פילנתרופיה: בית העלמין האשכנזי של בוקרשט והקבורים בו

ב־1864 התמלא בית העלמין היהודי הישן ברחוב סבסטופול, וכעבור שנה פתחו יהודי בוקרשט האשכנזים שדה קבורה חדש בצפון העיר. מאז נקברו בפילנתרופיה רופאים ומשכילים, סופרים ושחקנים, ראשי קהילה ונרצחי הפוגרום של 1941 — ובין עשרות אלפי המצבות שלו אפשר לקרוא את תולדות הקהילה כמעט שורה אחר שורה.

שדה קבורה חדש לקהילה שגדלה

בית העלמין הוותיק של יהודי בוקרשט שכן ברחוב סבסטופול, והמצבה העתיקה ביותר שתועדה בו היא משנת 1716. ב־1864 הוא נסגר משום שלא נותר בו מקום, ומאז קיבלו הקהילה הספרדית והקהילה האשכנזית שדות קבורה נפרדים. בית העלמין האשכנזי הוא פילנתרופיה (Filantropia), על שם השכונה שבצפון העיר. לפי דו״ח של קהילת יהודי בוקרשט, הוא נפתח ב־1865 והוא הוותיק מבין שלושת בתי העלמין היהודיים הפעילים בעיר. Jewish Heritage Europe מציין אף הוא את שנת 1865 בקירוב. בסקר בתי העלמין של JewishGen נרשמה מצבה מ־1863, מוקדמת משנת הפתיחה. ייתכן שהיא אחת מהמצבות שהועברו לכאן מאוחר יותר מסבסטופול, אך הדבר לא נבדק.

בית העלמין הספרדי, שנפתח באותה שנה בדרום העיר, הוא סיפור נפרד. כך גם בית העלמין בשוסֵאוּאָה ג׳ורג׳יולוי, שנפתח ב־1929 כשגם פילנתרופיה כבר הלך והתמלא.

כיפות מעל בית הטהרה

המבנה הבולט ביותר במקום הוא בית הטהרה, בית ההלוויות של בית העלמין. זהו בניין מרובע שמעליו חמש כיפות. Jewish Heritage Europe מתאר אותו כבית טהרה ״גדול ומעוטר״ בעל כיפה, ומציין גם את שער הכניסה בסגנון ארט־דקו. לפי מקורות משניים (ויקיפדיה, בהסתמך על עיתונות רומנית ועל מחקרו של רודולף קליין על בתי העלמין היהודיים במרכז אירופה ובמזרחה), הקפלה נבנתה ב־1908 בידי חברה קדישא של היהודים בני ״הריטוס המערבי״, כלומר האשכנזים. לפי אותם מקורות תכנן אותה האדריכל לאונידה נגרסקו (לאון שוורץ) בסגנון מורי עם יסודות רומנסקיים וניאו־קלאסיים, והיא נפגעה ברעידות האדמה של 1940 ו־1977. בדו״ח שלה מתארת קהילת יהודי בוקרשט תיקון של גג הקפלה ושיפוץ של משרדי ההנהלה וחדר ההמתנה.

מהרופא של ההשכלה ועד יומנו של סבסטיאן

הקבר שנחשב לחשוב מבחינה היסטורית הוא של ד״ר יוליו באראש (1815–1863). באראש נולד בברודי שבגליציה והיה רופא, מחנך ומפיץ רעיונות ההשכלה בקרב יהודי בוקרשט. ב־1858 ייסד את בית החולים הראשון לילדים בעיר. הוא נקבר בתחילה בבית העלמין שברחוב סבסטופול, וכשבית עלמין זה בוטל בשנות הארבעים הועבר קברו לפילנתרופיה. לפי ויקיפדיה, קברו ו״אנדרטת הגיבורים של 1916–1918״ הם שני מונומנטים בבית העלמין שנכללו ברשימת המונומנטים ההיסטוריים של בוקרשט.

בין הקבורים כאן גם:

• מיהאיל סבסטיאן (1907–1945), מחזאי וסופר. יומנו משנות 1935–1944 הוא אחת העדויות החשובות על האנטישמיות ברומניה בתקופת המלחמה. הוא נהרג ב־29 במאי 1945, כשנפגע ממשאית בבוקרשט, שבועות ספורים אחרי תום המלחמה.
• יוסיף סאווה (1933–1998), מוזיקולוג ומגיש רדיו וטלוויזיה אהוב, שנולד ביאשי בשם יוסיף סגל.
• אקדמאי ניקולאה קז׳אל (1919–2004), וירולוג, סגן נשיא האקדמיה הרומנית ונשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה מ־1994 ועד מותו.
• ברבו נמצֵאנו, משורר ומתרגם (שמו המקורי בנימין דויטש), שאחד השבילים בבית העלמין נקרא על שמו.
• לפי סקר JewishGen נקברו כאן גם ההיסטוריון מוזס שוורצפלד ורבני משפחת בק.

חלקת הגיבורים ונרצחי הפוגרום

במלחמת העולם הראשונה נלחמו יהודים רבים בצבא רומניה. בשביל המרכזי ובמרכז בית העלמין עומדות אנדרטאות לחיילים יהודים שנפלו במלחמה. ביום הגיבורים הרומני נערך כאן טקס הנחת זרים כחלק מהטקסים הממלכתיים, ו־Mediafax דיווחה על טקס כזה ב״בית העלמין הישראלי פילנתרופיה״.

על המלחמה הבאה מעידות מצבות שקטות יותר. בפוגרום שערכו הלגיונרים של משמר הברזל בבוקרשט בימים 21–23 בינואר 1941 נרצחו כ־120–125 יהודים. לפי נשיא קהילת יהודי בוקרשט, פאול שוורץ, את קבריהם אפשר לראות בבית העלמין בג׳ורג׳יולוי ובפילנתרופיה. ההיסטוריונית אנקה טודורנצ׳ה מהמרכז לחקר תולדות יהודי רומניה צילמה את מצבותיהם בשני בתי העלמין, כדי לשחזר מהן את שמותיהם ואת מקצועותיהם של הנרצחים.

בשנים 1942–1944 הפקיע משטר אנטונסקו את בית העלמין שברחוב סבסטופול וחפר את הקברים. חלק מהשרידים והמצבות הועברו לבתי העלמין היהודיים האחרים בעיר, ובהם פילנתרופיה.

הקבר של אדולף היטלר — הכובען

אחת המצבות הסקרניות בבוקרשט נמצאת בחלקת העניים, בשורה 18, מספר 9. כתוב עליה ״Adolf Hittler״, בשני t. לפי כתבה ב״אבנימנטול זילֵי״ (Evenimentul Zilei), שמתבססת על כתבת עיתון מ־1933, היה זה כובען יהודי שהגיע מגליציה, עבד כשוער במלון בולבארד, פתח חנות כובעים ומת ב־1892. הרודן הגרמני נולד ב־1889, כך שבזמן מותו של הכובען הוא היה ילד בן שלוש. הכיתוב העברי שעל המצבה מתייחס לר׳ אברהם אליהו בן ר׳ שמואל ונושא את התאריך כ׳ בחשוון תרנ״ג. לפי בלוג Rio Wang, העוסק בתרבות מזרח אירופה, הכיתוב הרומני סותת בשנות הארבעים ושוחזר ב־1987. זו עדות קטנה ומוזרה לאופן שבו ההיסטוריה של המאה העשרים הגיעה גם אל אבני הקברים.

בית עלמין שרוב קבריו כבר אין מי שיבקר בהם

לפי ההערכות יש בפילנתרופיה כ־29,000 קברים. על שטחו המקורות חלוקים: נמסר שהוא כ־7 הקטרים, ובסקר JewishGen נרשמו כ־9.6 הקטרים. המצבות עשויות שיש, גרניט, אבן חול ובטון, והכתובות עליהן בעברית, בגרמנית, ברומנית ובצרפתית. גם השפות מספרות את סיפור ההתבוללות וההגירה של הקהילה. רובם הגדול של הקבורים כבר אינם מבוקרים בידי קרובים, משום שרוב יהודי בוקרשט עלו לישראל או היגרו למקומות אחרים. לפי קהילת יהודי בוקרשט, שורשי עצים עקרו מצבות, והעשבייה מגיעה לעיתים לגובה של 2.5 מטרים בתוך כשישה שבועות. בשנים האחרונות פינתה הקהילה עשרות משאיות של צמחייה, הסדירה גן ליד הקפלה והציבה שמירה 24 שעות ביממה. העבודות נעשו בתמיכת תורמים והעירייה.

לביקור

הכניסה מבולבארדול יון מיהאלאקה (Bulevardul Ion Mihalache) בצפון העיר. רוב המקורות מציינים את מספרים 89–91 ואחדים 91–93. המקום מרוחק מהרובע היהודי ההיסטורי ומבית הכנסת הקוראלי, ולכן כדאי לתכנן עבורו נסיעה נפרדת. זהו בית עלמין פעיל שמנוהל בידי קהילת יהודי בוקרשט, ולא גן ציבורי. לא מצאנו מקור עדכני ומוסמך לשעות הפתיחה, ולכן כדאי לתאם את הביקור מראש עם הקהילה או עם הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה. לפי הקהילה, מבקרים מקבלים שירות לפי סדר ההגעה, וגם המרחקים בתוך בית העלמין גדולים. מי שמחפש קבר משפחתי צריך להגיע עם שם מלא, תאריך פטירה משוער ואם אפשר גם מספר חלקה.

לפי המנהג היהודי המקובל, בתי עלמין סגורים בשבת ובחגים, וגברים מכסים את הראש. כוהנים אינם נכנסים לבית עלמין, ואפשר להניח אבן קטנה על המצבה ולרחוץ ידיים ביציאה. אלה מנהגים כלליים ולא כללי האתר, ואת ההנחיות המדויקות יש לברר עם הנהלת בית העלמין. מצבות רבות רעועות, ולכן אסור להישען עליהן. בצילום מצבות כדאי לזכור שמופיעים עליהן שמות של משפחות שחלקן עדיין חיות.