״זכור״ בלב בוקרשט: האנדרטה שבה רומניה הודתה בשואה

במשך שישה עשורים סיפרה רומניה הרשמית את מלחמת העולם השנייה בלי יהודיה ובלי הרומה שלה. ב־8 באוקטובר 2009, בכיכר במרכז בוקרשט, נחנכה אנדרטה שהמדינה עצמה הקימה כדי להודות במה שעשתה. היא תוצאה ישירה של דו״ח היסטורי אחד, ולכן כדאי להכיר אותו לפני שעומדים מול העמוד בן 17 המטרים.

הדו״ח שהמדינה הזמינה: ועדת ויזל

באוקטובר 2003 הקים נשיא רומניה, יון איליסקו, ועדה בינלאומית לחקר השואה ברומניה, ובראשה עמד חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, יליד סיגט שבצפון טרנסילבניה. חברו בה היסטוריונים ואנשי ציבור מרומניה, מארצות הברית, מישראל, מצרפת ומגרמניה, והיא נעזרה ביד ושם ובמוזיאון השואה של ארצות הברית. ב־11 בנובמבר 2004 הוגש הדו״ח הסופי לאיליסקו בבוקרשט.

מסקנותיו היו חד־משמעיות. לפי הדו״ח, השלטונות הרומניים אחראים למותם של 280 אלף עד 380 אלף יהודים ברומניה ובשטחים שבשליטתה, ושל יותר מ־11 אלף רומה. לאלה יש להוסיף כ־135 אלף יהודים מצפון טרנסילבניה, שהייתה אז תחת שלטון הונגריה ויהודיה גורשו משם לאושוויץ. איליסקו קיבל את הדו״ח ואמר שהאומה נושאת באחריות למעשי מנהיגיה בימי המלחמה. בעקבות המלצות הוועדה נקבע 9 באוקטובר כיום הזיכרון הלאומי לשואה (החלטת ממשלה 672 מ־2004), ומשרד התרבות יזם את הקמת האנדרטה.

בוקרשט, יאשי, טרנסניסטריה: שלושה פרקים שונים

האנדרטה מנציחה היסטוריה רחבה, וכדאי להבחין בין חלקיה. פוגרום בוקרשט פרץ ב־21 בינואר 1941, במהלך מרד ״משמר הברזל״ (הלגיונרים) נגד משטרו של יון אנטונסקו, ונמשך שלושה ימים. יהודים נחטפו מבתי כנסת ומהרחובות, חלקם לפי רשימות שהוכנו מראש, ונרצחו בבית המטבחיים העירוני וביער ז׳ילאבה שליד העיר. יותר מ־120 יהודים נרצחו (יד ושם מונה 127), ו־1,274 חנויות, דירות ובתי מלאכה נבזזו או נהרסו.

פוגרום יאשי, בסוף יוני 1941, ימים ספורים אחרי הפלישה לברית המועצות, היה בהיקף אחר לגמרי. חיילים, שוטרים ואזרחים רצחו יהודים ברחובות העיר, ואלפים נדחסו ל״רכבות המוות״ שנסעו ימים שלמים בחום הקיץ לעבר קלרש ופודו אילואייה. ההערכות למספר הנרצחים חלוקות: מוזיאון השואה של ארצות הברית מדבר על לפחות 4,000 נרצחים בעיר עצמה, ואילו המספר שמביא דו״ח ויזל, כולל קורבנות הרכבות, הוא 13,266 ויותר. לפוגרום יאשי מוקדשת אצלנו כתבה נפרדת.

הפרק השלישי והגדול מכולם הוא הגירוש לטרנסניסטריה, האזור שבין הדניסטר לבוג שרומניה שלטה בו בשנים 1941–1944. מסתיו 1941 גורשו לשם רוב יהודי בסרביה ובוקובינה שנותרו בחיים. יום הזיכרון, 9 באוקטובר, מציין את תחילת הגירושים מערי דרום בוקובינה ב־1941. לפי מוזיאון השואה של ארצות הברית, בטרנסניסטריה נרצחו או מתו 150 אלף עד 250 אלף יהודים מרומניה ומאוקראינה, ממחלות, מרעב ומכפור, ובטבח המוני כמו בבוגדנובקה בדצמבר 1941. רוב יהודי בוקרשט ו״הממלכה הישנה״ לא גורשו, אבל חוו עבודת כפייה, החרמות ופיטורים.

במקום שבו ישב משרד הפנים

למקום יש משמעות. לפי עיתונות התקופה ואתר הזיכרון האירופי Memorial Museums, האנדרטה הוקמה בכיכר שמול בניין משרד הפנים לשעבר, המשרד שממנו יצאו בימי אנטונסקו הפקודות לרדיפת היהודים והרומה. משרד התרבות ערך תחרות ב־2006, ובאותה שנה הניח הנשיא טראיאן בססקו את אבן הפינה. הליכי התכנון והרישוי נמשכו: תוכנית בניין העיר אושרה ביוני 2008, והיתר הבנייה ניתן רק בפברואר 2009. התקציב, לפי דיווח מ־2008, עמד על כחמישה מיליון אירו.

האנדרטה נחנכה ב־8 באוקטובר 2009, ערב יום הזיכרון. לפי Memorial Museums, נכחו בטקס שלושת הנשיאים שכיהנו ברומניה מאז נפילת הקומוניזם. בטקס השתתפו גם ניצולים והרב הראשי של רומניה, מנחם הכהן. היה זה האתר הלאומי הראשון ברומניה לזכר קורבנות השואה.

פטר יעקובי: אמן שחזר מגרמניה

את המכלול תכנן הפסל פטר יעקובי (Peter Jacobi), אמן ממוצא טרנסילבני שנולד ברומניה ב־1935 ופעל שנים רבות בגרמניה, בסביבת פפורצהיים. חלק מן הרעיונות לא נולדו במיוחד לבוקרשט. לפי ראיון שנתן ב־2008, פסל מגן הדוד נוצר כחמש־עשרה שנה קודם לכן והוצג בגלריית מרטין־גרופיוס־באו בברלין ובצרפת. גם תכנון המבנה המרכזי נשען על הצעה שזכתה, כמעט שלושים שנה קודם לכן, בתחרות בברלין לאנדרטה לקורבנות הרדיפה הנאצית.

חמישה פסלים וחדר אחד של אור

המכלול משתרע על 2,894 מ״ר. במרכזו עומד מבנה בטון קובייתי ששקוע בחלקו מתחת לפני הקרקע. נכנסים אליו בירידה, ולפי יעקובי הצורה נועדה להזכיר את המרתפים שבהם נאלצו יהודים רבים לחיות ולעבוד בימי השואה. בפנים חודר אור יום מן התקרה ומאיר לוחות מתכת שעליהם חקוקים שמות של קורבנות. על הקירות החיצוניים כתובים טקסטים על תולדות השואה ברומניה. לאורך דפנות המבנה הוצבו מצבות מחוללות שהובאו מבתי עלמין יהודיים הרוסים באודסה ובבוקרשט.

סביב המבנה עומדים חמישה פסלים:

• עמוד הזיכרון: עמוד יצוק מברזל בגובה 17 מטרים ובקוטר של כמטר וחצי, ששוקל כ־18 טון. לפי מדריכי מבקרים, על כל אחת מצלעותיו חקוקה אות עברית, ויחד הן יוצרות את המילה ״זכור״.
• ויה דולורוזה: ״דרך הייסורים״. לפי תיאור התכנון, האנדרטה כוללת תבליט רצפה שמזכיר את הגירושים בקרונות בקר.
• גלגל הרומה: גלגל מפלדת קורטן לזכר הרומה שגורשו.
• מגן דוד: מגן דוד תלת־ממדי ״מנוכר״, לזכר הקורבנות היהודים.
• אפיטף: שמו פירושו ״כתובת מצבה״. לא מצאנו תיאור מוסמך של משמעותו.

גלגל הרומה: הקורבנות שנשכחו פעמיים

האנדרטה בבוקרשט מנציחה במפורש, באותו מרחב, את רצח הרומה לצד רצח היהודים. בשנים 1942–1943 גורשו לטרנסניסטריה משפחות רומה רבות. לפי דו״ח ויזל, מכ־25 אלף רומה שגורשו לשם מתו כ־11 אלף. במשך עשרות שנים כמעט לא הוזכר הפרק הזה בזיכרון הרשמי. הגלגל, סמל הנדודים והסמל שבמרכז דגל הרומה, מעמיד את סבלם לצד סבלם של היהודים, בלי לטשטש את ההבדלים בין הגורלות.

לביקור

האנדרטה נמצאת בצומת הרחובות אנגל סליני (Anghel Saligny), מיהאי וודה (Mihai Vodă), יון בריזויאנו (Ion Brezoianu) וליפסקני (Lipscani), לא הרחק מבניין עיריית בוקרשט ומגדת הדמבוביצה. הפסלים עומדים במרחב פתוח. לא מצאנו שעות פתיחה רשמיות מפורסמות לאולם המרכזי, ולכן כדאי לבדוק מראש מול המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה ע״ש אלי ויזל, האחראי על האתר.

• זהו אתר זיכרון: כדאי להקדיש זמן לקריאת הטקסטים שעל הקירות ולהתבונן בשמות שבאולם.
• לרקע היסטורי נוסף אפשר להמשיך לתערוכה על השואה בבית הכנסת הגדול (ראו הכתבה על בית הכנסת) ולמוזיאון לתולדות יהודי רומניה.
• ב־9 באוקטובר, יום הזיכרון הלאומי, מתקיימים באנדרטה טקסים רשמיים בהשתתפות ראשי המדינה והקהילה.