קהל גרנדה: חייו ומותו של בית הכנסת הספרדי הגדול ברחוב נגרו וודה

בערב 21 בינואר 1941 שפכו לגיונרים דלק מתוך פחים רבים בתוך בית הכנסת הספרדי הגדול ברחוב נגרו וודה ומחוצה לו, והציתו אותו. הבניין, שעמד במקומו יותר ממאה ועשרים שנה ונחשב לבית הכנסת היפה בבוקרשט, נשרף עד היסוד. זו הביוגרפיה של מבנה שאינו קיים עוד, כפי שאפשר לשחזר אותה ממכתבים, מתצלומים ומעדויות.

היתר משנת 1818: קהילה שמבקשת בית

קהל גרנדה, ״הקהל הגדול״ (Kahal Kadosh Gadol; ברומנית Templul Mare Spaniol), היה בית הכנסת המרכזי של הקהילה הספרדית בבוקרשט, הקהילה היהודית הראשונה בעיר. על תולדותיה הרחבות של הקהילה מסופר ברשימה נפרדת. לפי האנציקלופדיה יודאיקה, הספרדים התפללו עד אז בבית שכור במהלה פופסקולוי, וב־1818 קיבלו היתר לבנות בית כנסת.

על שנת הבנייה עצמה המקורות חלוקים. ראש הקהילה לזר אשר כתב ב־1904 שבית הכנסת נבנה ב־1817; ההיתר מתוארך ל־1818, ובשנה זו נוקבים גם כמה חוקרים; ואילו המגזין ״היסטוריה״ ורדיו רומניה הבינלאומי נוקבים ב־1819. בית הכנסת עמד ברחוב נגרו וודה (Strada Negru Vodă) שבשכונת וקרשט, לב האזור היהודי הישן. ״היסטוריה״ מציין את מספר 12, ואילו במכתבו של אשר מופיע מספר 10.

בנייה מחדש ופנים מורי

הבניין שנראה בתצלומים מתחילת המאה ה־20 לא היה זה שנבנה בעשור השני של המאה ה־19. גם כאן חלוקים המקורות: לפי מכתבו של אשר, בית הכנסת נבנה מחדש ב־1852, ואילו רדיו רומניה הבינלאומי מתארך את הבנייה מחדש ל־1890.

את התיאור המפורט ביותר של המבנה אנחנו חייבים לאותו מכתב, ששלח אשר ב־16 בפברואר 1904 לסנטור הספרדי אנחל פולידו, ושהתפרסם בספרו של פולידו על יהודי ספרד ועל השפה הספרדית. אשר מתאר פנים בסגנון מורי, 350 מקומות ישיבה לגברים בקומה התחתונה ו־150 לנשים בגלריה, ולגלריות השמאלית והימנית כניסות נפרדות מן הכניסה הראשית. התצלומים שצורפו מראים את החזית, את הבימה ואת המבט לעבר העוגב. בחצר בית הכנסת, לפי המכתב, נבנו כבר ב־1817 ארבעה חדרים לבית הספר לבנים של הקהילה.

מעמדו בעיר היה ייחודי. האנציקלופדיה יודאיקה מציינת שנחשב לבית הכנסת היפה בבוקרשט, והרב הראשי אלכסנדר שפרן זכר אותו, לפי צ׳יוצ׳יו, כ״אולי היפה ביותר בבוקרשט״.

ליל 21 בינואר 1941: דלק, אש וכוכב דוד שנפל

ב־21 בינואר 1941 פתחו הלגיונרים, אנשי ״משמר הברזל״, במרד נגד הגנרל יון אנטונסקו. בשלושת ימי המרד והפוגרום שליווה אותו נרצחו בבוקרשט 125 יהודים, ובתים, חנויות ובתי כנסת נבזזו והוצתו. בית הכנסת הספרדי הגדול עלה באש כבר בערב הראשון.

הפסנתרן דן מזרחי סיפר למרכז Centropa שבאותו ערב באה דודתו להודיע למשפחה שבית הכנסת עולה בלהבות. לפי עדותו, התוקפים שפכו דלק מפחים רבים בתוך המבנה ומחוצה לו והציתו אותו, והבניין נשרף עד היסוד. ההיסטוריונית אנקה צ׳יוצ׳יו מונה את המקדש הגדול בין בתי הכנסת שנשרפו, לצד המקדש הספרדי הקטן, קהל צ׳יקו.

השריפה תועדה. צ׳יוצ׳יו מזכירה תצלום לילי של הדליקה, מתוארך ל־22 בינואר 1941, מן התצלומים המעטים של האש עצמה; תצלום אנונימי של החורבות נכלל ב״הספר השחור״ של מתתיהו כרפ, שתיעד את רדיפות יהודי רומניה; וסרט תיעודי של הקונגרס היהודי העולמי מ־1946 כולל שמונה תצלומים של האתר. אחד מהם, של מגן דוד חרוך שנפל מן החזית אל הרצפה, הפך לאחד מסמלי הפוגרום.

שנות החורבה

מה קרה לבניין אחרי המלחמה אינו ברור. לפי עדותו של דן מזרחי, החורבות נותרו על כנן שנים רבות, עדות לטרגדיה של אותו לילה. ויקיפדיה ומקורות משניים אחרים טוענים לעומת זאת שבית הכנסת נבנה מחדש אחרי המלחמה, אך לא מצאנו לכך מקור מבוסס. הקהילה הספרדית עצמה הלכה ונחלשה אחרי 1948, עם ההלאמה הקומוניסטית והעלייה לישראל.

שדרת האיחוד: המחיקה

את מה שנותר במקום מחקה תוכנית ״השיטתיות״ של ניקולאה צ׳אושסקו. ״היסטוריה״ מונה את המקדש הספרדי הגדול בין בתי הכנסת שנהרסו כשנבנה מרכז העיר החדש, וכותב שהריסתו הייתה אבדה לנוף האדריכלי של הבירה. על השנה המקורות חלוקים: לפי ויקיפדיה נהרס ב־1985, יחד עם בית הכנסת מלבי״ם, כדי לפנות מקום לשדרת האיחוד (Bulevardul Unirii); לפי רדיו רומניה הבינלאומי, ב־1987. על הריסת הרובע כולו מסופר ברשימה על הרובע היהודי שנעלם.

כיום אין במקום שריד לבניין. רחוב נגרו וודה עדיין קיים באזור שדרת האיחוד ומרכז הקניות Unirea, אך המקום המדויק של המגרש במרקם העירוני של היום לא זוהה בוודאות, ולא ידוע לנו על שלט זיכרון.

לביקור

אין מבנה לביקור. מי שרוצה לעמוד במקום יכול להגיע לאזור רחוב נגרו וודה, בשולי שדרת האיחוד, ולצפות בו בעזרת תצלומי הארכיון.

• לא לבלבל: בית הכנסת הגדול (האשכנזי) ברחוב וסילה אדמקה ובית הכנסת ״אחדות הקודש״ ברחוב ממולרי, שבו שוכן מוזיאון יהדות רומניה, עומדים עד היום. אלה מוסדות אחרים, הנמצאים בהליכה קצרה מן האזור.
• להשלמת התמונה: בית העלמין הספרדי, מעבר לכביש מבית העלמין בלו בדרום העיר, הוא העדות הפיזית העיקרית שנותרה לקהילה שהתפללה כאן.
• תיאום: לביקור באתרים הפעילים יש לתאם מראש עם הקהילה היהודית של בוקרשט או עם הפדרציה (FCER).