בליל 16 בספטמבר 1944, ערב ראש השנה תש״ה, נרצחו 126 מיהודי סרמאש (Sărmașu; בהונגרית Nagysármás) שבמישור הטרנסילבני: גברים, נשים ו־43 ילדים. הרוצחים היו חיילים וז׳נדרמים הונגרים, בעיירה שנשארה ברומניה כל שנות המלחמה ונכבשה בידי הונגריה לשבועות ספורים בלבד. קבר האחים שלהם, ועליו אנדרטה, עומד בבית עלמין קטן ליד הכפר קמרשו, ובני המשפחות מגיעים אליו עד היום.
קהילה קטנה במישור
סרמאש היא עיירה חקלאית במישור (Câmpia Transilvaniei) שבין קלוז׳ לטרגו מורש. בתחילת המאה ה־20 התיישבו בה מתיישבים הונגרים רפורמטים במסגרת מדיניות ההתיישבות של ממלכת הונגריה, וכך הפכו ההונגרים לרוב בעיירה. לצדם חיו בה רומנים, רומה וקהילה יהודית לא גדולה.
לפי נתוני מפקד 1930 שמביא ארגון Yahad-In Unum, חיו בסרמאש 214 יהודים. רובם היו סוחרים שהחזיקו חנויות קטנות בחדר בביתם. היה בעיירה בית כנסת אחד, וילדים יהודים ורומנים למדו יחד בבית הספר המקומי, כשהילדים היהודים קיבלו גם שיעורי דת.
1940: מובלעת רומנית
בפרס וינה השני, באוגוסט 1940, הועברה צפון טרנסילבניה להונגריה, ויהודיה גורשו ב־1944 לאושוויץ. סרמאש לא נכללה בשטח המסופח. לפי מחקרו של ההיסטוריון קובאץ׳ סבולץ׳, שדות הגז הטבעי של האזור והאינטרסים הגרמניים בהם הם שהשאירו את המובלעת בידי רומניה. ״פנקס הקהילות״ של יד ושם מונה את סרמאש בין קהילות דרום טרנסילבניה.
כך עברו יהודי סרמאש את השנים 1940–1944 תחת משטר אנטונסקו: חוקי גזע, הפקעות וגיוס לעבודת כפייה, אבל בלי גטו ובלי גירוש. אחרי שרומניה עברה לצד בעלות הברית, ב־23 באוגוסט 1944, נראה היה שהסכנה חלפה.
ספטמבר 1944: שבועות הכיבוש
ב־5 בספטמבר 1944 נכנס הצבא ההונגרי לסרמאש, במסגרת מתקפה לתוך דרום טרנסילבניה. לפי Telex, רוב היהודים, כ־195 נפש, ברחו מבעוד מועד, אבל חלקם חזרו אחרי שהובטח להם שלא יאונה להם רע. ב־8 בספטמבר כלאו ז׳נדרמים, בעזרת אנשי משמר מקומיים, את היהודים שנותרו, ובתיהם נבזזו. לפי עדויות שאסף Yahad-In Unum, הוחזקו העצורים, ובהם יהודים מהכפרים הסמוכים, כמה ימים בבית ובאסם.
בלילה שבין 16 ל־17 בספטמבר הועלו העצורים על עגלות שהובילו איכרים מגויסים, והובלו אל שולי הכפר קמרשו (Cămărașu). שם, ליד שני בורות שנחפרו מראש, נרצחו 126 בני אדם: 31 גברים, 52 נשים ו־43 ילדים עד גיל 15. ועדה שבדקה את הגופות אחרי המלחמה קבעה, לפי Yahad-In Unum, שרבים מהם לא נורו אלא הוכו למוות. לפי Telex, יוזם הרצח היה קצין הצבא ההונגרי מטיאשי מיקלוש (Mátyássy Miklós), ולצדו פעל קפטן הז׳נדרמריה לאנץ׳ לסלו (Láncz László). הקהילה היהודית של סרמאש חדלה להתקיים.
החשיפה והמשפטים
באוקטובר 1944 חזרו לאזור הכוחות הרומניים והסובייטיים. בפברואר 1945 הוציאה ועדה חוקרת את הגופות מקברי האחים, ותמונות שצולמו אז שמורות כיום ביד ושם. סוכנות הידיעות JTA דיווחה במרץ 1945 שהגופות הוצאו בנוכחות משלחת של הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה ונקברו מחדש כדין ישראל.
ב־1946 דן בית הדין העממי בקלוז׳ את האחראים, ובשנים הבאות התקיימו ברומניה משפטים נוספים. בהונגריה דן בית הדין העממי בבודפשט ב־1948 את מטיאשי ושלושה נוספים למוות, ומטיאשי הוצא להורג.
בית העלמין והאנדרטה
באוקטובר 1947 דיווחה JTA על כינוס גדול של נציגי קהילות טרנסילבניה ושל נציגי השלטון בחנוכת בית העלמין של הנרצחים. ״124 הגופות הקבורות שם הן כל האוכלוסייה היהודית של הכפר לפני המלחמה״, נכתב בדיווח. במקום הוצב אובליסק, וסקר הוועדה האמריקנית למורשת בחו״ל מ־2010 מתאר את ״האנדרטה הדרמטית״ לזכר 126 היהודים.
במשך השנים המשיכה הקהילה היהודית בטרגו מורש לקיים טקסי זיכרון במקום. ב־1975 צולם שם טקס בהשתתפות הרב הראשי של רומניה, משה רוזן. בשל פגיעות ונדליזם בעבר האתר מגודר ונעול, ולפי Telex מגיעים אליו קרובי הנרצחים מישראל פעם בשנה. ב־2020 הפיקו העיתונאית תאודורה דרגוי וההיסטוריון אדריאן צ׳יופלנקה, מנהל מרכז ״וילהלם פילדרמן״ של הפדרציה, את הסרט התיעודי ״Sărmaș ’44״ לטלוויזיה הרומנית.
לביקור
- בית העלמין של הנרצחים: ליד הכפר קמרשו (מחוז קלוז׳), סמוך לגבול קומונת סרמאש (מחוז מורש). לא פורסמה כתובת רשמית.
- גישה: האתר מגודר ונעול, ולא פורסמו שעות ביקור. מומלץ לתאם מראש עם הקהילה היהודית בטרגו מורש או בקלוז׳, שפרטי הקשר שלהן מופיעים באתר הפדרציה.
- בסביבה: טרגו מורש, טורדה וקלוז׳. בבית הכנסת של טרגו מורש ובבית העלמין שלה אפשר להמשיך את סיפור יהודי המישור.
מי שמגיע למקום פוגש קבר אחד של קהילה שלמה. רצוי להביא אבן קטנה, ולהגיע עם מניין כדי לומר קדיש.
ציר זמן
- 1930
214 יהודים בסרמאש, לפי נתוני מפקד שמביא Yahad-In Unum
- אוגוסט 1940
פרס וינה השני; אזור סרמאש נשאר ברומניה
- 23 באוגוסט 1944
רומניה עוברת לצד בעלות הברית
- 5 בספטמבר 1944
הצבא ההונגרי נכנס לסרמאש
- 8 בספטמבר 1944
ז׳נדרמים ומשמר מקומי כולאים את יהודי העיירה
- 16–17 בספטמבר 1944
126 יהודים נרצחים בשני בורות בשולי קמרשו, ערב ראש השנה תש״ה
- אוקטובר 1944
כוחות רומניים וסובייטיים חוזרים לאזור
- פברואר 1945
ועדה חוקרת מוציאה את הגופות מקברי האחים
- 1946
בית הדין העממי בקלוז׳ דן את האחראים
- 1947
חנוכת בית העלמין של הנרצחים; JTA מדווח על 124 קבורים (המקורות חלוקים)
- 1948
בית הדין העממי בבודפשט דן למוות את הקצין מטיאשי מיקלוש
- 1975
טקס זיכרון במקום בהשתתפות הרב הראשי משה רוזן
- 2020
הסרט התיעודי ״Sărmaș ’44״ בטלוויזיה הרומנית
מקורות נוספים שנבדקו
- Romanian Cultural Institute — documentary “Sărmaș ’44” (TVR, 2020): 126 victims, exhumation Feb 1945, burial at Cămărașu
- JTA, 4 March 1945 — bodies of 126 massacred Jews exhumed and reburied
- JTA, 23 October 1947 — opening of the cemetery of the Sarmas victims
- Transtelex / Telex, 12 April 2022 — on Kovács Szabolcs’s study of the Nagysármás massacre
- Yahad-In Unum, Map of Holocaust by Bullets — Sărmașu (Sarmasel Gara), Mureș
- Centropa — photo: commemoration at Sărmaș with Chief Rabbi Moses Rosen, 1975
- US Commission for the Preservation of America’s Heritage Abroad — Jewish Heritage Sites in Romania (2010), p. 34
- Pinkas HaKehillot Romania, vol. 1 — contents (Sarmas/Nagysarmas under Southern Transylvania, p. 324), JewishGen
- International Commission on the Holocaust in Romania — Final Report, executive summary (Yad Vashem)
- Federation of Jewish Communities in Romania — community contacts (Târgu Mureș, Cluj)
נכתב עבור מוישה האוס — מדריך המורשת היהודית למטייל ברומניה. איסוף החומר ועריכתו נעשו בסיוע כלי בינה מלאכותית, והעובדות נבדקו מול המקורות המצוינים. מצאתם טעות, או שיש לכם מקור, תמונה או זיכרון משפחתי? כתבו לנו — נשמח לתקן ולהוסיף.
תגובות והערות
עדיין אין תגובות. אפשר להיות הראשונים.
ביקרתם במקום? יש לכם זיכרון משפחתי, מקור או תיקון? כתבו לנו. תגובות מתפרסמות אחרי אישור המערכת. תיקונים ומקורות מגיעים רק אלינו.


