הספרדים של בוקרשט: מסוחרי הבלקן העות׳מאני ועד בית העלמין שמול בלו

ספרדים חיו בבוקרשט עוד לפני שהעיר הייתה בירתה של רומניה: סוחרים ומלווים שהגיעו מן הבלקן העות׳מאני, ובהם צאצאי מגורשי ספרד. הקהילה הייתה תמיד קטנה, אבל היא הייתה הראשונה בעיר, והעמידה בנקאים, בתי ספר ושני בתי כנסת מפוארים. ממה שבנתה נותר על פני האדמה בעיקר בית עלמין אחד, מעבר לכביש מבית העלמין בלו.

בשו״ת של רבני הבלקן: האזכורים הראשונים

לפי האנציקלופדיה יודאיקה, הקהילה היהודית של בוקרשט נזכרת לראשונה באמצע המאה ה־16, בתשובות של רבנים מן הבלקן, ובהם ר׳ שמואל די מדינה מסלוניקי. היו אלה סוחרים ומלווים שהגיעו מתורכיה ומארצות הבלקן, בתקופה שבה נסיכות ולאכיה הייתה כפופה לשלטון העות׳מאני. ההיסטוריונית אנקה טודורנצ׳ה מסכמת זאת כך: הקהילה ממוצא ספרדי הייתה תמיד קטנה, אך היא שהתיישבה ראשונה בבוקרשט.

הקשר לאימפריה היה גם נקודת תורפה. ב־1593, כשמרד בעות׳מאנים, הורה הנסיך מיכאל האמיץ לטבוח ביהודי בוקרשט יחד עם שאר הנתינים ה״תורכים״ בעיר. רק באמצע המאה ה־17 התגבשה בעיר קהילה חדשה, ורובה כבר אשכנזית. מאז ואילך היו הספרדים מיעוט בתוך הקהילה היהודית, מיעוט ששמר על נוסח, על שפה ועל מוסדות משלו.

1730: הכרה כקהילה בפני עצמה

המאה ה־18 נפתחה במכה. לפי מחקר שהוצג על הקהילה, ב־1714 הורה הנסיך סטפן קנטקוזינו להרוס את בית הכנסת הספרדי בבוקרשט ואסר על התכנסויות לתפילה. כעבור פחות מעשרים שנה התהפכה התמונה: ב־1730 הכיר הנסיך ניקולאה מברוקורדט בספרדים כקהילה נפרדת ועצמאית. אותה שנה מופיעה גם במכתבו של ראש הקהילה לזר אשר מ־1904, שבו כתב כי בית הספר לבנים של הקהילה פועל ״מאז 1730״.

בפועל, הקהילה גדלה רק בסוף המאה ה־18 ובראשית המאה ה־19. לפי האנציקלופדיה יודאיקה, הספרדים התפללו תחילה בבית שכור במהלה פופסקולוי (Mahalaua Popescului), ב־1811 הקימו חברה קדישא משלהם, וב־1818 קיבלו היתר לבנות בית כנסת. ב־1854 ייסדו כ־150 משפחות קהילה עצמאית במלוא מובן המילה, מופרדת מן הקהילה האשכנזית.

בנקאים, מורים ושני מקדשים

הספרדים היו מעטים, אך מקומם בעיר היה בולט. משפחת הלפון הייתה מחלוצי הבנקאות והאשראי ברומניה, והבנקאי שלמה הלפון עמד שנים בראש הקהילה וסייע במימונה. בנקאי אחר, לזר אשר, עמד בראש ועד בתי הספר. בראש הקהילה הדתית עמד במשך 32 שנה הרב חיים בז׳רנו, שדיבר שמונה שפות, תרגם טקסטים דתיים והיה מקורבה של המלכה אליזבת, אשת המלך קרול הראשון. ב־1910 עבר לאדירנה, ובהמשך כיהן כחכם באשי של תורכיה.

את התמונה המפורטת ביותר של הקהילה סיפק לזר אשר עצמו, במכתב ששלח ב־16 בפברואר 1904 לסנטור הספרדי אנחל פולידו, שאסף עדויות על יהודי ספרד במזרח אירופה. לפי המכתב, ב־1817 נבנו ארבעה חדרים לבית הספר לבנים בחצר בית הכנסת הגדול, וב־1894 קם לו בניין חדש. בית הספר לבנות נוסד ב־1878, ובניינו הוקם ב־1891 בעלות של 120 אלף פרנק, בתרומת צאצאי ניסים ולאה הלפון. הלימודים בשני בתי הספר היו חינם.

שני בתי כנסת עמדו במרכז החיים הקהילתיים. הגדול שבהם, קהל גרנדה ברחוב נגרו וודה, נחשב בעיני רבים לבית הכנסת היפה בעיר; סיפורו המלא, מהקמתו ועד שריפתו, מובא ברשימה נפרדת. השני, קהל צ׳יקו, ״המקדש הספרדי הקטן״, נבנה ב־1846 ברחוב באנו מרצ׳ינה 37 שבשכונת פופסקו, ולפי ״היסטוריה״ הוקם מחדש ב־1883.

האש של 1941 והשנים שאחריה

בפוגרום הלגיונרים, 21–23 בינואר 1941, נרצחו בבוקרשט 125 יהודים, ובתי כנסת רבים נבזזו והוצתו. לפי ההיסטוריונית אנקה צ׳יוצ׳יו, שני המקדשים הספרדיים היו בין המבנים שעלו באש. קהל צ׳יקו שוקם אחרי המלחמה ונהרס בשנות השמונים לצורך שדרת האיחוד (מקורות חלוקים בין 1986 ל־1987); על מקומו עומדת כיום, לפי ״היסטוריה״, חצר השירות של מרכז הקניות Unirea. על גל ההריסות של אותו עשור מסופר ברשימה על הרובע היהודי שנעלם.

אחרי 1948, עם ההלאמה הקומוניסטית, נחלשה הקהילה במהירות, ורבים מחבריה עלו לישראל. לפי אנציקלופדיה לחיים היהודיים לפני השואה ובמהלכה, חיו ברומניה ערב המלחמה כ־7,000 ספרדים, רובם בבוקרשט. מי שנשארו המשיכו להבליט את נוכחותם בעיקר בחיי התרבות והאמנות.

בית העלמין מול בלו: הארכיון שנותר באבן

בית העלמין היהודי של הרית הספרדי שוכן בדרום העיר, באזור בית העלמין בלו. לפי כמה מקורות הוא נפתח ב־1865. זהו בית עלמין פעיל, וההנהלה שלו פועלת מטעם הקהילה היהודית של בוקרשט. אין לבלבל בינו לבין בית העלמין היהודי הגדול בשושאוָה ג׳ורג׳יולוי 162, שעליו מסופר ברשימה נפרדת.

בית העלמין הספרדי מחזיק גם שרידים מן הפרק האפל ביותר בתולדות העיר. בשנים 1942–1944, בימי משטר אנטונסקו, פורק בית העלמין היהודי הישן ברחוב סבסטופול במרכז בוקרשט, אחד המקומות המעטים שבהם נקברו ספרדים ואשכנזים זה לצד זה. לפי תחקיר של Scena9, השרידים שהוצאו ממנו נקברו מחדש בבית העלמין שבשושאוָה ג׳ורג׳יולוי ובבית העלמין הספרדי ליד בלו, ו־32 מצבות הועברו לבית העלמין הספרדי. מקורות מתעדים בו גם אובליסק לזכר חיילים יהודים ספרדים שנפלו במלחמת העולם הראשונה.

בשורות המצבות אפשר לקרוא את המפה של הקהילה: לפי מחקר על ספרדי הנסיכויות, נקברו כאן יהודים שנולדו בתורכיה, ביוון, באיטליה, באוסטריה, בסרביה, במקדוניה, בצרפת ובבולגריה. גם בני הדור האחרון נקברים כאן, למשל הפסנתרן דן מזרחי, שהובא לקבורה בבית העלמין הספרדי ב־2010.

לביקור

בית העלמין נמצא מעבר לכביש מבית העלמין בלו, במפגש הכבישים שבדרום העיר. בצילומים מן השנים האחרונות מופיע השער בכתובת Șoseaua Olteniței 2, ואילו Jewish Heritage Europe ומקורות נוספים נותנים את הכתובת Șoseaua Giurgiului 2. מומלץ לנווט אל השער ולא רק אל כתובת.

• תיאום: שעות פתיחה לא פורסמו. את הביקור יש לתאם מראש עם הקהילה היהודית של בוקרשט, שבאתר הפדרציה מופיעים פרטי מנהל בית העלמין הספרדי.
• שבת וחג: כמקובל בבתי עלמין יהודיים, אין לתכנן ביקור בשבת ובחגים.
• כוהנים: כדאי לברר מראש את מסלול ההליכה ואת אפשרויות הגישה.
• חיפוש שורשים: שם משפחה ספרדי לבדו אינו מוכיח קרבה. כדאי להצליב את הכתוב על המצבות עם רישומי הקהילה ועם ארכיונים.

למי שרוצה לראות את העיר שבה חיו הספרדים: אזור רחוב נגרו וודה ושדרת האיחוד נמצא במרחק נסיעה קצרה צפונה, ובו גם בית הכנסת ״אחדות הקודש״ ומוזיאון יהדות רומניה.