 בית ספר יהודי בן ארבע כיתות לתלמידים שגורשו.

לפי האנציקלופדיה יודאיקה, הגברים היהודים, ובהם רבים מן הסביבה, גויסו לפלוגות עבודה מקומיות, ושרדו את המלחמה. ״סומבט״ מוסיף שב־1942 הפך בית הכנסת הגדול למחסן מזון. אנשי הלגיון פגעו גם בבתי הכנסת של העיר, אך המקורות חלוקים בתאריך: נובמבר 1940 או 1941. בקיץ 1942 התחייב משטר אנטונסקו בכתב לגרש את יהודי הרגאט ודרום טרנסילבניה למחנה ההשמדה בלז׳ץ, ובסתיו של אותה שנה נגנזה התוכנית (דוח ועדת ויזל). המכון לחקר השואה ברומניה מזכיר את אנגל אנוצויו, חסיד אומות העולם, שהזהיר את יהודי בראשוב ועוד כמה קהילות מפני מעצר מתוכנן.

אתר הקהילה מתאר את בראשוב של שנות המלחמה כמקום בטוח יחסית, שאליו הגיעו פליטים יהודים. עם זאת, לא מצאנו מקור מוסמך שמפרט את מספרם של פליטים מצפון טרנסילבניה בעיר. גם הנתונים על מספר היהודים חלוקים: ארכיון מכון ליאו בק נותן 2,760 נפש ב־1940, ואתר הקהילה מעריך כ־6,000.

אחרי המלחמה: עלייה והתמעטות

מיד אחרי המלחמה גדלה הקהילה שוב, בעיקר בזכות פליטים ממולדובה, מבסרביה ומבוקובינה; לפי אתר הקהילה הגיע מספר היהודים לכ־6,000. ב־1949 אוחדו שתי הקהילות לקהילה אחת עם מחלקה אורתודוקסית. אחרי הקמת מדינת ישראל החלה עלייה המונית, בגלים ב־1951, 1956 ו־1964 ולאורך שנות השבעים עד התשעים. במפקד 1956 נמנו בעיר 1,759 יהודים, ובמחוז כולו 4,035; ב־1968 חיו בעיר כ־2,000.

במפקד 2011 נמנו בבראשוב 281 יהודים, ויותר מ־40% מהם בני 60 ומעלה. הקהילה, שבראשה עמד המהנדס טיבריו רוט יותר מ־27 שנה, מחזיקה את בית הכנסת ״בית ישראל״ (בית הכנסת הנאולוגי), מסעדה כשרה ומרפאה, ומשרתה הרב צביקה כפיר.

לביקור

משרד הקהילה ובית הכנסת ״בית ישראל״ נמצאים ברחוב פוארטה שקיי 27 (Str. Poarta Schei 27), בשולי העיר העתיקה. לפי אתר הקהילה (אוקטובר 2026), בית הכנסת פתוח למבקרים בימים שני–חמישי 09:00–16:00 ו־16:30–19:30, ביום שישי 09:00–18:00 וביום ראשון 11:00–18:00. בשבת אין ביקורים ואין לצלם. קבוצות של יותר מ־20 איש מתבקשות לתאם טלפונית יום מראש, במשרד הקהילה: ‎+40 757 570 803.

• בית הכנסת ״בית ישראל״ — ראו את הכתבה על בית הכנסת.
• בית הכנסת האורתודוקסי לשעבר ברחוב קסטלולוי 64 — ראו את הכתבה על הקהילות האורתודוקסית והנאולוגית.
• בתי העלמין ברחוב קרישאן וברחוב קלושקה — ראו את הכתבה על בית העלמין.

בראשוב נמצאת כ־25 קילומטר מפרדאל שבעמק הפרהובה, ואת שתיהן מחבר מסלול נפרד במדור זה.