יהודי רשיצה: בית הכנסת בעיר הפלדה

רשיצה (Reșița), עיר הפלדה של הבנאט ההררי, צמחה סביב מפעל המתכת שלה, ויהודיה — פועלים, פקידים, מהנדסים וסוחרים — הקימו בה בית כנסת נאולוגי שרכיבי המתכת בשלדו יוצרו במפעל. הבניין עומד עד היום ותוקן אחרי 2020, ובעיר רשומה קהילה קטנה בפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה.

קהילה בעיר של מפעל

לפי פרויקט התיעוד ״סיפורי בתי הכנסת״ (Poveștile Sinagogilor), בכתיבת האדריכל גבריאל סקיי (Gabriel Szekély), ישבה ברשיצה תחילה קהילה ספרדית קטנה; מאוחר יותר הגיעו יהודים אשכנזים רבים, והקהילה הספרדית נטמעה בהם. רבים מבני הקהילה עבדו במפעל — רובם פועלים, ולצדם פקידים, מהנדסים, אנשי רוח וסוחרים. סקר בתי העלמין של JewishGen מביא את נתוני המפקדים: 93 יהודים ב־1880, 244 ב־1900 ו־300 ב־1930.

לרשיצה יש ערך בפנקס הקהילות של רומניה, בחלק העוסק בדרום טרנסילבניה (עמ׳ 344), אך לא מצאנו לו תרגום נגיש. לכן הפרטים כאן נשענים בעיקר על תיעוד בית הכנסת, על רשימות הפדרציה ועל עדויות שנאספו בבנאט.

בית הכנסת: נאולוגי מלכתחילה

לפי ״סיפורי בתי הכנסת״, המגרש נקנה ב־1869 מחברת הרכבות של אותם ימים; הבניין תוכנן ב־1878, הושלם ב־1880 ונחנך מחדש ב־1907 — לפי המקור, אולי אחרי תיקונים או לרגל ביקור של אישיות חשובה, אך הדבר אינו ודאי. רשימת בתי הכנסת של הפדרציה נוקבת בשנת 1907 בלבד, ולכן תאריך הבנייה אינו חד־משמעי.

הבניין נבנה מלכתחילה לפולחן הנאולוגי: הבימה ניצבת בחזית, לפני ארון הקודש, ולא במרכז האולם כמקובל בבתי כנסת אורתודוקסיים. היה בו עוגב, שהוסר בתיקונים מאוחרים יותר. החזית, בסגנון נאו־רומנסקי, משלבת לבנים חשופות עם פסי טיח, עמודים שטוחים, רוזטה במרכז וחלונות קשתיים, ומעל הגג המשופע מתנשאת כיפה מרכזית. בפנים יש תוף מתומן מתחת לכיפה, עזרות נשים על עמודים מרובעים, זכוכית צבעונית בחלונות העליונים, ספסלי עץ מעוטרים ונברשת פשוטה.

הקשר למפעל ניכר גם בבניין עצמו. לפי המקור, המפעל ייצר את רכיבי המתכת המשוכללים שמרכיבים את שלד המבנה, דבר נדיר באותה עת. בית הכנסת חומם בחימום חשמלי תת־רצפתי שהוזן מתחנת הכוח של המפעל, והמערכת פעלה עשרות שנים אחרי המלחמה, עד שהקהילה הקטנה לא יכלה עוד לעמוד בחשבונות.

זיגיסמונד הורבאט (Sigismund Horvat), יליד 1921 ובעבר נשיא הקהילה, תיאר בעדותו בית כנסת גדול ויפה עם יותר מ־200 מקומות ישיבה: הגברים למטה והנשים למעלה, כמנהג.

שנות המלחמה

לפי ״סיפורי בתי הכנסת״, בשלהי שנות ה־30 פעלו בעיר הלגיון וגם מפלגה פשיסטית מקומית, והאווירה סביב הקהילה נעשתה מעיקה. ב־1940 הפקיעה המדינה את בניין בית הכנסת, והיהודים הועברו לאורביצה (Oravița) הסמוכה. הבניין הוחזר לקהילה ב־1947.

הבנאט הרומני נשאר בשלטון רומניה לאורך המלחמה. מחקר שפרסם המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה ע״ש אלי ויזל מתאר את משטר עבודת הכפייה שהנהיגו השלטונות ב־1941 נגד יהודי הממלכה הישנה; לא מצאנו פירוט על עבודת כפייה של יהודי רשיצה עצמם. ב־11 בספטמבר 1942 הציע הממונה הממשלתי ל״הסדרת שאלת היהודים״ לראש הממשלה לפנות את כל יהודי הבנאט ואזורי הגבול המערבי, למעט קבוצות פטורות, ולגרשם ״לפולין״; את המסמך פרסם ההיסטוריון ז׳אן אנצ׳ל. לפי הוועדה הבינלאומית לחקר השואה ברומניה, בסתיו 1942 החליט אנטונסקו לדחות ללא מועד את גירוש יהודי רומניה לפולין, ותוכנית הגירוש לא בוצעה. הגירושים ההמוניים של 1944 לאושוויץ נעשו בצפון טרנסילבניה שבשלטון הונגריה, ולא בבנאט.

אחרי המלחמה: קהילה שהצטמצמה

לפי ״סיפורי בתי הכנסת״, אחרי המלחמה חיו ברשיצה כמעט 500 יהודים, אך ההגירה אחרי 1945 צמצמה את הקהילה מאוד. כשחזרו היהודים מאורביצה יכלו להתכנס רק בשבת בבוקר, ובעיקר הקשישים, משום שבית הספר והעבודה היו חובה. בשנות ה־70 תוקן הבניין.

עדותו של הורבאט נאספה לספר ״הזיכרון שניצל: יהודי הבנאט אתמול והיום״ (Memoria salvată), שערכה סמרנדה וולטור ויצא לאור ב־2002. הורבאט סיפר שעמד בראש הקהילה 11 שנה, אחרי שקודמו, ד״ר מויסה אבשטיין (Ebstein Moise), עלה לישראל. לדבריו מנתה הקהילה אז כ־112 חברים, מהם כ־70 יהודים, וכמעט כולם, מלבד שתי משפחות, חיו בנישואי תערובת. אחת מעדויותיו מזכירה מקהלה בשם ״הזמיר״ שבה שרו גם לא־יהודים.

בית העלמין

לפי סקר JewishGen משנת 2000, בית העלמין היהודי של רשיצה הוא חלק מבית עלמין עירוני על צלע גבעה. הוא נוסד בסוף המאה ה־19, והמצבה העתיקה הידועה בו היא משנת 1897. שטחו כ־150 על 70 מטר, נראות בו 100–500 מצבות, רבע עד מחצית מהן הפוכות או שבורות, ויש בו בית טהרה ריק. הכתובות בעברית, בגרמנית, בהונגרית וברומנית, והקרקע בבעלות הקהילה.

הסקר רושם שבית העלמין ״מעולם לא חולל״, אבל הורבאט סיפר בעדותו שחולל שלוש פעמים, כשילדים הפכו ושברו מצבות. הוא עצמו חיזק את הגדר ותיקן את המצבות במימון הקהילה, ועבד גם בבתי העלמין של בוקשה, מהדיה ואורביצה.

הקהילה היום

קהילת רשיצה רשומה כקהילה עצמאית ברשימת אנשי הקשר של הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, בכתובת רחוב מיהאי ויטאזו 8, ונשיאה לפי הרשימה הוא Ivi Dan Schnabel. ״סיפורי בתי הכנסת״ (2022) מונה בקהילה 68 חברים ומביא ראיון עם נשיא הקהילה, המכונה שם איוון שנאבל. אחרי 2020 תוקנו הגג והחזיתות החיצוניות בכספי ציבור המיועדים לאנדרטאות היסטוריות, ובאתר הפרויקט יש סיור וירטואלי בבניין.

ברשימת בתי הכנסת של הפדרציה מודגשים בתי הכנסת הפעילים, ובית הכנסת של רשיצה אינו מודגש בה; תאריך עדכון הרשימה אינו מצוין. לא מצאנו מקור עדכני על תפילות סדירות בבניין.

לביקור

• בית הכנסת: רחוב מיהאי ויטאזו 8 (Strada Mihai Viteazu 8), לפי רשימת בתי הכנסת של הפדרציה, באזור מרכזי של העיר. לא פורסמו שעות פתיחה; יש לתאם מראש עם קהילת רשיצה או עם הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה.
• בית העלמין: חלק מבית העלמין העירוני, מוקף חומה ושער, לפי סקר JewishGen. כדאי לתאם עם הקהילה.
• סיור וירטואלי: באתר ״סיפורי בתי הכנסת״, שימושי להכנה לפני הביקור.
• בסביבה: קרנסבש; לוגוש ובית הכנסת הנאולוגי שלה; טימישוארה.