שדרה על חורבות הרובע: כך נמחקה בוקרשט היהודית בשנות השמונים

בקיץ 1986, לפי דיווחים בני הזמן, עלו הבולדוזרים על ״בית הכנסת הספרדי״ של בוקרשט, ככל הנראה ״קהל גרנדה״, אף ששגריר רומניה בוושינגטון הבטיח למנהיגים יהודים אמריקנים שהמבנה לא ייפגע. בתוך שנים ספורות נמחקו רוב רחובות הרובע היהודי ההיסטורי ושורה של בתי כנסת, כדי לפנות מקום לבית העם של צ׳אושסקו ולשדרה המונומנטלית שהובילה אליו. זה סיפורו של העשור שבו נעלמה בוקרשט היהודית מן המפה.

מרעידת 1977 אל ״העיר של העתיד״

ב־4 במרץ 1977 פגעה בבוקרשט רעידת אדמה קשה. ניקולאה צ׳אושסקו ראה בהרס הזדמנות: לפי רוב ההיסטוריונים, דווקא אחרי הרעידה התגבשה אצלו תוכנית ״המרכז האזרחי״ (Centrul Civic), ציר שלטוני ענק שבמרכזו ״בית העם״ (Casa Poporului), היום ארמון הפרלמנט. העבודות על הבניין החלו ב־1984, לפי תוכניה של האדריכלית הצעירה אנקה פטרסקו, ואיתן החלו ההריסות הגדולות.

ההרס לא נעצר בבניינים שנפגעו ברעידה. שכונת אורנוס (Uranus) נמחקה כמעט כולה, ואחריה נהרסו רחובות שלמים ממזרח לה. לפי הערכות שפורסמו בעיתונות הרומנית נהרסו בפרויקט כ־20 כנסיות ואלפי בתי מגורים, ועשרות אלפי תושבים פונו מבתיהם; ההערכות לגבי מספר המפונים משתנות בין המקורות. מבית העם נמתחה מזרחה, לאורך כשלושה וחצי קילומטרים עד Piața Alba Iulia, שדרת ״ניצחון הסוציאליזם״ (Bulevardul Victoria Socialismului), היום Bulevardul Unirii. התוואי שלה חצה בדיוק את האזור שבו התרכזו בתי הכנסת והמוסדות של יהודי וקרשט ודודשט, כפי שאנו מתארים בכתבה ״בין וקרשט לדודשט״.

רובע שכבר התרוקן

כשהגיעו הבולדוזרים, הרובע כבר היה צל של עצמו. ב־1947 חיו בבוקרשט כ־150 אלף יהודים, לפי האנציקלופדיה יודאיקה. בין 1944 ל־1951 עזבו את רומניה יותר מ־125 אלף יהודים לארץ ישראל ולמדינת ישראל, ובמפקד 1956 נמנו בבירה 44,202 יהודים בלבד. מסוף שנות השישים הפכה היציאה לעסקה: לפי ההיסטוריון רדו יואניד, בשנים 1968–1989 ״מכר״ צ׳אושסקו לישראל 40,577 יהודים תמורת כ־112.5 מיליון דולר, בתעריף של 2,500 ואחר כך 3,300 דולר לנפש.

האיש שעמד בין הקהילה למשטר היה הרב הראשי משה רוזן, שכיהן מ־1948 ועד מותו ב־1994 ועמד גם בראש הפדרציה של הקהילות היהודיות מ־1964. מבקריו כינו אותו ״הרב האדום״; הוא עצמו אמר אחרי נפילת המשטר ש״צ׳אושסקו לא היה ידידי, אבל נאלצנו להתנהל מולו״, וטען שבזכות ההתנהלות הזאת יצאו מאות אלפי יהודים לישראל. ב־1978 חיו ברומניה כולה כ־40 אלף יהודים, רובם מבוגרים. הרובע שנהרס בשנות השמונים היה אפוא בעיקר רובע של בתי כנסת, מוסדות וזיכרונות, ופחות של קהילה חיה.

בתי הכנסת שנמחקו

אין בנמצא מספר מוסמך של כל בתי הכנסת ובתי התפילה שנהרסו בבוקרשט בשנות השמונים. החוקרים של מרכז וילהלם פילדרמן לחקר תולדות יהודי רומניה, בהובלת ההיסטוריונית אנקה טודורנצ׳ה, מתעדים אותם בפרויקט מיוחד, ורדיו רומניה הבינלאומי פרסם ב־2020 את עיקרי הרשימה. אלה בתי הכנסת שאבדנם מתועד בשמם:

• בית הכנסת של הנגרים – נבנה ב־1842 ושוחזר ב־1895, חולל בידי משמר הברזל, נהרס ב־1984.
• ״אדת ישורון״ – בית כנסת אורתודוקסי מ־1915, סמוך לבית הכנסת של הנגרים, נהרס ב־1984.
• ״פרטרנה״ – בית הכנסת של אגודת החייטים ברחוב Mămulari, מ־1863. נפגע ברעידת 1977 ונהרס ב־1986.
• בית הכנסת המלבי״ם – נבנה ב־1864 ביוזמת הרב מאיר לייבוש וייסר, המלבי״ם, ושוחזר ב־1912. עמד ברחוב Bravilor, בתוואי השדרה, ונהרס ב־1986 לפי RRI (מקורות אחרים נוקבים ב־1985 או ב־1987). לבית הכנסת ולרב מוקדשות כתבות נפרדות.
• ״קהל גרנדה״, המקדש הספרדי הגדול – ברחוב Negru Vodă 12, נבנה ב־1817–1819 (המקורות חלוקים) ושופץ במאה ה־19. הועלה באש בפוגרום ינואר 1941; המקורות חלוקים אם שוקם אחרי המלחמה או נותר חורבה. מברקי מחלקת המדינה האמריקנית ועיתונות בת הזמן מתעדים את הריסת ״בית הכנסת הספרדי״ בקיץ 1986, ככל הנראה מבנה זה; RRI נוקב ב־1987 ומקורות אחרים ב־1985.
• בית הכנסת גאסטר – ברחוב Sticlari, נבנה ב־1858 בידי משפחת גאסטר ושוחזר ב־1903. נפגע ברעידות 1940 ו־1977, ולפי RRI נהרס ב־1987.

עם בתי הכנסת נעלמו גם בתי המגורים, החנויות ובתי המלאכה שסביבם, ותוואי Calea Văcărești עצמה שונה ללא הכר. מנזר וקרשט, שעל שמו נקראה הדרך, נהרס גם הוא בשלהי העשור. הצלם כריסטיאן פופסקו תיעד את הרחוב בשנים 1985–1987, בשנותיו האחרונות, באלבום שהוגדר ״ארכיאולוגיה חזותית״.

מה ניצל, ואיך

שלושה מבנים יהודיים מרכזיים שרדו את ההריסות ליד השדרה. בית הכנסת של החייטים ״האיחוד הקדוש״ ברחוב Mămulari, שבו פתח רוזן ב־1978 את המוזיאון לתולדות יהודי רומניה, נשאר על מקומו, ולפי חוקרי מרכז פילדרמן ניצל בזכותו גם חצי מהרחוב. בית הכנסת הגדול (הפולני) ברחוב Vasile Adamache שרד, אבל גושי בניינים קומוניסטיים גבוהים נבנו סביבו והסתירו אותו מן הרחוב. בית הכנסת הכוראלי ברחוב Sfânta Vineri נשאר בית הכנסת המרכזי של הקהילה.

התיעוד המוצק ביותר להצלה נמצא בארכיון הדיפלומטי האמריקני. ביוני 1987 הגיעו ידיעות שגם בית הכנסת הגדול עומד להיהרס. ב־18 ביוני העלתה עוזרת שר החוץ רוזן רידגוויי את הנושא בפני שגריר רומניה בוושינגטון, ניקולאה גבריילסקו, והזכירה שהריסת ״בית הכנסת הספרדי״ ב־1986 כבר פגעה במאמצים לחדש לרומניה את מעמד ״האומה המועדפת״ בסחר עם ארצות הברית. למחרת הודיעה סגנית שר החוץ אולימפיה סולומונסקו לשגריר האמריקני רוג׳ר קירק שמעולם לא התקבלה החלטה להרוס את בית הכנסת הכוראלי, את בית הכנסת הגדול ואת המוזיאון. השגרירות העריכה שעיריית בוקרשט העלתה את הרעיון בלי סמכות מלאה, וציינה שההריסות נמשכות במרחק רחוב אחד מבית הכנסת הגדול. וושינגטון ביקשה שההבטחה תימסר ישירות לרב רוזן, ששהה באותם ימים בישראל.

בזיכרון הקהילתי נזקפת הצלת בתי הכנסת לזכותו של הרב רוזן. המסמכים מאשרים שאזעקתו והלחץ האמריקני הובילו להתחייבות רשמית להשאיר את שלושת המבנים על כנם; תיאורים מפורטים יותר של מגעיו האישיים עם צ׳אושסקו נשענים בעיקר על עדותו שלו.

מפה כפולה: לקרוא את השדרה

היום אין ב־Bulevardul Unirii שום סימן לבתי הכנסת שעמדו בתוואי שלה. בניינים מונומנטליים, מזרקות ונתיבי תנועה רחבים מכסים את רחוב Bravilor, את Negru Vodă 12 ואת הסמטאות שהובילו אל Calea Văcărești. מי שרוצה לראות את הרובע שנעלם צריך להחזיק שתי מפות: את המפה העכשווית ואת המפות והתצלומים מלפני 1984. השרידים הקיימים, ״האיחוד הקדוש״, בית הכנסת הגדול שבחצר בין גושי הבניינים ובית הכנסת הכוראלי, נמצאים כולם במרחק הליכה קצר מכיכר האיחוד, וממחישים עד כמה קרוב עבר קו ההריסה.

לביקור

אין אתר אחד שאפשר לבקר בו: הסיור הוא הליכה לאורך Bulevardul Unirii מכיכר האיחוד מזרחה, וביקור בשרידים שמצפון לה. את הסיור כדאי לפתוח במוזיאון לתולדות יהודי רומניה, Strada Mămulari 3, שפתוח לפי אתרו בימים שני עד חמישי בין 10:00 ל־17:00 וביום ראשון בין 9:00 ל־12:30, וסגור בשישי, בשבת ובחגים. הכניסה לבית הכנסת הגדול ולבית הכנסת הכוראלי תלויה בעבודות שיקום ובאירועים, ויש לתאם אותה מראש עם הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה (FCER) או עם הקהילה היהודית של בוקרשט. הכתובות ההיסטוריות של בתי הכנסת שנהרסו אינן כתובות ניווט תקפות. למסלול הליכה מלא ברובע ההיסטורי ראו את הכתבה ״בין וקרשט לדודשט״.