סרמאש · בתי עלמין

טבח סרמאש 1944: 126 יהודים בקבר אחד בשולי המישור הטרנסילבני

בליל 16 בספטמבר 1944 נרצחו 126 יהודים מסרמאש, ובהם 43 ילדים, בידי חיילים וז׳נדרמים הונגרים, בעיירה שנשארה ברומניה ב־1940 ונכבשה לשבועות ספורים. קברם והאנדרטה עומדים ליד קמרשו.

האנדרטה בבית העלמין שליד סרמאש, 2015
צילום: Uri Savoray · CC BY-SA 4.0 · מקור התמונה

בליל 16 בספטמבר 1944, ערב ראש השנה תש״ה, נרצחו 126 מיהודי סרמאש (Sărmașu; בהונגרית Nagysármás) שבמישור הטרנסילבני: גברים, נשים ו־43 ילדים. הרוצחים היו חיילים וז׳נדרמים הונגרים, בעיירה שנשארה ברומניה כל שנות המלחמה ונכבשה בידי הונגריה לשבועות ספורים בלבד. קבר האחים שלהם, ועליו אנדרטה, עומד בבית עלמין קטן ליד הכפר קמרשו, ובני המשפחות מגיעים אליו עד היום.

קהילה קטנה במישור

סרמאש היא עיירה חקלאית במישור (Câmpia Transilvaniei) שבין קלוז׳ לטרגו מורש. בתחילת המאה ה־20 התיישבו בה מתיישבים הונגרים רפורמטים במסגרת מדיניות ההתיישבות של ממלכת הונגריה, וכך הפכו ההונגרים לרוב בעיירה. לצדם חיו בה רומנים, רומה וקהילה יהודית לא גדולה.

לפי נתוני מפקד 1930 שמביא ארגון Yahad-In Unum, חיו בסרמאש 214 יהודים. רובם היו סוחרים שהחזיקו חנויות קטנות בחדר בביתם. היה בעיירה בית כנסת אחד, וילדים יהודים ורומנים למדו יחד בבית הספר המקומי, כשהילדים היהודים קיבלו גם שיעורי דת.

1940: מובלעת רומנית

בפרס וינה השני, באוגוסט 1940, הועברה צפון טרנסילבניה להונגריה, ויהודיה גורשו ב־1944 לאושוויץ. סרמאש לא נכללה בשטח המסופח. לפי מחקרו של ההיסטוריון קובאץ׳ סבולץ׳, שדות הגז הטבעי של האזור והאינטרסים הגרמניים בהם הם שהשאירו את המובלעת בידי רומניה. ״פנקס הקהילות״ של יד ושם מונה את סרמאש בין קהילות דרום טרנסילבניה.

כך עברו יהודי סרמאש את השנים 1940–1944 תחת משטר אנטונסקו: חוקי גזע, הפקעות וגיוס לעבודת כפייה, אבל בלי גטו ובלי גירוש. אחרי שרומניה עברה לצד בעלות הברית, ב־23 באוגוסט 1944, נראה היה שהסכנה חלפה.

ספטמבר 1944: שבועות הכיבוש

ב־5 בספטמבר 1944 נכנס הצבא ההונגרי לסרמאש, במסגרת מתקפה לתוך דרום טרנסילבניה. לפי Telex, רוב היהודים, כ־195 נפש, ברחו מבעוד מועד, אבל חלקם חזרו אחרי שהובטח להם שלא יאונה להם רע. ב־8 בספטמבר כלאו ז׳נדרמים, בעזרת אנשי משמר מקומיים, את היהודים שנותרו, ובתיהם נבזזו. לפי עדויות שאסף Yahad-In Unum, הוחזקו העצורים, ובהם יהודים מהכפרים הסמוכים, כמה ימים בבית ובאסם.

בלילה שבין 16 ל־17 בספטמבר הועלו העצורים על עגלות שהובילו איכרים מגויסים, והובלו אל שולי הכפר קמרשו (Cămărașu). שם, ליד שני בורות שנחפרו מראש, נרצחו 126 בני אדם: 31 גברים, 52 נשים ו־43 ילדים עד גיל 15. ועדה שבדקה את הגופות אחרי המלחמה קבעה, לפי Yahad-In Unum, שרבים מהם לא נורו אלא הוכו למוות. לפי Telex, יוזם הרצח היה קצין הצבא ההונגרי מטיאשי מיקלוש (Mátyássy Miklós), ולצדו פעל קפטן הז׳נדרמריה לאנץ׳ לסלו (Láncz László). הקהילה היהודית של סרמאש חדלה להתקיים.

החשיפה והמשפטים

באוקטובר 1944 חזרו לאזור הכוחות הרומניים והסובייטיים. בפברואר 1945 הוציאה ועדה חוקרת את הגופות מקברי האחים, ותמונות שצולמו אז שמורות כיום ביד ושם. סוכנות הידיעות JTA דיווחה במרץ 1945 שהגופות הוצאו בנוכחות משלחת של הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה ונקברו מחדש כדין ישראל.

ב־1946 דן בית הדין העממי בקלוז׳ את האחראים, ובשנים הבאות התקיימו ברומניה משפטים נוספים. בהונגריה דן בית הדין העממי בבודפשט ב־1948 את מטיאשי ושלושה נוספים למוות, ומטיאשי הוצא להורג.

בית העלמין והאנדרטה

באוקטובר 1947 דיווחה JTA על כינוס גדול של נציגי קהילות טרנסילבניה ושל נציגי השלטון בחנוכת בית העלמין של הנרצחים. ״124 הגופות הקבורות שם הן כל האוכלוסייה היהודית של הכפר לפני המלחמה״, נכתב בדיווח. במקום הוצב אובליסק, וסקר הוועדה האמריקנית למורשת בחו״ל מ־2010 מתאר את ״האנדרטה הדרמטית״ לזכר 126 היהודים.

במשך השנים המשיכה הקהילה היהודית בטרגו מורש לקיים טקסי זיכרון במקום. ב־1975 צולם שם טקס בהשתתפות הרב הראשי של רומניה, משה רוזן. בשל פגיעות ונדליזם בעבר האתר מגודר ונעול, ולפי Telex מגיעים אליו קרובי הנרצחים מישראל פעם בשנה. ב־2020 הפיקו העיתונאית תאודורה דרגוי וההיסטוריון אדריאן צ׳יופלנקה, מנהל מרכז ״וילהלם פילדרמן״ של הפדרציה, את הסרט התיעודי ״Sărmaș ’44״ לטלוויזיה הרומנית.

לביקור

  • בית העלמין של הנרצחים: ליד הכפר קמרשו (מחוז קלוז׳), סמוך לגבול קומונת סרמאש (מחוז מורש). לא פורסמה כתובת רשמית.
  • גישה: האתר מגודר ונעול, ולא פורסמו שעות ביקור. מומלץ לתאם מראש עם הקהילה היהודית בטרגו מורש או בקלוז׳, שפרטי הקשר שלהן מופיעים באתר הפדרציה.
  • בסביבה: טרגו מורש, טורדה וקלוז׳. בבית הכנסת של טרגו מורש ובבית העלמין שלה אפשר להמשיך את סיפור יהודי המישור.

מי שמגיע למקום פוגש קבר אחד של קהילה שלמה. רצוי להביא אבן קטנה, ולהגיע עם מניין כדי לומר קדיש.

ציר זמן

  1. 1930

    214 יהודים בסרמאש, לפי נתוני מפקד שמביא Yahad-In Unum

  2. אוגוסט 1940

    פרס וינה השני; אזור סרמאש נשאר ברומניה

  3. 23 באוגוסט 1944

    רומניה עוברת לצד בעלות הברית

  4. 5 בספטמבר 1944

    הצבא ההונגרי נכנס לסרמאש

  5. 8 בספטמבר 1944

    ז׳נדרמים ומשמר מקומי כולאים את יהודי העיירה

  6. 16–17 בספטמבר 1944

    126 יהודים נרצחים בשני בורות בשולי קמרשו, ערב ראש השנה תש״ה

  7. אוקטובר 1944

    כוחות רומניים וסובייטיים חוזרים לאזור

  8. פברואר 1945

    ועדה חוקרת מוציאה את הגופות מקברי האחים

  9. 1946

    בית הדין העממי בקלוז׳ דן את האחראים

  10. 1947

    חנוכת בית העלמין של הנרצחים; JTA מדווח על 124 קבורים (המקורות חלוקים)

  11. 1948

    בית הדין העממי בבודפשט דן למוות את הקצין מטיאשי מיקלוש

  12. 1975

    טקס זיכרון במקום בהשתתפות הרב הראשי משה רוזן

  13. 2020

    הסרט התיעודי ״Sărmaș ’44״ בטלוויזיה הרומנית

מקורות נוספים שנבדקו

נכתב עבור מוישה האוס — מדריך המורשת היהודית למטייל ברומניה. איסוף החומר ועריכתו נעשו בסיוע כלי בינה מלאכותית, והעובדות נבדקו מול המקורות המצוינים. מצאתם טעות, או שיש לכם מקור, תמונה או זיכרון משפחתי? כתבו לנו — נשמח לתקן ולהוסיף.

תגובות והערות

עדיין אין תגובות. אפשר להיות הראשונים.

ביקרתם במקום? יש לכם זיכרון משפחתי, מקור או תיקון? כתבו לנו. תגובות מתפרסמות אחרי אישור המערכת. תיקונים ומקורות מגיעים רק אלינו.

סוג ההודעה

תפריט

מוישה האוס - כשר ברומניה

הצטרף לקהילה שלנו

הישארו מחוברים עם Moise House! קבלו עדכונים על אוכל כשר, ארוחות שבת, הרפתקאות הרים וטיפים לטיולים ברחבי רומניה.