יהודי קרנסבש: ״בית אל״ הניאו־גותי בדרום הבנאט

קרנסבש (Caransebeș, בהונגרית Karánsebes), עיירה בעמק טימיש בדרום הבנאט, הייתה ביתה של קהילה יהודית קטנה ומאורגנת היטב. בית הכנסת הניאו־גותי שלה, ״בית אל״, נבנה ב־1893–1894 בתכנון אדריכל מבודפשט, ועומד עד היום עם העוגב וארון הקודש בהשראה מורית; ובית העלמין שעל הגבעה עדיין שמור ומגודר.

קהילה קטנה בעיר גבול

החומר המאומת על ראשית הקהילה מועט. לפי מאגר בתי העלמין של JewishGen נמנו בקרנסבש 202 יהודים במפקד 1880 ו־388 במפקד 1900. ב־1884 נוסדה אגודת נשים לצדקה, ותקנון שלה מ־1931 שמור בארכיון הקהילה. הקהילה הייתה ניאולוגית: ארכיון הקהילה מכונה במכון ליאו בק ״הקהילה היהודית הניאולוגית של קרנסבש״, ומבנה בית הכנסת — הבימה מלפני ארון הקודש והעוגב — מעיד על כך. רוב המסמכים מלפני מלחמת העולם השנייה כתובים גרמנית, וחלקם הונגרית; רומנית נעשית שכיחה רק משנות המלחמה.

פרויקט ״סיפורי בתי הכנסת״ (Poveștile Sinagogilor) של עמותת פנטוגרף, שנעשה בשיתוף הקהילות היהודיות בבנאט, מתאר קהילה קטנה יחסית, משולבת היטב בחיי העיר. השמות על לוח המתפללים נשמעים ברובם גרמניים, ואילו לוח היסוד כתוב הונגרית, שפת השלטון בזמנו. בעדות משנת 2001, שנאספה לספר ״Memoria salvată. Evreii din Banat, ieri și azi״ (פולירום, 2002), סיפר הפרופסור בוז׳ור ז׳ומנקה שהרומנים היו רוב בעיר, אחריהם הגרמנים, ושההונגרים, היהודים והצ׳כים היו בערך שווים במספרם; נשפי הפורים של היהודים נחשבו לפי עדותו למוצלחים שבנשפי העיר.

בית הכנסת ״בית אל״

לפי ״סיפורי בתי הכנסת״, בית הכנסת נבנה בין 15 באוגוסט 1893 ל־28 בספטמבר 1894 בתכנון האדריכל הבודפשטאי ליפוט לנגר (Lipót Langer), ואת הבנייה פיקח אדריכל בודפשטאי נוסף, אדה וינהופר. בראש ועדת הבנייה עמד יו״ר הקהילה איגנאץ נוירר (Ignácz Neurer), ועמו מור האלה, וילמוש וינטרניץ, מאנו קפיך ובנו סרני. בארכיון הקהילה שמורה קלף במצב גרוע, שנראה קשור לבניית בית הכנסת ונושא, ככל הנראה, את השנה 1897.

החזית בסגנון ניאו־גותי אקלקטי: חלונות בקשתות מחודדות, ויטראז׳ים וצריחי מתכת קטנים בהשראת צריחי כנסיות גותיות. הפנים בהשראה מורית — עזרות הנשים, כותרות העמודים והתקרה בעיטורים מזרחיים — וארון הקודש משלב יסודות מוריים, ניאו־בארוקיים וקורינתיים, עם שני עמודים בעלי כותרות מוזהבות. את העוגב בנה בית המלאכה של אנטל דנגל ובנו מאראד. לפי אותו מקור הבניין במצב טוב, וחזיתו צבועה צהוב וחום. ב־7 בספטמבר 2023 התקיים בו קונצרט של הפרויקט ״הד בתי הכנסת״ (Ecoul Sinagogilor), במסגרת תוכנית טימישוארה בירת התרבות האירופית.

בין רבני הקהילה מוזכרים ד״ר הורוביץ (1906–1914), ד״ר ארנסט דויטש (1914–1925), ד״ר טאובס וד״ר שולזון. לפני כמאה שנה כיהן בה החזן אדולף אדלר, וגלויה שנשלחה אליו לפני 1914 שמורה בארכיון.

שנות המלחמה

קרנסבש, כמו כל הבנאט הרומני, נשארה בשנים 1940–1944 בשלטון רומני. לפי עדותו של ז׳ומנקה, האנטישמיות התגברה בעיר בסוף שנות ה־30; הוריה סימה, ממנהיגי תנועת ״משמר הברזל״ הלגיונרית, לימד באותן שנים בעיר כמה שנים והשפיע על תלמידים, וב־1940 נאסר על תלמידים יהודים ללמוד בבתי הספר. לפי אותה עדות הותקפו גם משפחות אמידות, כמו משפחת הסוחרים פולק, שהיגרה אחר כך לישראל.

תיאור תיקי הארכיון של מחוז קראש־סברין, שפרסם מוזיאון השואה בוושינגטון, מזכיר בתיקי פרטורת קרנסבש מ־1940–1942 את ניהול הרכוש שהופקע מיהודים, התכתבות עם ״משרד הנכסים המופקעים בלוגוז׳״, תיק מ־1941 על חנויות של יהודים ״שנכלאו במחנות״ ותיק מ־1942 על פינוי יהודים ממבני בתי ספר — בלי פרטים על מספרם ועל גורלם. בארכיון הקהילה שמורים דפי רישום חברים מ־1941 והתכתבות מ־1943–1945, וכן מחברת ״מזכיר״ שייתכן שהיא רשימת משפחות של בני הקהילה שנספו בשואה. תוכנית הגירוש של יהודי הבנאט ודרום טרנסילבניה למחנות בפולין, שעליה סוכם עם גרמניה ב־1942, לא בוצעה ובוטלה.

אחרי המלחמה והיום

אחרי המלחמה פעל בעיר סניף של ״הוועד הדמוקרטי היהודי״ (1947–1951), ובשנות ה־50 וה־60 היגרו רוב בני הקהילה. לפי ״סיפורי בתי הכנסת״, משנות ה־70 לא היה לקהילה רב קבוע, ורבה הראשי של טימישוארה, ד״ר ארנסט נוימן, ביקר בה מדי פעם. מאגר JewishGen מעריך שחיים בעיר פחות מעשרה יהודים. היום קבוצת היהודים של קרנסבש מסונפת לקהילת לוגוז׳, לפי אתר הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, והאחראי עליה הוא פלורין דמיאן. ארכיון הקהילה, משנת 1888 עד 1970, נשמר בארון גדול במבואת בית הכנסת, ועדיין היה שם בדצמבר 2018, אז מוין ונארז על ידי מכון ליאו בק.

בית העלמין

לפי סקר של JewishGen, בית העלמין היהודי שוכן על גבעה, מוקף חומת בנייה עם שער נעול, ושטחו כ־200 על 50 מטר. נראות בו בין 100 ל־500 מצבות, ומעטות מהן נפולות או שבורות. הסקר מתאר את המצבה העתיקה ביותר כמצבה משנת 1750 ואת הקמת בית העלמין במחצית השנייה של המאה ה־18 — נתונים שקשה ליישב עם התיעוד המאוחר של הקהילה, ולכן יש להתייחס אליהם בזהירות. בבית העלמין יש אנדרטה לחיילים יהודים שנפלו במלחמת העולם הראשונה ובית טהרה, והשתמשה בו גם קהילת אוצלו רושו הסמוכה. השטח בבעלות הקהילה, ולפי הסקר לא חולל מעולם. מרשם הפטירות של הקהילה לשנים 1888–1948 ופרוטוקולים של החברה קדישא מ־1932–1948 שמורים בארכיונה.

לביקור

בית הכנסת נמצא במרכז העיר, סמוך לכיכרות המדרחוב. מכון ליאו בק ו״סיפורי בתי הכנסת״ נותנים לו את הכתובת רחוב אורשובה 2B (Strada Orșovei 2B), אך הכתובת לא מופיעה באתר הפדרציה, ולא מצאנו מקור רשמי שמאשר כתובת לבית העלמין. אין שעות פתיחה קבועות: את הביקור בבית הכנסת ובבית העלמין יש לתאם מראש דרך קהילת לוגוז׳, שאליה מסונפת הקהילה (טלפון ‎0256-351-802, לפי אתר הפדרציה). אתר ״סיפורי בתי הכנסת״ מציע גם סיור וירטואלי בבית הכנסת.

• החזית הניאו־גותית עם צריחי המתכת
• ארון הקודש וכותרות העמודים המוזהבות
• עזרות הנשים והתקרה בעיטורים מזרחיים
• העוגב של בית המלאכה דנגל מאראד
• אנדרטת חיילי מלחמת העולם הראשונה בבית העלמין