עוגב, עלילה וגירוש: שש שנות המלבי״ם בבוקרשט

ביום שישי, 18 במרץ 1864, נעצר הרב הראשי של רומניה והושלך לכלא בבוקרשט. העלילה שהביאה למאסרו — שהטיף כביכול נגד הנצרות — נולדה בתוך הקהילה היהודית עצמה. כך הסתיימה אחת הכהונות הסוערות בתולדות הרבנות במזרח אירופה: שש שנות המלבי״ם בבוקרשט.

מקמפן אל בירת הנסיכויות

רבי מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל וייסר, המלבי״ם, נולד ב־1809 בוולוצ׳יסק שבווהלין. כשהגיע לבוקרשט כבר היה רב מוכר: לפי האנציקלופדיה יודאיקה כיהן מ־1839 כאב בית הדין בוורשן (Wreschen) שבמחוז פוזן, ובשנים 1840–1858 כרבה של קמפן (Kempen) — עד שכונה בגרמנית ״der Kempener״. האנציקלופדיה היהודית (1906) מתארכת את התקופות האלה מעט אחרת (1838–1845 ו־1845–1860).

המחלוקת בין המקורות נוגעת גם לבוקרשט עצמה. לפי האנציקלופדיה יודאיקה הוכתר המלבי״ם רשמית לרב הראשי של רומניה בקיץ 1858; האנציקלופדיה היהודית קובעת 1860. הוא הגיע לעיר בשעה של שינוי: ב־1859 אוחדו מולדובה ווולאכיה תחת אלכסנדרו יואן קוזה, ובוקרשט נעשתה לבירה של מדינה חדשה שעסקה בשאלות של מודרניזציה, חינוך ומעמדם האזרחי של היהודים.

כשרות, עירוב ובתי ספר: רב שבא לתקן

המלבי״ם לא הסתפק בתואר. לפי האנציקלופדיה יודאיקה קבע תקנות כשרות חדשות והטיל הגבלות על השוחטים, הקים עירוב חדש בעיר, פיקח על מוסדות החינוך ונשא דרשות בלי הרף. כל אחד מן הצעדים האלה נגע בכיסם או בהרגליהם של חלקים בקהילה, וכולם יחד שירטטו קו ברור: הקהילה תתנהל על פי ההלכה, ובסמכות הרב.

עוגב ומקהלה: המאבק עם המתקדמים

מן הצד השני עמדו משכילים ובני מעמד אמיד, רבים מהם ממוצא גרמני, שביקשו להתאים את חיי הקהילה לעיר אירופית מודרנית. סמל המאבק היה בית הכנסת הכוראלי: לפי האנציקלופדיה יודאיקה, ההצעה לבנותו עלתה כבר ב־1857, יחד עם תוכנית לשינויים בסדר התפילה, והוא הושלם ב־1866 כמרכז היהדות ה״מתקדמת״. המלבי״ם התנגד לו בתוקף, משום שתוכנן לכלול עוגב ומקהלה.

ב־1860 פרסם את פירושו לספר ויקרא, ובו מתקפה חריפה על תנועת הרפורמה. מתנגדיו, כותבת האנציקלופדיה היהודית, ״לא נרתעו אפילו מאלימות״. לפי ערך ״בוקרשט״ באנציקלופדיה יודאיקה, כשגברה ידם של המתקדמים ב־1862, הדיחו אותו השלטונות מתפקידו — אך הרב לא עזב, והמאבק נמשך.

ההלשנה, המאסר והגירוש

את ההכרעה הביאה הלשנה. מתנגדיו מסרו לשלטונות, בטענת שווא, שהרב מטיף נגד הנצרות. הודעה רשמית שפורסמה בעיתון הממשלתי ״מוניטורול״ כינתה אותו ״אויב מושבע של הקדמה״, וביום שישי, 18 במרץ 1864, נעצר ונכלא.

לפי שתי האנציקלופדיות, שוחרר בזכות התערבותו של סר משה מונטיפיורי, המנהיג היהודי הבריטי — בתנאי שיעזוב את רומניה ולא ישוב אליה. הוא הועלה על ספינה בדנובה והונחת ברוסה (Ruschuk), עיר הגבול הבולגרית שהייתה אז בתחום האימפריה העות׳מאנית.

קושטא, פריז ושנות הנדודים

המלבי״ם לא השלים עם הגירוש. הוא פנה לממשלה העות׳מאנית בקושטא — רומניה הייתה אז עדיין תחת ריבונותה הפורמלית של האימפריה — ונדחה; ניסה להיעזר בחברת ״כל ישראל חברים״ ושהה כחצי שנה בפריז, ללא הצלחה.

מכאן החלו שנות נדודים. ב־1866 ירש את חותנו, הרב חיים אויערבך, ברבנות לנצ׳יץ (Łęczyca) שבפולין הרוסית, ואחר כך כיהן בחרסון (1869–1870 לפי האנציקלופדיה יודאיקה) ובמוהילב שעל הדנייפר — שם חזר הדפוס המוכר: עשירי הקהילה הלשינו עליו, והמושל הורה לו לעזוב את העיר. אחרי כן כיהן כרבה של הקהילה הפולנית בקניגסברג. ב־1879 מנע מושל וילנה את בחירתו לרב העיר, והוא יצא לכהן בקרמנצ׳וג — אך חלה בדרך ונפטר בקייב, לפי האנציקלופדיה היהודית ב־18 בספטמבר 1879.

מה נשאר מבוקרשט

מכל שנותיו ברבנות, שנות בוקרשט הן שהגדירו את דמותו הציבורית: רב שראה בחיזוק ההלכה את תפקידו העיקרי ושילם על כך בחירותו. ויש קו שמחבר בין שני הצדדים של חייו: אותו פירוש לויקרא שהצית את המחלוקת הוא חלק מפירושו השיטתי לתנ״ך, הנשען על ההנחה שאין במקרא מילים נרדפות ושלכל ניסוח יש משמעות — והוא נלמד עד היום.

בעיר עצמה נשא את שמו בית הכנסת המלבי״ם ברחוב Bravilor, שנהרס בשנות השמונים; את סיפורו של הבניין אנו מביאים בכתבה נפרדת.

לביקור

אין בבוקרשט אתר ייעודי לזכר המלבי״ם, וגם בית הכנסת שנקרא על שמו אינו קיים עוד. מי שרוצה לעמוד על זירת המחלוקת יכול לבקר בבית הכנסת הכוראלי — אותו בית כנסת שהמלבי״ם נאבק בו — העומד עד היום ברובע היהודי הישן ומשמש כבית הכנסת המרכזי הפעיל של העיר. את הביקור מומלץ לתאם מראש עם פדרציית הקהילות היהודיות ברומניה (FCER).