יהודי פגרש וספנטו גיאורגה: שתי קהילות משני צדי הגבול

שתי עיירות במרחק שעה נסיעה מבראשוב, משני צדי הגבול של 1940. יהודי פגרש נשארו תחת שלטון רומניה ושרדו את המלחמה בעבודת כפייה ובהחרמות, ובית הכנסת שלהם עומד עד היום. יהודי ספנטו גיאורגה נשארו מעבר לגבול, תחת שלטון הונגריה, ונשלחו ב־1944 לאושוויץ. בית הכנסת שלהם נהרס, ובעיר נשארו בתי העלמין ואנדרטת זיכרון.

פגרש: הקהילה הגדולה של דרום טרנסילבניה

פגרש (Făgăraș, בהונגרית Fogaras) שוכנת בעמק האולט, למרגלות הרי פגרש. לפי פנקס הקהילות, עד תחילת המאה ה־19 נאסר על יהודים לגור בעיר עצמה, אבל יהודים חיו בכפרים שבסביבה כבר במחצית השנייה של המאה ה־17. תעודה מ־1690 מזכירה יהודים שהופיעו בבית המשפט המקומי.

לפי האנציקלופדיה יודאיקה ופנקס הקהילות, הקהילה התארגנה ב־1827, כשנקנתה חלקת קבר ונוסדה חברה קדישא. סקר בית העלמין של JewishGen וארכיון JBAT מציינים את 1820. באמצע המאה ה־19 הייתה פגרש הקהילה היהודית הגדולה בדרום טרנסילבניה. ב־1856 חיו בה 286 יהודים, וב־1910 — 514. לפי JBAT, ב־1838 תקפו תושבי העיר בתים של יהודים אחרי שדרשו מהם לעזוב. ב־1840 הורה בית המשפט בווינה לעצור את המסיתים ולפצות את הקהילה.

הרב הראשון, יהודה זילברמן, כיהן בשנים 1855–1863 וכתב יומן על חיי הקהילה, שנודע בשם ״יומן פגרש״. ב־1869, בזמן הפילוג ביהדות הונגריה, הצטרפה הקהילה לזרם הנאולוגי, וב־1926 עברה לזרם האורתודוקסי. לפי האנציקלופדיה יודאיקה, בית הספר היהודי פעל משנת 1867 עד 1938.

בית הכנסת של פגרש: ארבעה תאריכים ובניין אחד

בית הכנסת עומד ברחוב אהרון פומנול 3 (Strada Aron Pumnul 3), לפי רשימת בתי הכנסת של פדרציית הקהילות. על שנת בנייתו המקורות חלוקים. לפי JBAT, בית תפילה ראשון הוקם ב־1829 ונהרס ב־1836 בהוראת השלטונות, ובית הכנסת נבנה מחדש ב־1858. פנקס הקהילות מתאר ״טמפל״ חדש בן 84 מקומות ישיבה שנבנה ב־1859, וגם האנציקלופדיה יודאיקה מציינת את 1859. ברשימת הפדרציה רשומה השנה 1900, ובכתבה של Digi24 מ־2022 — 1870. לא מצאנו מקור שמכריע בשאלה.

אחרי המלחמה עזבו רוב היהודים את העיר, ובית הכנסת ננטש. לפי הקרן למורשת יהודית (Foundation for Jewish Heritage), הבניין שייך רשמית לפדרציה, ונחתם הסדר חכירה ארוך טווח בינה לבין עיריית פגרש. העירייה בוחנת להפוך את המקום למרכז קהילתי, לאתר זיכרון ולמקום של חינוך על הקהילה היהודית. לפי Digi24, השיקום התחיל ב־2019 במימון חברה פרטית, והצטרפו אליו קרן קהילתית מקומית וארגון ״אמבולנס למונומנטים״ (Ambulanța pentru Monumente). את שיפוץ החזית מימנה העירייה. בינואר 2022, זמן קצר אחרי סיום חלק מהעבודות, נמרח חומר לא מזוהה על הקיר הדרומי. התוכנית היא להפוך את הבניין למרכז תרבות בינלאומי.

פגרש במלחמה ואחריה

בפגרש חיו 390 יהודים ב־1930 ו־267 ב־1941. לפי פנקס הקהילות, עם עליית הלגיונרים לשלטון ב־1940 הפכה העיר למוקד של קיצוניות פוליטית באזור. קבוצות נאציות סקסוניות ואנשי ״משמר הברזל״ שדדו רכוש יהודי ותקפו יהודים. בשנים 1940–1941 הוחרם כמחצית מרכוש הקהילה, ובהם אולם התרבות, בית הספר, בית המחסה לעניים והמקווה. יהודי הכפרים שבסביבה רוכזו בעיר בלי רכושם. כשישים איש נשלחו לעבודת כפייה. מקצת היהודים, בעיקר כאלה שהואשמו בפעילות קומוניסטית, גורשו לטרנסניסטריה, ושלושה מהם מתו שם.

ב־1947 חיו בפגרש 360 יהודים. רובם עברו אחר כך לערים הגדולות ועלו לישראל. ב־1970 נותרו כעשרים, ולפי JBAT, ב־2003 — שלושה, שנמנו על קהילת בראשוב. בית העלמין, שנמצא ליד בית העלמין האורתודוקסי, נסקר ב־2000. יש בו 100 עד 500 מצבות, רבע עד מחצית מהן הפוכות או שבורות, ואין מי שמתחזק אותו.

ספנטו גיאורגה: קהילת ״הסטטוס קוו״ של מחוז הַרוֹמסֶק

ספנטו גיאורגה (Sfântu Gheorghe, בהונגרית Sepsiszentgyörgy) היא עיר של הסקלרים, דוברי ההונגרית, כ־30 ק״מ צפונה מבראשוב. לפי ההיסטוריון המקומי זולטן פדר, ב־1850 חיו בה 56 יהודים, והמתיישבים הראשונים הגיעו ממולדובה. לפי הלקסיקון היהודי ההונגרי מ־1929, הקהילה התארגנה בשנות ה־40 של המאה ה־19. ב־1867 קיבלה מהממשלה את השם ״הקהילה היהודית של מחוז הרומסק״, והייתה אז הקהילה המחוזית היחידה מסוגה בהונגריה. הקהילה השתייכה לזרם ״הסטטוס קוו״. עד 1895 היה לה רק בית תפילה. באותה שנה נבנה בית הכנסת, ביוזמתו של יוז׳ף קופפרשטיך, שעמד בראש הקהילה חמישים שנה.

ב־1910 חיו במחוז כולו 1,227 יהודים, ולפי מפקד 1941 חיו בעיר כ־400. בית הכנסת של ספנטו גיאורגה היה היחיד במחוז.

1944: הגטו ברחוב צ׳וקולוי והדרך לאושוויץ

בפרס וינה השני, באוגוסט 1940, סופחה צפון טרנסילבניה — ובתוכה ספנטו גיאורגה — להונגריה. הגבול החדש עבר בין העיר לבין בראשוב. אחרי שגרמניה כבשה את הונגריה ב־19 במרץ 1944 הוטלו על היהודים חוקים וגזרות. מ־5 באפריל חויבו לענוד טלאי צהוב, וב־3 במאי רוכזו בגטו, בבניין לא גמור, בלי גג ובלי חלונות, ברחוב צ׳וקולוי (Strada Ciucului). היום עומדת במקום אוניברסיטת ספיינטיה. לגטו הובאו גם יהודי הכפרים במחוז ובדרום מחוז צ׳יק.

ב־10 במאי 1944 הועלו היהודים לקרונות בתחנת הרכבת והועברו לגטו־מחנה ברגין (Reghin), שבו רוכזו לפי האנציקלופדיה יודאיקה כ־6,000 יהודים. מ־1 ביוני נשלחו הקבוצות הראשונות לאושוויץ־בירקנאו. לפי נציגי הקהילה, מתוך 756 יהודים ממחוז טריי סקאונה (הרומסק) שגורשו או נשלחו לעבודת כפייה חזרו רק 148. בין הנרצחים היו 52 ילדים. בספרו של פדר מופיעים מספרים מעט שונים: כ־950 יהודים, וכאלה שהוגדרו יהודים, נפגעו, וכ־150 שרדו.

אחרי המלחמה: בית כנסת שנמכר, בתי עלמין שנשארו

רוב השורדים שחזרו התיישבו בספנטו גיאורגה, וב־1945–1946 שהו בעיר זמנית כמה מאות פליטים יהודים מבוקובינה ומבסרביה. העלייה לישראל צמצמה את הקהילה לכמה עשרות עד שנות ה־60. לפי פדר, ב־1970 נמכר בית הכנסת לקואופרטיב מקומי של תעשייה זעירה, וב־1971 נהרס. סוכנות Agerpres מתארכת את ההריסה ל״תחילת שנות ה־70״.

בעיר שני בתי עלמין יהודיים. הישן, ברחוב וַרְויז 32, נוסד באמצע המאה ה־19. המצבה המוקדמת שנמצאה בו היא מ־1852, והוא מגודר ונגיש דרך חצר פרטית. החדש, ברחוב ווֹיקַן, נוסד בתחילת המאה ה־20, יש בו בית טהרה ואנדרטה לשואה, ואחזקתו מומנה בעבר על ידי קהילת בראשוב (סקר JewishGen משנים 2000–2003). ב־2014 נחנך בבית העלמין היהודי פארק זיכרון לשואה, ובו קפלה, אובליסק וקיר שעליו שמות כל יהודי המחוז שנרצחו במחנות. ביולי 2022 קבעה העירייה 15 ״אבני נגף״ ליד בתים של משפחות יהודיות, במקום הגטו ובמקום שבו עמד בית הכנסת. בנובמבר 2023 נערכה בעיר קבלת שבת — הראשונה במחוז מאז 1971, לפי השבועון ״סומבט״.

לביקור

פגרש נמצאת כשעה ועשר דקות נסיעה מבראשוב, וספנטו גיאורגה כ־35 דקות ברכב או כ־45 דקות ברכבת. לא פורסמו שעות פתיחה לאף אחד מהאתרים. בית הכנסת בפגרש ובתי העלמין בשתי הערים נעולים בדרך כלל, ואת הביקור יש לתאם מראש עם קהילת יהודי בראשוב, ברחוב פוארטה שקיי 27, טלפון ‎0268-511-867. אבני הנגף בספנטו גיאורגה קבועות במדרכות, ואפשר לראות אותן בלי תיאום.